פסק-דין בתיק עא 1122/07

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב - יפו (כב' השופטת אושרי פרוסט-פרנקל) מיום 10.12.06, לפיו נדחתה תביעת המערער יקותיאל קזיזדה (להלן: " המערער") לתשלום דמי תיווך והוא חוייב בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין.

העובדות :

1.         המערער, מתווך במקצועו, עתר לחיוב המשיבים פדי ויקב מרגי (להלן: " המשיבים") לתשלום סך של 91,817 ש"ח בגין דמי תיווך בשיעור 2% מסכום רכישת דירה בצירוף מע"מ בעסקת תיווך שבוצעה על ידו. לטענתו - חתמו המשיבים ביום 27.02.02 על טופס לקוחות בו התחייבו לשלם את עמלתו בתמורה לאיתור נכס לרכישה. במעמד החתימה על הטופס הציע המערער נכס העונה על דרישות המשיבים ברחוב שנהב 3 בנווה-מונסון. ביום 01.07.03, לאחר שהראה למשיבים מספר נכסים אחרים, הציג להם דירה ברחוב אתרוג 7 בנווה-מונסון (להלן: "הדירה"). המערער ביקר עם המשיב  פדי מרגו (להלן: " המשיב ") בדירה, תיאם פגישה בין בעל הדירה למשיבים, פעל לבירור המצב המשפטי של הדירה, ליווה את המשיבים למשרדי מינהל מקרקעי ישראל והוועדה המקומית לתכנון ובניה.

לאחר מספר ימים פנו המשיבים וטענו שאינם מעוניינים לשלם את עמלת דמי התיווך כי אינם מעוניינים בדירה. בדיעבד הסתבר למערער כי המשיבים רכשו את הדירה מבלי ששילמו לו את עמלת התיווך, זאת למרות שהוא היה 'הגורם היעיל' שהביא להתקשרות. המערער טען כי המשיבים פעלו בחוסר הגינות ובחוסר תום לב בהכחישם את מעורבותו ותרומתו המכרעת לרכישת הדירה.

2.         המשיב 1 טען כי במהלך השנים 2001-2003 התקשר עם מספר מתווכי נדל"ן אשר הציגו בפניו נכסים רבים באזור נוה-מונסון. באשר לטופס הלקוחות, לטענתו, הוא נחתם בשלושה מועדים שונים וביחס לשלושה נכסים שונים והוא מעולם לא נחתם בידי מי מהמשיבים ביחס לדירה נשוא התביעה. המשיב טען כי המערער לא הראה לו מעולם את הדירה. יתרה מכך, אם המשיב היה יודע שמדובר בדירה נשוא הערעור, לא היה מתקשר בהסכם עם המערער, כיוון שכבר אז טיפל בכל הקשור לה עם מתווך אחר, מר דני פרייב (להלן" " המתווך פרייב").

זאת ועוד, שבועיים טרם המועד הנטען בעניין החתימה על טופס הלקוחות, טען המשיב כי הוצגה בפניו הדירה על ידי המתווך האחר, פרייב, במחיר של 340,000 דולר, לכן לא היה כל הגיון כלכלי להתקשר עם המערער בהסכם נוסף לגבי אותה דירה, כאשר האחרון דרש 350,000 דולר.

לגירסת המשיבים, המערער גם לא ביצע עבורם כל בדיקה משפטית, לא התלווה אליהם למשרד מקרקעי ישראל ולא ערך כל בירור. מי שפעל בעניינים אלה היה המתווך פרייב ולו שולם על ידי המשיב שכר טרחה בסך של 13,400 ש"ח.

3.         הצדדים היו חלוקים בשאלה אם המערער הוא 'הגורם היעיל' בהשלמת העסקה, או כטענת המשיבים, הגורם היעיל היה המתווך האחר, פרייב.

אין חולק כי לא ניתנה בלעדיות למערער על הדירה, וכי טיפלו בה מתווכים נוספים.

במהלך ההוכחות הציג המערער את מקור הטופס מפנקסו ואילו המשיב הציג את מקור העותק שהיה בידו. בשני הטפסים הללו היה קיים שוני מהותי היורד לשורש המחלוקת: בטופס שהוצג על ידי המערער, המקור הראשון מפנקסו, מצויינת הדירה נשוא הערעור כדירה שלישית אשר הוצגה למשיבים ביום 1.7.03. בעותק המקורי אשר נמסר למשיבים שנכתב בנייר פחם, מצויינות רק שתי דירות, והדירה נשוא הערעור לא מופיעה כלל. על כך השיב המערער כי כאשר חתם המשיב על הדירה נשוא התביעה בביקור השלישי במשרדו, הוא לא הביא עימו את העותק המצוי אצלו, וזו הסיבה לכך שהדירה לא מוזכרת שם.

4.         אחד מיורשי הדירה, מר דוד מתוק (להלן: " מר מתוק"), (עת/2) הצהיר כי הוא זה שניהל את המשא-ומתן לגבי מכירתה ומסר למערער את מפתחות הדירה וכן ייפוי-כוח לבדיקת הדירה במינהל. לגירסתו, המערער היה זה שהביא את המשיב 1 לפגישה ביניהם והציג לו את הדירה ובאותה פגישה דובר על מחיר של 310,000 דולר ונחתם הסכם (ביום 16.1.04). לגירסתו, הוא לא פנה מעולם למתווך פרייב, אשר לא ביקר איתו בדירה וגם לא שילם דמי תיווך לגבי מכירת הדירה. מר מתוק אישר כי היה במשרדי המינהל עם המשיב, אך לא ידע לומר אם המערער ביקר שם עם המשיב. הוא אישר כי רצה במכירת הדירה ולא משנה על ידי מי. עוד לגירסתו, המתווך פרייב הגיע לטקס החתימה לביצוע העסקה - מכירת הנכס - ונכח בה.

המשיב 1 הצהיר כי הוא עצמו ניהל את המשא-ומתן לגבי מכירת הדירה, וכי המערער היה אחד מהמתווכים הנוספים איתם התקשר במטרה למצוא דירה למגורים. המערער הציג בפניו שני נכסים אחרים והחתים אותו על גבי ההסכם. לגירסתו הדירה הוצגה על ידי המתווך פרייב קודם לכן, עוד ביום 18.6.03, והוא אשר עשה מאמצים והשקיע זמן רב במציאתה ואף ברכישתה על ידי המשיבים

לעניין טענת המערער לפיה המשיב 1 חתום על טופס לקוח, אישר כי המדובר בחתימה על טופס בגין נכס אחר שאינו קשור לתביעה.

5.         המתווך פרייב הצהיר, כי הוא 'הגורם היעיל' בעסקת המכירה. לטענתו הוא היה זה שהראה למשיב 1 את הדירה ביום 18.6.03 ופעל רבות להשלמת העסקה, כולל עריכת בירורים משפטיים וכיוצא באלה. הוא זה שהביא להצלחת העסקה ולכן קיבל את עמלתו בסך 13,400 ש"ח.

6.         בית המשפט התרשם מהעדים שהובאו, ועל סמך כל חומר הראיות שהונח בפניו קבע, כי הדירה נשוא הערעור הוצאה למכירה למספר מתווכים מבלי שניתנה לאף אחד מהם בלעדיות. הדירה שווקה הן על ידי המערער והן על ידי המתווך פרייב. לעניין שיטת העבודה הסביר המערער כי הוא מחתים על הטופס תמיד אלא שבמקרה הנידון כאשר הוספה הדירה נשוא הערעור היא לא הוספה לטופס שהיה בידיו של המשיב בשל כך שלא הביא, כאמור, את הטופס. בית המשפט קבע כי המערער לא קיים את המפורט בסעיף 9 לחוק המתווכים, תשנ"ו-1996, וקבע כי מדובר בדרישה שאין להתנות עליה.

סעיף 9 לחוק המקרקעין דורש דיוק, אישור וחתימה על גבי מסמך. סעיף 14 לחוק קובע כי מתווך יהיה זכאי לדמי תיווך אם היה הגורם היעיל וסעיף 14(ב) קובע כי מתווך שביצע בתקופת הבלעדיות את פעולות השיווק - חזקה שהיה הגורם היעיל לעסקה שנחתמה בתקופת הבלעדיות.

בעניין זה קבע בית המשפט כי הוא מקבל את טיעונו של המשיב בסיכומיו, לפיהם המערער לא קיים את המפורט בסעיף 9 לחוק המתווכים ועל כן אינו זכאי לדמי התיווך. טופס הלקוחות לא כלל את הנכס נשוא הערעור, המשיב הכחיש את הצגתו על ידי המערער, המערער לא מילא אחר דרישת סעיף 9 לחוק, ולפיכך נדחתה התביעה. מכאן הערעור שבפנינו.

דיון :

7.         שמענו טענות ב"כ הצדדים ועיינו בעיקרי טיעוניהם, ולאחר שקילת החומר כולו, הגענו למסקנה כי דין הערעור להתקבל.