פסק-דין בתיק עא 1183/06

כב' השופטת נחמה מוניץ :

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט דני צרפתי - ת.א. 3418/03) שניתן ביום 5/12/05, על פיו נתקבלה רק חלקית תביעת המערער כנגד המשיבה לתשלום שכרו בגין שירותים הנדסיים שנתן המערער להקמת מספר פרויקטים.

א.          רקע :

ביום 28.5.03 הגיש המערער נגד המשיבה תביעה, בגין שירותים הנדסיים שנתן להקמת מספר פרויקטים של המשיבה בגינם לא קיבל את שכרו המוסכם.

המערער ביצע את עבודתו מכוח מינוי מיום 4.5.90, לפיו מינתה אותו המשיבה למהנדס אחראי מטעמה, על כל ענייניה ההנדסיים, וכן מכוח הסכם (סטנדרטי) שנחתם מידי פעם בינו לבינה. המשיבה הכחישה בכתב הגנתה את כל האמור בכתב התביעה וביקשה לדחות התביעה על הסף.

ביום 24.12.03, מינה בית המשפט קמא מומחה מטעמו, מר רייכלר (להלן: "מומחה מטעם בית המשפט" או "המומחה"). המומחה נתבקש להכריע ביחס לכל פרויקט רלוונטי לתביעה, לקבוע מהו השלב שבוצע בפועל בכל פרויקט, וכן מהו שיעור התמורה המגיעה למערער בכל פרויקט.

לאחר שהצדדים המציאו לידי המומחה את החומר הרלוונטי לתביעה, ולאחר שנערכו מספר ביקורים באתרי העבודה, הגיש המומחה את חוות דעתו ביום 13.6.04. כן השיב לשאלות הבהרה במספר נושאים.

הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים, בנוסף לחוות דעת הנדסית מטעם המשיבה. ביום 22.11.04 המומחה נחקר אודות חוות דעתו.

בפני בית המשפט קמא נחקרו בחקירה נגדית המערער, המומחה מטעם המשיבה וכן מר אוסאמה מטר המכהן כעוזר לממונה הכללי של המשיבה.

ביום 5.12.05 ניתן פסק הדין, לפיו נתקבלה התביעה באופן חלקי ונפסק כי על המשיבה לשלם למערער סכום של 98,863.5 דולר (459,715 ש"ח) והוצאות בסך 6,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך 25,000 ש"ח.

ב.          פסק הדין של בית משפט קמא :

בפסק דינו הדגיש השופט קמא כי "באשר להיקף העבודה שבוצעה בפועל בכל פרויקט ופרויקט ועלות הפרויקטים בכללותם, אין מחלוקות נרחבות בין הצדדים" (סעיף 3 לפס"ד).

בית המשפט קבע כי חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט "מפורטת ומדוייקת" (סעיף 11 לפס"ד). מומחה המשיבה, המהנדס סאבא בחוות דעתו הנגדית, אינו חולק באשר לעלות הפרויקטים ביחס לכל פרויקט, למעט בפרויקט אחד. עוד קבע בית המשפט כי, מומחה המשיבה הסכים באשר לשלבי העבודה אשר בוצעו בפועל, בסטיות קלות. עוד נקבע  כי הצדדים מסכימים שההסכם ועקרונותיו חלים עליהם גם ביחס לפרויקטים לגביהם לא נחתם הסכם מיוחד (סעיף 12 לפס"ד) (להלן: "ההסכם").

לענין המשקל היחסי בין התכנון האדריכלי לבין התכנון הקונסטרוקטיבי, קבע בית המשפט כי הוא מקבל קביעות מומחה ביהמ"ש ואת החלוקה שנקבעה על ידו (סעיף 16 לפס"ד). עוד נקבע כי לאחר חקירת המומחה יש מקום לקבל את קביעותיו, לרבות הבהרותיו בשאלה מהי דרך החלוקה אשר תואמת את הוראות ההסכם, לרבות סעיף 3 להסכם (סעיף 17 לפס"ד).

בית המשפט קיבל את עמדת המומחה, לפיה עבודת הפיקוח הינה חלק בלתי נפרד מהעבודה הכוללת, ללא קשר לשאלה האם בכל פרויקט הוזמנה בפועל עבודת פיקוח צמוד. בית המשפט העדיף את חוות דעתו של מומחה בית המשפט (סעיף 22 לפס"ד), על פני חוות הדעת מטעם המשיבה.

על אף שקיבל את עמדת המומחה, קבע בית המשפט כי המערער נתפס על הודאתו בחקירתו הנגדית, ובמכתב בנספח ג' לתצהירו, כי יש להעמיד את שכרו הכולל על 7% ולא על 8%, בכל אותם פרויקטים בהם לא סיפק שירותי פיקוח צמוד (סעיפים 23 ו- 24 לפס"ד).

באשר לשאלת חישוב המע"מ, קבע ביהמ"ש כי המערער איננו זכאי לתוספת מע"מ לשכרו, וזאת בניגוד לחוות דעת מומחה בית המשפט וחישוביו. ביהמ"ש קמא קבע כי דרך החישוב שערך המומחה "אינה עולה מנוסח ההסכם". אולם, הבהיר כי אין מניעה שהצדדים יסכימו על דרך חישוב לפיה שכר יחושב כנגזרת מסכום עבודה, כולל חיוב המע"מ לאותו סכום, וכי לתוצאת החישוב יצורף מע"מ בנוסף ובשנית. אולם, קבע כי לא כך בעניין הנדון, שכן במכתבי הדרישה של המערער למשיבה לא כלל את חיוב המע"מ, למעט פעם אחת.

עוד קבע בית המשפט כי ההסכם שבין הצדדים איננו מפרש את המע"מ בנפרד. הלכה פסוקה לפיה מקום שבו לא סיכמו הצדדים באופן מפורש באשר למע"מ, חלה ההנחה והחזקה כי סכום המע"מ כלול בתמורה המוסכמת, אלא אם הוכח בראיות אחרת.

לכן, קבע בית המשפט כי המומחה טעה שעה שהוסיף את סכום המע"מ גם לעלות הפרויקט הכולל וגם לתוצאה המתקבלת, כשכרו של המהנדס.