פסק-דין בתיק עא 1159/05

השופט האשם ח'טיב

רקע

1.         המשיבים, שהינם בני זוג, חתמו ביום 13/6/03 עם המערערים על זכרון דברים לביצוע עבודות תיקון ושיפוץ בביתם שבישוב תמרת, אשר בנוי קירות עץ וגג עץ עם חיפוי רעפים.

עיקר העבודות שהוזמנו היו עבודות של תיקוני עץ ועבודות צביעה של פנים הבית ושל קירותיו החיצוניים.

זכרון הדברים שנחתם ע"י הצדדים לא פירט את העבודות שהוזמנו אלא הפנה לשתי הצעות מחיר שהמערערים נתנו למשיבים ביום 18/4/03, האחת ביחס לעבודות שבפנים הדירה, והשניה ביחס לעבודות תיקון וצביעה של קירות חיצוניים של הבית ותיקון רעפים.

2.         לאחר שהמערערים סיימו את עבודות התיקון והשיפוץ, המשיבים לא היו מרוצים מהעבודה שבוצעה, וטענו לפגמים וליקויים בעבודות שהסבו להם נזקים, ועל כן, הגישו נגד המשיבים תביעה לתשלום פיצויים בגין הליקויים, החוסרים, והנזקים שנגרמו להם ואשר הוערכו ע"פ חוות דעתו של המומחה מטעמם מר יהושע סדן בסכום של 25,150 ש"ח (כולל מע"מ). בנוסף, תבעו המשיבים סכום נוסף של 590 ש"ח עבור פינוי פסולת והוצאות חוות הדעת בסך של 1180 ש"ח, וכן פיצויי כללי בגין עוגמת נפש.

3.         המערערים הכחישו בפני בית משפט השלום את טענות המשיבים וטענו, כי המשיבים מעולם לא התלוננו על איכות העבודה וכי המשיבה 1 ( להלן : "המשיבה") ביקשה מהם, במהלך עבודתם, ביצוע עבודות נוספות שהם ביצעו ללא תשלום. המערערים טענו כי המשיבים לא נתנו להם הודעה על הליקויים ולא נתנו להם הזדמנות לתקן ליקויים אלה. בנוסף, טענו המערערים בפני בית משפט השלום כי המערער מס' 1 אינו בעל העסק אלא בנו, המערער מס' 2 וכי הוא עובד כשכיר בעסק.

המערערים הגישו חוות דעת נגדית של השמאי עמית גלקין, אשר העריך את הנזקים בסך 3,550 ש"ח.

4.         להשלמת התמונה יצויין כי המשיבים הגישו כנגד המערערים תביעה לבית המשפט לתביעות קטנות, ת.ק. 1495/03, לתשלום יתרת שכרם בגין העבודות שהם ביצעו בבית המשיבים ובית המשפט לתביעות קטנות חייב את המשיבים לשלם למערערים את יתרת הסכום שנקבע בזכון הדברים, זאת לאחר שהמשיבים ביקשו מבית המשפט לתביעות קטנות שלא לדון ולא להתייחס לטענותיהם בכל הקשור לפגמים ולליקויים בעבודה שהמשיבים טוענים להם, משום שאלה ידונו במסגרת תביעה נפרדת שהם הגישו לבית משפט השלום.

תמצית פסה"ד של ביהמ"ש קמא

5.         ביהמ"ש קמא קבע בפסק דינו כי המערער 1  הציג את עצמו בפני המשיבים כבעלים של העסק, או לכל הפחות אחראי מטעם העסק, וע"כ קבע בית משפט קמא כי גם הוא אחראי בגין העבודות שבוצעו בביתם של המשיבים.

            במאמר מוסגר, יצויין כי המערערים לא חזרו על טענתם זו בערעור, ועל כן אין עוד צורך להתייחס לטענה זו בדבר אחריות המערער מס' 1 לעבודות השיפוץ והתיקון שבוצעו בבית המשיבים.

6.         טענת המערערים כי המשיבים מעולם לא הודיעו להם על הליקויים הנטענים וכן כי לא נתנו להם הזדמנות לתקנם ,כנדרש ע"פ החוק ,נדחתה, וביהמ"ש קמא קבע, כי בשל התקופה הקצרה שבמהלכה בוצעו עבודות השיפוץ ( כחודש וחצי) , אופי העבודות שבוצעו, נוכחות המשיבה  באופן יומיומי בבית, הערותיה  שניתנו באופן שוטף,  די היה בתלונות השוטפות כדי להוות הודעה כנדרש בס' 3 ( א) לחוק חוזה קבלנות תשל"ד - 1974, ואין הכרח שההודעה תהיה בכתב.

7.         לגופו של עניין ,ביהמ"ש קיבל את רוב טענות המשיבים באשר לקיומם של ליקויים בעבודות השיפוץ שבוצעו ,ובין היתר קבע כי אכן היו ליקויים בעבודות שבוצעו בדלת הכניסה ובדלת היציאה לגינה וכן ליקויים בצביעת הקירות החיצוניים והפרגולה.

עוד קבע ביהמ"ש כי ישנו צורך בניקוי הכתמים שבמשטח החניה ובניקוי כתמי הצבע שבחגורות המסד ובמלבני החלונות והדלתות.

באשר לכתמים הנמצאים על השטיחים, ביהמ"ש קבע כי אין לחייב את המערערים בעלות החלפת השטיחים , וכי המשיבים זכאים לפיצוי בגובה עלות עבודות הניקוי של השטיחים בסך של 800 ש"ח.

8.         בסופו של יום המערערים חויבו לשלם למשיבים פיצוי בסך של 15,800 ש"ח שכלל גם פיצוי בסך של 1000 ש"ח בגין עוגמת נפש, ובתוספת הוצאות משפט בסכום של 3,000 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסכום של 2,500 ש"ח + מע"מ.

הערעור שבפנינו מופנה כנגד פסק דינו זה של בית משפט השלום, הן בעניין קביעותיו בדבר המצאותם של ליקויים בעבודה, והן בעניין מתן הודעה ע"פ חוק חוזה קבלנות והן בעניין גובה הסכומים שנפסקו.

הערעור

9.         טענתם הראשונה של המערערים היא כי ביהמ"ש קמא טעה עת קבע כי למערערים ניתנה הודעה כדין על הליקויים וכי הודעה זו נתנה בידי המערערים הזדמנות נאותה לתקנם , על אף שהמשיבים לא נתנו להם הודעה בכתב על הליקויים, כפי שהיו חייבים לעשות, וכי  הליקויים הנטענים פורטו בפניהם בכתב ולראשונה רק עם הגשת התביעה . לפיכך, ברור, כך טוענים המערערים, כי גם לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לתקן את הליקויים , משכך טוענים המערערים כי המשיבים לא עמדו בחובת הקטנת הנזק החלה עליהם.

עוד טענו המערערים כי גם הודעה בע"פ על הליקויים הנטענים בתביעה לא ניתנה להם, בטרם הגשת התביעה, וכי ביהמ"ש קמא שגה עת ראה בתלונות השוטפות של המשיבה כהודעה כדין על הליקויים שכן תלונות אלה התייחסו לעבודה השוטפת בלבד ולא לליקויים הנטענים בתביעה. בנוסף, טענו המערערים כי טענת המשיבים לפגמים וליקויים בעבודות שהם ביצעו, אינה מתיישבת עם העובדה כי המשיבים הזמינו את המערערים לתקן פגמים שבוצעו ע"י קבלנים אחרים .

לאור טענות אלה, מבקשים המערערים מאתנו לקבוע כי לא ניתנה להם הודעה כדין על הליקויים וממילא לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לתקן אותם ליקויים, ועל כן אין המשיבים זכאים לפיצוי כלשהו.

10.       טענתם השניה של המערערים הינה בעניין קביעת ביהמ"ש קמא כי ישנו ליקוי בעבודות שבוצעו בדלת הכניסה; לטענת המערערים המשיבה היא זו שביקשה לצבוע את הדלת בסגנון בלוי ,וכי נוכח בקשותיה לאחר הצביעה הראשונית לשינוי צבע הדלת שנבחר על ידה , הם נאלצו לבצע צביעה נוספת אשר כללה הסרת הצבע פעם נוספת.לפיכך הם טוענים כי המדובר בפגם הנובע מהמזמין ועל כן אין המשיבים זכאים לפיצוי בגין "נזק " זה.