פסק-דין בתיק עא 1158/06

הערעור והערעור שכנגד מופנים כנגד החלטתו של כב' הרשם דוד גלדשטיין מיום 22.12.05 (בש"א 16941/05), לפיה נדחתה בקשת המערערים לביטול צו העיקול הזמני שהוטל, במעמד צד אחד, בתאריך 28.07.05, תוך הקטנת סכום העיקול מ- 3,000,000 ש"ח ל- 2,361,000 ש"ח.

הרקע העובדתי:

קבוצת לב אופיר בע"מ ואופיר שי ייצור שיווק ואספקה בע"מ (להלן: " המשיבות"), עוסקות בשיווק מוצרי חשמל לתעשייה, בניין, תשתיות ורשת ובין היתר משווקות את מוצרי חברת לגרנד, שמושבה בצרפת (להלן: " לגרנד"), שיובאו לישראל על פי הסכם הפצה בלעדי שנתי, שהתחדש במשך כ- 18 שנה עד לביטולו על ידי לגרנד בשנת 2004.

רונן פרידמן (להלן: " המערער") הועסק על ידי המשיבות בין השנים 1995-2000 כמנהל מחלקת לגרנד.

בתאריך 01.01.03 נחתם בין המשיבות לבין המערער הסכם ייעוץ, אשר במסגרתו התחייב המערער שלא להתחרות בהן במשך 12 חודשים מיום הפסקת עבודתו וכן התחייב לשמור על סודותיהן המסחריים.

בתאריך 28.04.04 מסר המערער למשיבות הודעה מוקדמת על הפסקת ההתקשרות שתיכנס לתוקפה ב- 28.07.04.

בתאריך 01.08.04 החל המערער לייבא ולשווק בישראל מוצרי לגרנד באמצעות גרנד אלקטריק ישראל בע"מ (להלן: " המערערת").

המערער מחזיק באמצעות תאגיד בשליטתו 50% ממניות המערערת ומשמש כמנהלה.

המערערת העסיקה שלושה עובדים שעבדו בעבר אצל המשיבות במחלקת לגרנד.

בשל המעשים המתוארים לעיל, הגישו המשיבות תובענה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 1199/04).

בתאריך 15.11.04 ניתן על ידי כב' השופט יהודה זפט פסק דין, האוסר על המערער לעבוד או לייעץ ו/או להיות קשור בעסק ו/או בשותפות ו/או בתאגיד כלשהו, המתחרה במשיבות בקשר עם מוצרי לגרנד ו/או לפעול כשכיר ו/או שותף ו/או בכל מעמד אחר בגוף ו/או בחברה המשווקת את מוצרי לגרנד בישראל וכל זאת עד לתאריך 29.07.05.

כמו כן נאסר על המערערת להעסיק את המערער או להשתמש בשרותיו, בכל צורה שהיא, בכל הנוגע לשיווק מוצרי לגרנד בישראל עד לאותו תאריך.

למרות הצווים אשר פורטו לעיל, המשיך המערער לעסוק ביבוא ושיווק מוצרי לגרנד באמצעות המערערת.

בהחלטתו מיום 21.04.05, קיבל כב' השופט זפט את טענות המשיבות המתייחסות להפרות הצווים ובהמשך למסקנה זו קבע:

            " משהגעתי למסקנה שהמשיבים (המערערים בהליך זה, ש.ד.) הפרו את צווי המניעה, נותרה לדיון השאלה אם קיים חשש שהמשיבים או מי מטעמם ימשיכו ויפרו את צווי המניעה, שהרי סעד האכיפה על פי פקודת בזיון בית משפט צופה פני עתיד ובא להבטיח שהמפרים לא ימשיכו להפר את צו המניעה.

            המשיבים פעלו יחד להפרת צווי המניעה ואף ניסו להסוות את הפרת צווי המניעה תוך ניצול האישיות המשפטית הנפרדת של לירון טכנולוגיות. מכאן, שקיים חשש ממשי שהמשיבים שככל הנראה אינם משלימים עם צווי המניעה ימשיכו להפר את צווי המניעה אם לא תוטל עליהם סנקציה מרתיעה".

בהמשך למסקנות חמורות אלה, נגזר על כל אחד מהמערערים קנס בסך 10,000 ש"ח לכל מקרה של הפרה עתידית של צווי המניעה.

גם החלטה זו לא הרתיעה את המערערים, וכפי שקבע כב' השופט זפט, הסתבר כי מה שהוגדר בהחלטה מיום 05.04.05 "חשש ממשי" אכן התממש ועוד בטרם יבשה הדיו על ההחלטה, חזרו המערערים לסורם.

בשל ההפרות הנמשכות של צו המניעה הגישו המשיבות, בתאריך 17.05.05, בקשה לסעד של אכיפה על פי פקודת ביזיון בית המשפט, בה התבקשה אכיפת ציות לצו בדרך של הטלת מאסר לפרק זמן ארוך.