פסק-דין בתיק עא 1196/07

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

רקע

1.                  המערער - עמרן אבנר ( להלן : " המערער" ), ביחד עם שניים נוספים ( ש. עמרן ועמרן אהרון ) ( השלושה ייקראו להלן : " התובעים" ) הגישו לבית המשפט קמא תביעה בה עתרו לחייב את המשיבה מס' 1, חברת מתכת משגב (להלן: " המשיבה") ביחד ולחוד עם מנהליה, בעלי מניותיה, המשיבים 2 ו- 3, שרגא ישי וולדסלבסקי שלמה (להלן: " המשיבים"), לשלם להם סך של 128,784 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, עבור עבודות טיח שלטענתם בוצעו על ידם ע"פ הזמנת המשיבה.

2.                  עפ"י הנטען בתביעה, התובעים, שעיסוקם בעבודות קבלניות בתחום הבניין, חתמו ( באמצעות המערער), ביום 10/11/97, על הסכם עם המשיבה לביצוע עבודות טיח באתר תחנת דלק אלון במשגב ובמבנה שהוכשר כתחנה עבור חברת פלאפון באזור יקנעם ( להלן : "ההסכם" ).

3.                   לטענת התובעים, הם ביצעו את עבודות הטיח וכן עבודות נוספות ביקנעם ובתחנת הדלק אלון במשגב, בצורה מלאה, וכי התמורה המגיעה להם עבור כך הינה סך כולל של 34,490 ש"ח ( לא כולל מע"מ ), נכון ליום 18/3/98 אך המשיבים לא שילמו להם עבור כך דבר.

4.                  הנתבעים ביקשו לדחות את התביעה על הסף בשל התיישנות. לגופו של עניין הם טענו, בין היתר, כי המערער הפר את ההסכם, ביצע עבודות הטיח באיכות גרועה ולא עמד בלוח הזמנים המוסכם עד שהמשיבה נאלצה להביא טייח אחר שיבצע את העבודות. כתוצאה מכך נגרם למשיבה, לטענתה, נזק רב, בדמות ביצוע עבודה כפולה, תיקונים ועיכוב במסירת הפרויקט.

5.                   המשיבים 2 ו-3 טענו להעדר יריבות ועילה כנגדם ולכן ביקשו לדחות את התביעה נגדם. מנימוקים אלה הם גם הגישו בקשה למחיקת התביעה נגדם על הסף ( בש"א 1297/06).

6.                  בהחלטתו מיום 10/3/06 דחה ביהמ"ש קמא את בקשת המשיבים בקובעו כי טענות הצדדים באשר לחבותם האישית של המשיבים - כאורגנים של המשיבה, אין מקומם לידון במסגרת בקשה למחיקה על הסף, שכן עניינם ביחסים החוזיים שבין הצדדים לעסקה והמחייבים בירור עובדתי וטעונים הוכחה במשפט גופו ( להלן : "ההחלטה" ). 

7.                  לאחר שמיעת ראיות הסכימו הצדדים כי בית המשפט יכריע בתיק על דרך הפשרה לפי ס' 79א'' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ב - 1982.

8.                  בפסק דינו של בית משפט השלום, שניתן כאמור על דרך הפשרה, דחה בית המשפט את תביעתם של התובעים שי עמרן ועמרן אהרון (התובעים 1 ו- 2), כן דחה את התביעה בכללותה כנגד הנתבעים 1 ו- 2 - מנהליה ובעלי מניותיה של המשיבה, וקיבל את תביעת המערער כנגד המשיבה וחייב אותה לשלם למערער סך של 39,700 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1/5/98 ועד התשלום המלא בפועל וכן הוצאות משפט בסכום של 5,000 ש"ח.

הערעור שבפנינו הינו של התובע מס' 3 לבדו, שכאמור תביעתו שבעיקרה התקבלה נגד המשיבה, נדחתה נגד המשיבים 1 ו- 2 (מנהליה ובעלי מניותיה של המשיבה).

9.                  נימוקי הערעור בתמצית ;

א.                הערעור מכוון בעיקרו כנגד דחיית התביעה נגד המשיבים. המערער גם מלין על כך שביהמ"ש לא הוסיף לחוב הפסוק, מע"מ.

ב.                 המערער טוען כי התובעים הסכימו למתן פסק דין על דרך הפשרה, שיהיה מנומק אך ביהמ"ש קמא לא נימק את פסק הדין.

ג.                   עוד טוען המערער כי המשיבה חדלת פרעון ולכן תוצאת פסק הדין היא שהמערער יישאר בפני שוקת שבורה.

ד.                 לטענת המערער, המשיבים עשקו וגזלו את כספו.

ה.                אמנם פסה"ד נשוא הערעור ניתן על דרך הפשרה, יחד עם זאת, התוצאות והמסקנות הסותרות שקבע ביהמ"ש קמא גורמות לפגיעה היורדת לשורש העניין ובמצב קיצוני זה מתבקשת התערבותה של ערכאת הערעור.

ו.                   המשיבים לא פעלו במסגרת התקינה של נושאי משרה בתאגיד, שהרי הוכח כי הם לא שילמו למערער אף שהוא ביצע את העבודה ( המערער לומד על כך מהעובדה כי ביהמ"ש קמא קיבל את התביעה נגד המשיבה) בעוד שהם קיבלו את הכסף על ביצוע הפרויקט במלואו. לטענת המערער, עניין זה מלמד על חוסר תום לב מצד המשיבים. 

ז.                  ביהמ"ש קמא קיבל את טענות המערער בעניין החוב ודחה את הטענות של המשיבים לפיהן המערער לא ביצע את העבודה, ואעפ"כ הוא לא חייב את המשיבים לשלם את החוב למערער.

ח.                ביהמ"ש קמא דחה את התביעה נגד המשיבים מבלי לייחס חשיבות כלשהי להתנהגות השקרית ועיוות האירועים העובדתיים בה הם נקטו.  

ט.                 אמנם אין בהחלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את בקשת המשיבים לדחיית התביעה נגדם על הסף, כדי לחייב את ביהמ"ש במסקנתו הסופית, אך יש לתת לה משקל שהרי היא מבטאת את קו החשיבה של ביהמ"ש.