פסק-דין בתיק עא 1127/03

א.         המדינה מערערת בפנינו על פסק דינו של בית-משפט השלום בעכו (כב' השופט מר ג'. נאסר) מיום 13.1.03 (ת.א. 1712/92). על פי פסק-דין זה חוייבו מינהל מקרקעי ישראל והמשיב מס' 2 (עוואד עארף) לשלם לתובע, המשיב מס' 1, פיצויים בגין הסגת גבול בהיקף של 220 מ"ר בסכום של 57,233 דולר ארה"ב (כערכו במועד מתן פסק-הדין). כן חוייבה המערערת לשפות את המשיב מס' 2 כדי מלוא חיובו לפי פסק-הדין.

            הערעור הוגש כנגד היקף שטח הפלישה ושומת הפיצויים בלבד.

ב.         בישיבת בית-המשפט שהתקיימה בפנינו ביום 9.12.03, הסכימו ב"כ הצדדים למינויו של מומחה מטעם ביהמ"ש, שיקבע את שטח הפלישה וישום את שווי הקרקע, ובהתאם לכך יתן בית-המשפט את פסק-דינו. ב"כ הצדדים הסכימו למינוי מודד ושמאי, כמומחים מטעם בית-המשפט, כשחוות דעתם תהווינה הכרעה בענין גודל שטח הפלישה ושווי הפיצוי.

            ב"כ הצדדים הסכימו שהמחלוקת שנותרה היא בשאלת גודל ה"פלישה" ושווי הפיצוי הראוי.

            כן הסכימו ב"כ הצדדים שפסק-הדין בערעור יינתן על סמך קביעת המומחים שבית- המשפט ימנה.

ג.          בהחלטה מיום 15.12.03 מינינו את משרד ש. זייד ובניו כמומחים מטעם בית-המשפט לצורך מדידת שטח ה"פלישה", דהיינו, קביעת גודלו והיקפו של השטח שלתוכו "פלשו" המינהל והמשיב מס' 2, מר עוואד עארף, לתוך חלקת הקרקע בה מחזיק התובע - המשיב מס' 1, משמע, חלקה מס' 13 בגוש 18565 שבאדמת טמרה.

            בנוסף, ביקשנו מן המומחים לשום ולהעריך את השווי הכספי של "שטח הפלישה" ושווי דמי השימוש לתקופה של שבע שנים.

            הוספנו שחוות דעת המומחים תהא סופית ומכרעת במחלוקת שבין הצדדים, הן באשר לגודל והיקף "שטח הפלישה", והן באשר לשווי הפיצוי המגיע.

            עוד נקבע בפיסקה ג' של ההחלטה מיום 15.12.03: "... לאחר קבלת חוות הדעת יוכל בית-משפט זה ליתן את פסק-דינו בערעור לצורך סיום המחלוקת".

            לענין שכר הטרחה (של משרד ש. זייד) קבענו כי נכון לאותו שלב תישא בו המערערת, וכי בפסק הדין שינתן נקבע סופית על מי מן הצדדים לשאת בהוצאה זו.

ד.         נמצאת עתה בפנינו חוות דעתם המשותפת של המומחה מר קובי זייד לנושא מדידות, והמומחה מר מרדכי זייד לנושא שמאות. חוות הדעת היא מתאריך 30.1.2005.

            המומחים קבעו בחוות דעתם ש"שטח הפלישה" משתרע על פני 111 מ"ר, ושוויו הכספי של שטח זה: 15,540 דולר ארה"ב, לפי שווי של 140,000 דולר ארה"ב לדונם.

            גובה דמי השימוש השנתיים של "שטח הפלישה", לפי קביעת המומחים, על פני תקופה של שבע שנים: 2,175 דולר ארה"ב.

            המומחים הוסיפו שעלות הכנת תכנית מפורטת נקודתית שיהא על התובע (המשיב מס' 1) להכין לצורך קבלת אישור בגין "סטייה ניכרת" עקב חריגה מקו הבנין בחזית המזרחית של המגרש שלו - 5,000 דולר ארה"ב.

            בנוסף, העריכו המומחים את ירידת הערך בשוויו של השטח החורג אל תחום קו הבנין בסכום של 700 דולר ארה"ב, וזו לגבי השטח הבנוי בהיתר שחורג אל תחום קו הבנין, ובסכום של 960 דולר ארה"ב לגבי שטח בניה קלה (ללא היתר) החורג אל תחום קו הבנין.

            סה"כ שווי הפיצוי הכולל לפי חוות דעתם של ה"ה זייד:  24,395 דולר ארה"ב.

ה.         ב"כ המערער הציג שאלות הבהרה למומחים (לפי החלטתנו מיום 14.2.05).

בתשובותיו מיום 2.3.05 כותב השמאי מ. זייד ששטח הפלישה של 111 מ"ר כמצויין בחוות דעתו אינו כולל את שטח הפלישה הכלוא בתוואי הרחוב המוצהר שגודלו כ-21 מ"ר.

            בדיון במעמד הצדדים שהתקיים בפנינו ביום 5.4.05, הובהר מפי ב"כ המינהל ששטח זה של 21 מ"ר מצוי בתחום המיועד להפקעה לצרכי ציבור לצורך סלילת רחוב, ללא זכות לפיצויים.