ע"א
בית המשפט המחוזי נצרת
|
1165-05
25/05/2006
|
בפני השופט:
1. האשם ח'טיב - אב"ד
2. זיאד הווארי
3. בנימין ארבל
|
| - נגד - |
התובע:
מ. שוטן חברה לבניין ופיתוח
|
הנתבע:
ועדה מקומית לתכנון ובנייה
|
| פסק-דין |
כב' השופט זיאד הווארי:
א.
רקע:
1: המערערת הייתה הבעלים ב- 8/10 חלקים מחלקה 110 גוש 16657 אדמות עפולה (להלן: "החלקה").
2: בשנים 1988 - 1990, בנתה המערערת על החלקה, על פי היתר כדין, בניין המכיל 13 יחידות דיור למגורים.
3: לימים, התכוונה המערערת לבנות תוספת מסחרית בקומת הקרקע של הבניין, ולצורך כך הגישה לוועדה המחוזית תוכנית מפורטת מס' ג'/7545 (להלן: "התוכנית המפורטת").
4: ביום 18/03/92, דנה וועדת המשנה לתוכנית מפורטת (להלן: "וועדת המשנה לוועדה המחוזית"), והחליטה להפקיד את התוכנית המפורטת, בכפוף למספר תיקונים טכניים, וכן
"בתנאי שיוכח לשביעת רצון משרד התחבורה, כי תפוסת החניה והנגישות עונים על דרישות התקן בתוך המגרש". בישיבה זו, נכחה נציגת משרד התחבורה, גב' אירית שפרבר (להלן: "גב' שפרבר").
5: הודעה על הפקדת התוכנית המפורטת, פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 4030 - תשנ"ב עמ' 4160 בתאריך 06/08/92.
6: בישיבה ביום 28/10/92, בה נכחה גב' שפרבר, דנה וועדת המשנה לוועדה המחוזית בתוכנית המפורטת, והחליטה לתת לה תוקף, והודעה על כך הומצאה למשיבה.
7: הודעה על אישור התוכנית המפורטת, כולל מערך החניה כמקשה אחת, פורסמה בילקוט הפרסומים מס' 4087 עמ' 1833 ביום 18/02/93.
8: ביום 27/05/93 המציאה הוועדה המחוזית למשיבה עותק מהתוכנית המפורטת המאושרת, וכן הודעה בדבר אישור התוכנית בילקוט הפרסומים.
9: ביום 31/05/93, הגישה המערערת למשיבה, בקשה למתן היתר לבניית השטח המסחרי, בשטח שאושר לכך בתוכנית המפורטת.
10: בישיבה ביום 12/07/93, החליטה המשיבה לאשר את הבקשה להיתר, אולם התנתה זאת ב-:
"הסדרת החניה עפ"י התקן ותשלום כופר חניה עבור חניות חסרות".
11: מאחר והמשיבה לא פעלה על פי החלטת הוועדה המחוזית, הגישה המערערת ערר על החלטת המשיבה הנ"ל לוועדה המחוזית.
המשיבה בתגובתה לערר ציינה, כי פתרון החניה כפי שמוצע בתוכנית של המערערת, אינו מעשי, ולא ניתן לבצעו, וכי פתרון החניה המוצע בתוכנית המערערת, היה אמור להיות מאושר על ידי משרד התחבורה, ואישור כזה טרם הוצג למשיבה. בנוסף טענה, כי יש להגדיל את מספר החנויות.
12: ביום 07/03/94, דנה וועדת המשנה לעררים של הוועדה המחוזית בערר, והחליטה לקבל את הערר, מכיוון שמערך החניה מאושר כחוק, על פי התוכנית המפורטת.
13: חרף החלטת וועדת המשנה לעררים, סירבה המשיבה לאשר את בקשת המערערת למתן היתר. בישיבה ביום 15/08/95 הובאה הבקשה בפני המשיבה לחידוש החלטתה מיום 12/07/93, והמשיבה סירבה לאשר את הבקשה, תוך קביעה כי:
"יש להגיש בקשה חדשה אשר תהיה תואמת את תקני החניות החלים היום, יש להציג אישור משרד התחבורה לגבי תכנית החנויות, יש להגיש תכנית פתוח על רקע מפה מצבית ע"י מודד מוסמך".
14: נוכח החלטתה האחרונה של המשיבה, הגישה המערערת ביום 10/09/95 ערר נוסף לוועדה המחוזית.
15: ביום 14/12/95 התקיימה פגישה בין נציג המערערת, לבין מהנדס העיר וראש מדור רישוי ופיקוח מטעם המשיבה, בישיבה זו הגיעו הצדדים לידי הסכמה, על פיה יש לשנות את מיקום החניה שכבר אושר ע"י הוועדה המחוזית באופן כזה, שהמיקום יהא מחוץ לחלקה, בשטח הציבורי. נוכח הסכמה זו, ביטלה המערערת את הערר הנוסף שהגישה לוועדה המחוזית.
16: לאור ההסכמה הנ"ל, החליטה המשיבה בישיבתה מיום 27/12/95 לאשר את בקשת המערערת למתן היתר בנייה.