פסק-דין בתיק עא 1193/05

השופטת ש. דברת

1.         ערעור על פסק דינו של ביהמ"ש השלום בבאר שבע,  כב' השופט ואגו (כתוארו דאז) מיום 7.8.05  בת.א. 7937/00, אשר דחה את תביעת התובע, קיבל את התביעה שכנגד שהוגשה על ידי הנתבע נגד התובע ועו"ד עמיאור וחייב את התובע ועו"ד עמיאור לשלם לנתבע סך של 146,000 ש"ח כערכם ביום הגשת התביעה.

2.         העובדות הרלבנטיות לעניננו הן כדלקמן:

א.   ביום 23.6.96 נערך הסכם בין התובע, המשיב 2, בן חמו מרדכי (להלן: "בן חמו") לבין הנתבע, המשיב 1, חמסוני מדר (להלן: "חמסוני") לפיו מכר לו בן חמו חנות ושני מחסנים בערד בתמורה ל- 160,000 דולר (להלן: "החנות").

ב.      החנות היתה משועבדת לבנק הפועלים. משחובו של בן חמו הגיע ל-  720,000 ש"ח מונה עו"ד דוד כהן ככונס נכסים לחנות.

בן חמו הגיע להסכם עם הבנק שעם תשלום של 360,000 ש"ח יוסר השיעבוד מהחנות.

ג.        ביום 25.6.96 הפקיד חמסוני על פי ההסכם  סך של 260,000 ש"ח בידיו של עו"ד מזור, שיצג אותו ושימש כנאמן הצדדים לצורך תשלום הכספים. עו"ד מזור העביר סכום זה לבנק עפ"י ההסכם.

ד.   מאחר והיה צורך להשלים הסכום לבנק הפועלים לסך של 360,000 ש"ח הוסיף עו"ד עמיאור, שיצג את בן חמו, סך של 100,000 ש"ח מכספו והעבירם לבנק הפועלים.

ה.   ביום 27.8.96 הועבר לעו"ד מזור תשלום נוסף של 251,280 ש"ח לפקודת בן חמו. בנק הפועלים שהוציא השיק התנה פרעונו ברישום משכנתא לטובתו ללא הגבלה בסכום. השיק הופקד בחשבונו של עו"ד מזור לאחר שבן חמו חתם חתימת היסב.

ו.   ביום 14.10.96 נרשמה הערת אזהרה לטובת חמסוני.

ז.    ביום 21.10.96 העביר עו"ד מזור לעו"ד עמיאור סך של 150,000 ש"ח מתוך הכספים שהופקדו אצלו.

ח.   ביום 14.1.97 שילם עו"ד מזור סך של 18,827.84 ש"ח ע"ח דמי הסכמה למנהל מקרקעי ישראל. בהמשך נעלם עו"ד מזור ונטל עימו את יתרת הסכום שנותר                  בחשבון הנאמנות בסך של כ- 88,000 שח. 

פסה"ד של בימ"ש קמא

3.         בן חמו תבע מחמסוני את הסכום שנטל  עו"ד מזור. כב' השופט ואגו דחה תביעה זו וקבע, כי  חמסוני עמד במלוא התחיבויותיו עפ"י ההסכם משהפקיד התמורה בידי עו"ד מזור, עפ"י המוסכם בין הצדדים.  בנוסף בן חמו אישר שקיבל מלוא התמורה וגם הסב לעו"ד מזור את השיק שהתקבל מחמסוני בסך 251,280 ש"ח.

עוד קבע בימ"ש קמא כי שליחת היד של עו"ד מזור בחלק מכספי הפקדון אינה באשמת  חמסוני  אלא בעו"ד מזור שמעל באמון כל הצדדים שהסמיכו אותו כנאמן מטעמם.

4.         משלא שולם מס השבח שחל על המכירה הגיש חמסוני תביעה שכנגד. התביעה הוגשה נגד בן חמו ועו"ד עמיאור, המערער, שייצג את בן חמו. לגבי עו"ד עמיאור, קבע בימ"ש קמא, כי עו"ד עמיאור לא היה רשאי לעשות שימוש ב- 150,000 ש"ח שקיבל, למטרות הזרות להסכם. הוא  לא היה רשאי ליטול לעצמו את ההלוואה שנתן לבן חמו בסך 100,000 ש"ח מתוך כספי הפקדון - טרם הוסדרו תשלומי החובה,  שכן ההסכם קבע מפורשות שעו"ד עמיאור יכול לקבל כספים רק עבור תשלומי החובה של המוכר. בנוטלו את הסך של 100,000 ש"ח כהחזר ההלוואה לכיסו, פעל בניגוד ענינים והפר את חובת נאמנותו כלפי חמסוני.

כך גם נקבע לגבי קיזוז שכ"ט של עו"ד עמיאור מכספים אלה והשימוש בהם להסדרת חובו של בן חמו לתנובה, חוב שהיה עליו להסדיר -  על פי ההסכם -  ממקורותיו הוא.

עוד קבע ביהמ"ש, שגם אלמלא המעילה של עו"ד מזור היתה בעיה בהסדרת מלוא תשלום מס השבח, בעיה שהנטל לפתור אותה חל על המוכר, שכן ביתרת כספי הפקדון לא היה די לביצוע כל תשלומי החובה אך "אין בכך כדי לנתק הקשר הסיבתי בין אי רישום הזכויות בנכס על שם הקונה לבין מחדלי המוכר ועו"ד עמיאור ולו מן הטעם, שאילו היה נעשה תשלום חלקי ומשמעותי למס שבח פתרון הבעיה היה קל ופשוט יחסית" (עמ' 7 ש' 29 , עמ' 8 ש' 4).

עוד קבע ביהמ"ש כי שני עוה"ד מזור ועמיאור נטלו על עצמם חובות אמון  כלפי המוכר והקונה וגם עו"ד עמיאור חב חובת זהירות ונאמנות גם לקונה. זאת למד הוא מנוסח ס' 10.6 להסכם המכר, שם צויין כי כל הפעולות האמורות להתבצע ע"י המוכר, לרבות תשלומי חובה, יעשו ע"י עו"ד עמיאור והוא זה שיהא רשאי לפנות לעו"ד מזור ולקבל ממנו הכספים לשם כך.

טענות המערער

5.         טעה ביהמ"ש בקביעתו כי עו"ד עמיאור חייב חובת אמון וחובת זהירות כלפי חמסוני, אשר היה מיוצג על ידי עו"ד מטעמו. הפרשנות הנכונה של ההסכם היא שלעו"ד עמיאור נתנו סמכויות, כב"כ של בן חמו, לקבל כספים מהנאמן של שני הצדדים לעסקה.  עו"ד המיצג צד בעסקה אינו חב חובת נאמנות כלפי הצד שכנגד וגם חמסוני הודה שאין לו טענה אמיתית כלפי עו"ד עמיאור.

סע' 7.1 להסכם - עליו סמך ביהמ"ש קביעתו - הינו סעיף סטנדרטי המסמיך את עוה"ד של כל צד לפעול בשמו של הצד המיוצג על ידו. חמסוני גם הודה שעו"ד עמיאור לא פעל בשמו ולא יצג אותו. בנוסף טענה זו של חובת הנאמנות של עו"ד עמיאור כלפי חמסוני הועלתה לראשונה בסיכומים והיא בגדר שינוי חזית שאסור היה להתחשב בה.

תכליתו של סע' 10.6 להסכם לאפשר לעו"ד עמיאור, כב"כ של בן חמו, לפנות לעו"ד מזור ולקבל ממנו הכספים לביצוע  תשלומי חובה עפ"י ההסכם.

6.         טעה בימ"ש קמא בקביעתו שעו"ד עמיאור לא יכול היה לעשות השימוש בסכום של 150,000 ש"ח שקיבל מעו"ד מזור למטרות שהשתמש בהם מכיוון שהתעלם מהסכמים מאוחרים יותר שבין עו"ד עמיאור ומזור.

פסה"ד יוצר עסקה חדשה בין הצדדים שתמורתה גדולה ב- 100,000 ש"ח מהתמורה שנקבעה בהסכם.

עוה"ד, כמייצגי הצדדים רשאים היו להגיע להסדר לפיו יעמיד עו"ד עמיאור לטובת העסקה הלוואת גישור של 100,000 ש"ח, שתאפשר את ביצוע מלוא התשלום של 360,000 ש"ח לבנק והלוואת גישור זו תוחזר לעו"ד עמיאור מתוך הכספים ששולמו על ידי חמסוני מכיוון שחמסוני יכול היה לשלם רק 260,000 ש"ח כתשלום ראשון.