פסק-דין בתיק עא 1192/05

1.         בפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת ש. פומרנץ  מיום 31.1.05 בתיק אזרחי 19677/02 לפיה מחד, קיבלה את בקשת המערער לביטול פסק דין שניתן נגדו בהעדר בקשת רשות להתגונן מטעמו, וביטלה את פסק-הדין ומאידך, לאחר שביטלה את פסק הדין, חזרה ודחתה את הבקשה.

רקע

2.         ביום 18.11.02 הגיש המשיב כתב תביעה בסדר דין מקוצר על סך 274,822 ש"ח כנגד המערער וחברה אשר המערער הינו בעל עניין בה. מאחר והמערער לא הגיש בקשת רשות להתגונן, ניתן נגדו פסק דין על יסוד כתב התביעה.

3.         ביום 14.10.03 הגיש המערער בקשה לביטול פסק הדין בטענה כי כתב התביעה לא הומצא לו. בנוסף פירט בבקשה את סיכויי הגנתו.

4.         ביום 20.5.04 התקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשמת פומרנץ, במהלכו נחקר המערער וביום 31.1.05 ניתנה החלטת כב' הרשמת לפיה הורתה על ביטול פסק הדין, זאת לאחר ששוכנעה כי קיים "ספק בכשרות המצאת מסמכי התביעה". עם זאת, לאחר ביטול פסק הדין, דנה כב' הרשמת בטענות ההגנה לגופן, דחתה אותן אחת לאחת ובסופו של יום ובנגוד לקביעתה ברישא של ההחלטה, דחתה כב' הרשמת את בקשת המערער וקבעה כי המשיב זכאי ליטול פסק דין חדש נגד המערער (להלן: " ההחלטה").

בעקבות ההחלטה, ניתן פעם נוספת פסק דין נגד המערער (להלן - "פסק הדין").

5.         המערער הגיש הערעור שבפנינו על ההחלטה עצמה, בלא שהגיש ערעור על פסק הדין שניתן בעקבות ההחלטה.

טענות הצדדים

6.         לטענת המערער, שגתה כב' הרשמת בכך שמחד, קיבלה את הבקשה לביטול פסק הדין וביטלה את פסק הדין ומאידך, בסיפא של ההחלטה, חזרה ודחתה את הבקשה. לטענתו, סתירה פנימית זו לא יכולה לעמוד.

עוד טוען המערער כי זכויותיו נפגעו באופן מהותי שעה שכב' הרשמת דחתה את הגנתו בטרם נתאפשר לו להגיש בקשה לרשות להתגונן. לטענתו, הבקשה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידו, פירטה באופן חלקי בלבד את טענות ההגנה, באשר כל שנדרש ממנו היה להראות את סיכויי הגנתו בלבד.

7.         המשיב טוען תחילה לדחיית הערעור על הסף שכן לטענתו, משניתן פסק הדין ממילא נבלעה ההחלטה בפסק הדין והיה על המערער להגיש ערעור על פסק הדין ולא ערעור על ההחלטה. בעניין זה מוסיף וטוען המשיב כי מלכתחילה לא נקט המערער בהליך הנכון מאחר והיה עליו לערער על ההחלטה בפני בית משפט השלום, ולא בפני בית המשפט המחוזי.

לגוף העניין טוען המשיב כי לא היה מקום לבטל את פסק הדין מלכתחילה וכן כי טענות ההגנה של המערער הנן כלליות וסתמיות  ולא מהוות אפילו הגנה לכאורה.

דיון

8.         צודק המשיב בטענתו כי המערער נקט בהליך שגוי כפול; הגשת ערעור על ההחלטה לבית משפט זה במקום לבית משפט השלום וכן הימנעות מהגשת ערעור על פסק הדין לבית משפט זה. עם זאת, מדובר בשגגה פרוצדוראלית הניתנת לתיקון על ידי בית המשפט.

תקנה 462 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984, קובעת בין היתר כי בית המשפט שלערעור מוסמך ליתן כל החלטה " ככל שיחייב הענין" . שוכנענו כי בנסיבות המקרה שבפנינו, שורת הצדק מחייבת לעשות שמוש בסמכות זו תוך תיקון הטעויות הפרוצדוראליות שנעשו על ידי המערער, זאת בלא שזכות מהותית כלשהי של המשיב תפגע, באשר נימוקי הערעור על פסק הדין זהים לחלוטין לנימוקי הערעור שבפנינו.

בעניין זה ראה ע"א 263/65, יעקב שרייטר נ' חלץ בע"מ, פ"ד כ (1), 178 בע' 183:

"..לעולם אין לשכוח כי סדרי הדין אינם אלא אמצעי להשגת המטרה הנעלה של עשיית משפט, ובכל מקרה על בית המשפט לחתור במלוא כוחו להכניס את בעלי הדין לטרקלין המשפט ולמצוא פתרון צודק לבעיותיהם. בסופו של החשבון לא פחות חשוב לגלות גמישות נאותה בנסיבות המיוחדות של כל מקרה, מאשר לשמור על פורמליות ועל סדרים נוקשים, העלולים לעתים להיות לרועץ לעשיית משפט צדק".

ובהמשך העמוד, צוטטו דבריו הנודעים של השופט Bowen  בעניין

Cropper v.Smith; (1884), 26 Ch. D. 700 [13]לאמור:

"מטרת בתי המשפט היא לחתוך את זכויות הצדדים ולא להענישם על שגיאות שעשו בניהול עניינם בפניו על פסיקה שלא ע"פ זכויותיהם המטריאליות... אינני יודע על כל סוג של טעות, אשר אין על בהמ"ש לתקנו, בתנאי שהדבר ניתן להיעשות מבלי לגרום לעיוות דין לצד שכנגד, אלא אם כן הטעות נעשתה מתוך כוונת מרמה או כוונה להזיק. בתי המשפט אינם קיימים לקיום משמעת, אלא על מנת להחליט בעניינים השנויים במחלוקת".

9.         אשר על כן, ובנסיבות המיוחדות של מקרה זה, אנו מורים על הארכת המועד להגשת הערעור על פסק הדין. כן אנו מורים כי יש לראות בערעור שהוגש על ההחלטה כערעור על פסק הדין.

            בהקשר זה נעיר כי לפי תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט מוקנית הסמכות להאריך מועד אף לאחר שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה.