פסק-דין בתיק עא 1137/05

ערעור על החלטת רשם בית המשפט, (כב' השופט ב. ארבל) אשר ניתנה ביום 4/5/05 בתיק בש"א 1527/05, לפיה התקבלה בקשת המשיבה לביטול צו העיקול הזמני שניתן במעמד המערערות בלבד, ביום 19/1/05 בתיק בש"א 1067/05 (להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי רלוונטי

1.         המערערות הגישו כנגד המשיבה תביעה לתשלום סכום העולה על 54 מיליון ש"ח, אשר לטענתן, המשיבה חייבת למערערת מס' 1, ג'קרוסי אימפרסה אס.אר.אל. (להלן: "ג'קרוסי") עבור עבודות בניה שביצעה עבורה ולטובתה (להלן: "התביעה")

בד בבד עם הגשת התביעה, הגישו המערערות בקשה, במעמד צד אחד בלבד, לעיקול נכסי מקרקעין וכספים של המשיבה המוחזקים בידי צדדים שלישיים. כב' רשם בית המשפט, בפניו הובאה הבקשה, החליט להיעתר לה, וביום 19/1/05, הוציא במעמד המערערת בלבד צו עיקול זמני לפיו הורה לעקל נכסי מקרקעין השייכים למשיבה וכספים המגיעים לה מהמחזיקים השונים ששמותיהם פורטו בבקשת העיקול.

2.         ג'קרוסי, הינה חברה שמקום מושבה באיטליה, העוסקת בתכנון, ביצוע, הקמה וניהול של עבודות הנדסה בנאיות. המערערת 2 גם היא תאגיד איטלקי אשר על פי הנטען מונתה על ידי ג'קרוסי לייצג אותה בהליכים המשפטיים כנגד המשיבה. המשיבה, אשר נוסדה במאה ה- 18 כחלק ממסדר "פתה בינה פרטללי" ואשר התאגדה בארץ לפי אמנה שבין ממשלת ישראל לכס הקדוש, ומפעילה את בית החולים המוכר בשם "המשפחה הקדושה" (להלן: "בית החולים").

בתביעה טענו המערערות כי המשיבה הינה "מסדר בית החולים מחוז לומברדו" של סן ג'ובינו דיו פטבנפרטלי שהינו הבעלים של בית החולים והקרקעות עליהם הוא מוצב (להלן: "מסדר מחוז לומברדו").

3.         מעיון במסמכים שהוצגו לפני בית המשפט קמא, מסתבר כי בית החולים מנוהל על ידי תאגיד הידוע כ:

Hospitilar order of St. John of God ( Fatebarefratelli).

4.         הצדדים חלוקים באשר לאישיות המשפטית של שני התאגידים שהוזכרו לעיל, המערערות טוענות כי שני התאגידים הם גוף אחד שבבעלותו בית החולים ואילו המשיבה טוענת כי היא בעלת אישיות משפטית נפרדת ובבעלותה בית החולים וכי מסדר מחוז לומברדו הוא גוף משפטי נפרד ושונה ממנו.

5.         אין חולק כי החתום על המסמכים שצורפו לתביעה הינו "מסדר מחוז לומברדו".

6.         לטענת המערערות, המשיבה חפצה להרחיב את מבנה בית החולים והרחבה זו נעשתה בשני שלבים, שלב א' בשנת 1996 ושלב ב' בשנת 2000.

7.         לטענת המערערות, בחודש נובמבר 1997, התקשרה המשיבה בהסכם עם חברת Iuvans S.R.Iשהינה תאגיד איטלקי (להלן: "יובנס") לפיו הוסמכה יובנס להתקשר בשמה של המשיבה בהסכמים עם גורמים שונים לצורך ביצוע עבודות תכנון, שיפוץ ובניה עבור המשיבה בבית החולים בנצרת.

עוד טוענות המערערות  כי בהתאם להרשאה הנ"ל, התקשרה יובנס עם ג'קרוסי בשני הסכמים, הראשון משנת 1997 והשני משנת 2000, לביצוע עבודות תכנון ובניה בבית החולים בשני שלבים, בהיקף כספי כולל העולה על סך 36 מיליון ש"ח, אשר ישולם בהתאם לקצב התקדמות העבודות. בחודש 10/02 שלחה יובנס לג'קרוסי מכתב בו הודיעה לה כי המשיבה ביטלה את ההסכם עמה, על כן, נדרשה ג'קרוסי, על פי אותו מכתב, להפסיק את ביצוע העבודות ולפנות את אתר הבניה. ואכן, בעקבות המכתב הנ"ל ובהתאם לו, הפסיקה ג'קרוסי את העבודות ופינתה את האתר, כאשר לטענתה, המשיבה נותרה חייבת לה סכום העולה על 54 מיליון ש"ח, סכום אותו תבעה המערערת במסגרת תביעתה שבת.א. 512/05.

במאמר מוסגר יצוין כי לפי המסמכים שצורפו לבקשה, ההסכם בין המשיבה ליובנס נערך ביולי 1996, וההסכם הראשון בין יובנס לג'קורסי נערך בשנת 1996 (ולא כפי שנטען ע"י המערערות בעיקרי הטיעון שהוגשו מטעמן)ולאחר מכן נערך עוד הסכם בין ג'קורסי ליובנס בשנת 2000. 

עוד יצוין כי במהלך הדיון בבקשה לביטול צו העיקול הזמני, התברר כי באיטליה מתנהל באותו עניין שביסוד התביעה, הליך משפטי בין ג'קרוסי ליובנס.

החלטת בית המשפט קמא 

8.         בית המשפט קמא החליט כאמור לקבל את בקשת המשיבה והורה על ביטול צו העיקול הזמני שכאמור הוצא על ידו במעמד המערערות בלבד.

בית המשפט קמא בחן כל אחת מארבע העילות החלופיות עליהן ביססה ג'קרוסי את תביעתה, והגיע למסקנה כי סיכויי התביעה הינם קלושים, על כן, הורה על ביטול צו העיקול הזמני.

בית המשפט קמא קבע כי לא הובאה בפניו ראיה מהימנה לכך שהתקיים קשר של שליחות בין המשיבה לבין ג'קרוסי וכי המסמכים שצורפו לתביעה ולבקשה מלמדים על כך כי "הקשר שבין הצדדים הינו בין יובנס לבין ג'קרוסי כקבלן משנה של יובנס".

בית המשפט קמא לא שוכנע כי למערערת זכויות תביעה חוזיות נגד המשיבה ולא מצא כי למערערת עילת תביעה מכוח דיני השליחות. כמו כן, לא מצא כי יש למערערת זכות תביעה בעילות הנוספות להן טענו המערערות.

לעניין העילה של עשיית עושר ולא במשפט, לה טענו המערערות, קבע בית המשפט כי התמורה החוזית במלואה, ולמצער עיקרה, שולמה על ידי המשיבה ליובנס איתה התקשרה בחוזה לביצוע העבודות, משכך, לא היתה כל התעשרות של המשיבה, שלא כדין.