פסק-דין בתיק עא 1114/06

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

ההליך בפני ביהמ"ש קמא

1.         המערערת תבעה את המשיבים בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה עקב פגיעתה  בתאונת דרכים שהתרחשה, ע"פ הנטען, ביום 24/10/95 עת נפגעה מדלת של מונית בה נסעה, בשעות הבוקר, בדרכה לעבודתה כגננת.

2.         המשיבים הכחישו את עצם התרחשות התאונה וכן הכחישו את נסיבות התרחשותה, להן טענה המערערת. המשיבים אף טענו מפורשות כי הגרסה העובדתית של המערערת היא גרסת כזב.

המערערת הייתה עדת התביעה היחידה בעוד שמטעם המשיבים לא הובאו עדים כלשהם.

משהודיע ב"כ המשיבים כי אין בדעתו להביא עדים מטעמו ביקש ב"כ המערערת להביא עדים נוספים והם: נהג המונית - המשיב  מס' 1 (להלן: "המשיב") וכן עדה נוספת, בת שבע שמה, אשר לטענת המערערת  הייתה עדה לתאונה.

בקשה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש קמא והערעור מופנה גם כנגד החלטה זו.

3.         בפסק דין מיום6/3/06  דחה בית המשפט קמא את תביעת המערערת בקובעו  כי המערערת לא הוכיחה את תביעתה ולא הוכיחה את גרסתה העובדתית לגבי עצם התרחשות התאונה ולגבי נסיבות התרחשותה. משכך אין בית המשפט  יכול לקבוע, על סמך הראיות שבפניו כי המערערת נפגעה בתאונת דרכים .

  להלן תמצית הקביעות של ביהמ"ש קמא;

4.         בטרם הכריע ביהמ"ש קמא בתביעה, הוא התייחס לטענות שהעלה ב"כ המערערת, לפיהן ביהמ"ש קמא מנע מהמערערת להביא עדים. ביהמ"ש ציין כי בהחלטות קודמות ניתנה למערערת הזדמנות מספקת להגיש תצהירים על עדויות עדיה  ולזמן עדים שלא בשליטתה אלא שהיא בחרה שלא לעשות כן, ורק ביום שמיעת  ההוכחות ( 6/3/06) ולאחר שהמערערת עצמה העידה (ללא שהוגש קודם לכן תצהיר על עדותה) ורק לאחר שב"כ המשיבים הודיע כי לא יביא עדים מטעמו ביקש ב"כ המערערת, לראשונה, לדחות את הדיון ולאפשר לו להביא עדים נוספים.

ביהמ"ש קמא התייחס גם לטענת ב"כ המערערת לפיה הוא לא הכריז "אלה עדיי" ודחה אותה כלא נכונה.

5.         באשר לדחיית התביעה לגופה, נימק זאת בית המשפט קמא בין היתר בכך כי בתעודה הרפואית הראשונה שניתנה למערערת, לא בא כל זכר לפגיעה מדלת מונית או למעורבות של רכב כלשהו, והדבר אומר דרשני. זאת לאחר שהמערערת העידה בבית המשפט כי בעניין נסיבות אירוע התאונה היא סיפרה את אשר סיפרה בבית המשפט בכל המקומות שבהם היא נדרשה לפרט את נסיבות פגיעתה.     

בית המשפט קמא הוסיף וציין את העובדה כי המערערת לא הביאה עדה רלוונטית וכן לא הציגה את טופס ב.ל. 250 אף שהוא בהישג ידה ושני דברים אלה ישמשו נגדה בהעדר נימוקים מיוחדים שיצדיקו ביסוס פס"ד לטובתה על  עדותה היחידה.

עוד ציין ביהמ"ש קמא בפסק דינו  כי אף אם יסכים שאין סתירה חזיתית בין גרסתה העובדתית  כפי שנמסרה בעדותה בפניו לבין הגרסאות שהיא מסרה בהזדמנויות אחרות קודמות, הרי עדיין ניתן לומר בוודאות שאין התאמה ואחידות בגרסאות שהיא מסרה.

ביהמ"ש הוסיף וקבע כי אף אם יאמר כי אין סתירות משמעותיות בין הגרסאות שמסרה המערערת בהזדמנויות  השונות כפי שטען בא כוחה  ( אף שטענה זו אינה מקובלת עליו)  הרי הואיל ומדובר בעדות יחידה של בעל דין שלא נמצא לה חיזוק חיצוני כלשהו, כך שאין מנוס מהמסקנה לפיה המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה הרובץ לפתחה.

הערעור

6.         ב"כ המערערת מעלה טענות רבות ,חלק מהטענות מופנה כנגד ההחלטה אשר דחתה את בקשתו לדחיית מועד לצורך הבאת עדים נוספים (להלן: "ההחלטה") והחלק האחר מופנה כנגד פסה"ד גופו.

להלן תמצית הטענות המופנות כנגד ההחלטה;

א.        ביהמ"ש קמא טעה כאשר לא הסכים לדחות את הדיון לאחר חקירת המערערת ולא הסכים לקיים ישיבה נוספת על מנת שיתאפשר למערערת לזמן עדים נוספים לרבות המשיב  והעדה שהייתה במונית בשעת התרחשות התאונה.

לטענתו, הימצאותם של שני העדים בעת התאונה לא יכולה להיות במחלוקת, שכן המשיב  הוא נהג המונית. בעוד ששמה של העדה השנייה מופיע בטופס ההודעה על פגיעה בעבודה, שהמערערת הגישה למוסד לביטוח לאומי (נ/1).

ב"כ המערערת טוען כי אי העדתם של שני עדים אלה שהם רלוונטיים ביותר לצורך בירור התביעה מסכלת את חקר האמת וגורמת לעיוות דין משווע.