פסק-דין בתיק עא 1183/07

השופט אברהם אברהם

1.         בעת שעסק אחמד ג'וטאני ('המזיק') בצידה, הוא ירה באליאס אבו נוארה ז"ל והרגו. התלויים במנוח ועזבונו ('המערערים') תבעו את המזיק ואת המבטחת שלו לפצותם על אבדנם. בעוד המשפט מתנהל הגיש המוסד לביטוח לאומי ('המל"ל') תביעה נגד המזיק, על פי סעיף 328 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995, לשיפויו על הכספים ששילם ושישלם לשאירי המנוח. הדיון בתביעת המל"ל נגד המזיק נתקיים יחד עם תביעת המערערים נגד המזיק.

2.         לאחר הגשת תביעת המל"ל הגיעו בעלי הדין לידי הסכם, על פיו תשלם המבטחת סך 303,000 ש"ח (כשיעור הכיסוי הביטוחי), לסילוק התביעה שהופנתה כלפיה. בעלי הדין הסכימו, כי בית המשפט יחליט למי יגיעו כספים אלו, למערערים - או שמא למל"ל. הסכום הופקד בקופת בית המשפט ('סכום הפקדון').

3.         אחרי הדברים הללו הגיעו בעלי הדין לידי הסכם, על פיו ישא המזיק בפיצוי המערערים בסך 1,200,000 ש"ח, בניכוי גמלאות המל"ל ששולמו ושישולמו, סכום שעמד אותה עת על סך 750,000 ש"ח.

4.         לאחר כל אלה טענו המערערים והמל"ל את טענותיהם, כשכל אחד מהם מבקש לשכנע, כי כל סכום הפקדון כולו מגיע לו, ולו לבדו.

5.         לאחר ששקלה בטענות הצדדים פסקה השופטת קמא, כי בסכום הפקדון יחלקו המערערים והמל"ל, כל אחד בשיעור חלקו היחסי בנשיה כלפי המזיק. למסקנה זו הגיעה השופטת קמא משום שסברה, כי השאלה שהועמדה להכרעתה היא, ביסודה, שאלה של גבית חוב שחב חייב אחד (המזיק) לשני נושים (המערערים והמל"ל), ובכגון דא ראוי לחלק את הכספים שמעמיד המזיק (כאן - באמצעות המבטחת שלו) בין הנושים, ב'חלוקה המשקפת בעיני [השופטת קמא] את זכויות הצדדים כפי שהם עצמם הסכימו עליהם' (ע' 8 לפסק הדין קמא).

6.         על פסק דין זה משיגים בפנינו הן המערערים והן המל"ל, בערעורים נפרדים שהם הניחו לפנינו. את הדיון בשני הערעורים שמענו במאוחד. בעלי הדין שבים, במסגרת זו, על הטענות שהשמיעו בפני השופטת קמא, ומבקשים לשכנע, כל אחד לפי טעמיו, מדוע כל סכום הפקדון מגיע לו לבדו.

7.         ובכן דעתי היא כדעת השופטת קמא, כי השאלה שהונחה להכרעתה אינה כורכת שאלות הנוגעות למהות זכויותיהם של המערערים והמל"ל בכספי הפקדון. מבחינת המהות - המזיק חב הן למערערים (משום רשלנותו במות המנוח, סכום שהועמד על 450,000 ש"ח) והן למל"ל (מכוחו של תחלוף, סכום העומד על שיעור כלל התגמולים, 750,000 ש"ח), כשלאיש משני הנושים אין עדיפות על האחר בתחרות על כספי החייב (כאן - כספי הפקדון שהופקדו על ידי המבטחת). השאלה האמיתית אינה, איפוא, שאלה של מהות, כי אם שאלה של גביה, משמע כיצד יחולק סכום פלוני אחד, אותו העמיד החייב לשני נושים שלו. על הדרך הנאותה לחלק סכום כסף אחד שמעמיד החייב לנושים אחדים אנו עשויים ללמוד מהוראת סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 ('ריבוי הליכים ופסקי דין'), על פיה יחולק הסכום העומד לחלוקה בין הנושים באופן יחסי לסכום נשייתו של כל אחד מהם. כך יש לעשות גם במקרה שלפנינו. חלקם היחסי של המערערים עומד על 37.5%, ולכן זהו השיעור שהם זכאים לגבות מתוך הסכום שהועמד לגבייה. המל"ל זכאי ליתרת הסכום. וכך אמנם קבעה השופטת קמא, ולדעתה זו הנני שותף.

8.         משום כל הטעמים הללו - דין שני הערעורים להידחות.

            אשר להוצאות בערעור: בדיון שנתקיים בפנינו ביום 23.1.2008 הסכים ב"כ המל"ל למשוך את ערעורו. ב"כ המערערים ביקש לשקול את עמדתו, וכעבור זמן הודיע, כי הוא עומד על הערעור. בנסיבות אלה, ומשדחינו את ערעורם של המערערים, יש לחייבם בהוצאותיו של המל"ל.

_________________

אברהם אברהם, שופט

כב' הנשיא מנחם בן דוד :

אני מסכים.

______________

מנחם בן דוד, נשיא

 אב"ד

כב' השופט שאהר אטרש :

אני מסכים.

______________

שאהר אטרש, שופט