פסק-דין בתיק עא 1191/05

א.        ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל בתל אביב מיום 23.11.2004 (כב' הרשם א' שליו), אשר דחה את בקשת המערער בטענת "פרעתי".

ב.         עיקרי העובדות הצריכות לעניין

ביום 7.7.1996 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופטת ד"ר ד' פלפל, ס.נ.) את תביעת המשיב כנגד חברת אל.אי. אופטרוניקה בע"מ וכנגד שלושה ערבים לחובה של החברה ובכללם המערער, וקבע כי:

"מעמדם של הנתבעים הינו כמעין מעמד של הודאה והדחה, מבחינת דיני הראיות. אין הם מכחישים חתימתם על כתב הערבות, ברם הם מסבירים את נסיבות החתימה, וההסברים שלוו לה מטעם הבנק.

..

עדות מר גליק (אחד הערבים האחרים - י.ש.) לא היתה סדירה והיו בה סתירות בהקשר למועד שכלולו של כתב הערבות ולמטרתו. מכיון שהמדובר בטענת הגנה ובעד יחיד, וכשהערב הנוסף (המערער - י.ש.) שעותק תצהירו צורף לתיק ביהמ"ש, ברם לא הוגש כראיה, לא העיד, כל אלה חוברים לכך, שהמדובר גם בעדות רעועה וגם חסרת תימוכין, אפילו של בעל דין נוסף.

עדותו של ע.ת. 1 (מנהל סניף המשיב - י.ש.) לא נסתרה שהיתה שיחה על הערבות, והנושא הוסבר; כן לא נסתרת עדותו שהחתימה על טפסים כאלה הינה דרך שבשגרה כשהמדובר בהגדלת אשראי.

עדותו אמינה עלי, ומתחזקת אף בשכל הישר.

אשר על-כן אני מקבלת את התביעה גם כנגד הנתבעים 3 (המערער - י.ש.)   ו-4.

הפועל היוצא הוא שעל הנתבעים 1, 3 ו-4 לשלם לתובע את הסכום של 191,054 ש"ח נכון ליום 30.9.89.

הסכום ישא ריבית והצמדה כמפרט בס' 13 לפרשת התביעה (ריבית בנקאית - י.ש.) ויחושב באופן הנקוב בו. תצהיר של פקיד התובע ישמש ראיה בכל הנוגע לשיעורים של הריבית ומועד השינויים".

(מוצג "ז" לתיק מוצגי המערער)

ביום 6.11.1996 פתח המשיב בהליכי הוצאה לפועל, לביצועו של פסק הדין.

במקביל, הגיש המערער ערעור לבית המשפט העליון, בו טען, בין היתר, כי:

"10.     עוד יטען המערער, כי שגה בימ"ש קמא בכך שלא נתן כל משקל ו/או לא ייחס חשיבות מספקת לחוסר תום הלב של המשיב שהתבטא באי מימוש המשכנתא שהוטלה על נכס המקרקעין של ירושלמי (ערב נוסף לחוב, עימו הגיע המשיב להסדר - י.ש.) ואשר נועדה להבטחת כל סכום ללא הגבלה, שחבו החברה ו/או ירושלמי למשיב.

11.       (א)      ערכו של נכס המקרקעין ששועבד למשיב, כאמור

לעיל, היה גבוה בהרבה מערך ההלוואה שקבלו החברה והערבים ולו היה המשיב פועל למימוש השעבוד - היה סכום החוב נשוא הערעור נפרע בשלמותו, תוך הותרת סכומי עודף ניכרים.

(ב)       אי מימוש השעבוד גרם לתפיחת החוב נשוא הערעור בסכומים ניכרים ביותר והוא מהווה התנהגות שלא בתום לב מטעם המשיב כלפי הערבים בניגוד לסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973.

12.       עוד טעה בימ"ש קמא בכך שלא התייחס כלל בפסק דינו לעובדה לפיה העדיף המשיב, שלא בתום לב, להגיע להסכמות שונות עם ירושלמי, שהיה מנכ"ל החברה אותה עת, לגבי חובותיו כערב של החברה ולגבי חובותיו האישיים, (מוצג נ/2), כל זאת ללא ידיעת הערבים ותוך הרעת מצבם. בעקבות הסכמות אלה נמנע המשיב עד היום מלממש  את המשכנתא על נכס המקרקעין של ירושלמי לצורך פרעון החוב נשוא הערעור.

13.       שגה בימ"ש קמא בכך, שלא ניכה מסכום פסק הדין את הסכומים שמשלם ירושלמי למשיב בעקבות פסק הדין שניתן נגדו בעקבות הסכמות אליהם הגיע עם המשיב.