פסק-דין בתיק עא 1105/05

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

הערעור שבפנינו הינו בעניין גובה סכום הפיצויים שנפסק לטובת המערער ע"י ביהמ"ש השלום בטבריה, בתביעת נזקי גוף שהוגשה על ידו מכח חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

רקע הדברים

1.         ביום 4/6/94 נפגע המערער בתאונת דרכים כמובנה בחוק פלת"ד התשל"ה-1975, כתוצאה מהתאונה סבל המערער מפגיעות גופניות, בעיקר משב בשורש כף יד שמאל. בגין כך תבע המערער מהמשיבים פיצויים בגין נזקי הגוף, שלטענתו נגרמו לו, כתוצאה מהתאונה הנ"ל.

2.         בין הצדדים לא היתה מחלוקת באשר לשאלת החבות וההתדיינות בפני בימ"ש השלום נסובה סביב שאלת הנזק בלבד.

3.         מומחה רפואי מוסכם על הצדדים (דר' יעקב גורדון) בדק את המערער, וקבע כי לא נותרה אצל המערער נכות צמיתה כלשהיא.

4.         בפני בית המשפט קמא הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית, לפיה, נשמעה רק עדותו של המערער, אשר נחקר נגדית, ובמהלך עדותו הוגשו מסמכים שונים, וביניהם שומות מס הכנסה שנערכו למערער לשנים 92-95 (ת/1 - ת/4), וריכוז דו"חות מע"מ דו חודשיים שהוגשו ע"י המערער לשנים 93, 94, 95 (ת/5).

פסק הדין של בית משפט השלום

5.         ע"ס החומר הרפואי שהונח בפני בית המשפט קמא, וכפי שזה פורט בחוות דעתו של דר' גורדון, קבע ביהמ"ש קמא כי המערער היה באי כושר, לעבוד ולהשתכר באופן מלא למשך תקופה של 7.5 חודשים.

            באשר להכנסותיו של המערער מעבודתו כחשמלאי עצמאי ושותף בשותפות לביצוע עבודות חשמל, הסתמך בית המשפט קמא על דו"חות המע"מ שהוגשו ע"י המערער, לתקופה שקדמה לתאונה ולתקופה שלאחריה, והגיע למסקנה כי הירידה בהכנסותיו של המערער החלה לפני אירוע התאונה וללא קשר אליה, לכן קבע בית המשפט כי: " לא יהיה נכון לחשב את הפסד שכרו של התובע על פי ממוצעי השכר שקדמו לתאונה".

            עוד קבע בית המשפט קמא כי ראוי שהפסד השכר, כלשונו, יחושב על בסיס שכר עבודה עבור פ ועל חלופי שיכל להחליף את המערער בעבודתו בשותפות, זאת למשך כל תקופת אי הכושר של המערער של 7.5 חודשים, לפי שכר מינימום של 1,566 ש"ח לחודש שהיה נהוג באותה עת. לפיכך, פסק ביהמ"ש קמא פיצוי בגין הפסד הכנסות בעבר בגין מלוא תקופת אי הכושר של 7.5 חודשים סך של 11,745 ש"ח, ובשיערוך ליום מתן פסה"ד, נפסק לתובע סכום של 28,249 ש"ח.

בגין הוצאות בעבר ובעתיד פסק ביהמ"ש קמא את הסך של 468 ש"ח שהוא סך כל הסכומים ששילם המערער עבור טיפולים רפואיים לבי"ח, ובהתאם לארבע קבלות שהמערער הציג בפני בית המשפט, ובשיערוך ליום מתן פסק הדין, פסק בית המשפט קמא לטובת המערער בגין הוצאות סך של 1,043 ש"ח.

תביעת המערער לתשלום פיצוי בגין עזרת צד ג' נדחתה, לאחר שבית המשפט קבע כי המערער לא נזקק לעזרת הזולת.

באשר לפיצוי הלא ממוני בגין כאב וסבל, התחשב בית המשפט קמא מצד אחד בעובדה כי למערער לא נותרה נכות צמיתה, ומצד שני, בתקופת הטיפול הארוכה יחסית, האשפוז למשך 3 ימים, והניתוח שהמערער עבר, ופסק לטובתו סכום של 14,000 ש"ח נכון ליום מתן פסה"ד.

סך כל הפיצויים שבית המשפט קמא פסק לטובת המערער, היה סכום של 43,292 ש"ח, נכון ליום מתן פסה"ד.

הערעור

6.         בערעורו מלין המערער על גובה הסכומים שנפסקו לטובתו בגין אובדן שכר בעבר , ובגין כאב וסבל ועל אי פסיקת פיצוי בגין עזרת צד ג' וכן על אי פסיקת פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, לטענתו, בגין כך שעסק השותפות לא קיבל, כתוצאה מפציעתו בתאונת הדרכים, פרוייקט של עבודות חשמל, בהיקף של 150,000 ש"ח שהוצע לו ע"י חברת הדר הצפון.

7.         המערער מלין על בסיס השכר אותו קבע ביהמ"ש לצורך חישוב אובדן השתכרותו בעבר. לטענתו אין כל בסיס לקביעה כי יש לחשב את השכר של המערער כשכר של עובד חלופי . ביהמ"ש היה צריך לקבוע את שכרו של המערער , כפי שזה עולה מהמסמכים שהוגשו לו ( אישור מס הכנסה ומע"מ) . מדובר גם בקבלן עצמאי בעל ותק של יותר מ- 20 שנה .

לטענת המערער, יש לקבוע את ממוצע הכנסתו של המערער שיהווה בסיס לחישוב הפסד הכנסות בעבר בסך של 4,542 ש"ח.

בנוסף טוען המערער כי תקופת אי הכושר בה הוא היה נתון היתה למשך 12 חודשים.

על יסוד האמור לעיל, טוען המערער כי הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד הכנסות בעבר בסך של 127,830 ש"ח.