פסק-דין בתיק עא 1098/06

כב' השופט האשם ח'יטב - אב"ד

רקע

1.         המשיב , קטין  אשר ביום הגשת התביעה מלאו לו 3 שנים,  הגיש באמצעות הוריו תביעה כנגד המערערים וחמשה נתבעים נוספים  לפיצויים בגין נזקים שנגרמו לו כתוצאה מתאונה אישית( שתתואר להלן) שאירעה ביום 7/5/00.

 התביעה כנגד המערערים הוגשה מכוח  פוליסת ביטוח מסוג תאונות אישיות לתלמידים (גני ילדים)  שהונפקה על ידם.

2.         בכתב התביעה טען המשיב כי בעת ששהה במעון יום הוא נכווה בצורה קשה כאשר פתח תנור והוציא ממנו סיר שמן רותח אשר נשפך על גופו ( להלן : "התאונה"). 

המשיב ביקש לחייב את המערערים לשלם לו פיצויים עבור ימי אי כושר בעבר,  עבור נכות צמיתה בשיעור של 15% ועבור הוצאות רפואיות.

3.         המערערים ביקשו לדחות את התביעה מהנימוקים הבאים;

א.         אין כיסוי ביטוחי בקשר לנכות הצמיתה שנקבעה למשיב, שכן מדובר בנכות פלסטית אסתטית שאינה מכוסה בפוליסת הביטוח ואשר הוחרגה במפורש מתחולת הפוליסה.

ב.         לגבי ימי ההיעדרות מהגן טענו המערערים כי המשיב לא עמד בתנאי הפוליסה ולא נכנס לגדר המונח " נכות זמנית " כפי שהוגדר בפוליסה ועל כן אין הוא זכאי לפיצוי בגין " ראש נזק " זה.

ההליכים בפני בית משפט השלום

4.         בפני בית המשפט השלום הגיעו הצדדים לידי הסכמה דיונית לפיה הסמיכו את ביהמ"ש השלום לפסוק במחלוקת שביניהם על דרך הפשרה לפי ס' 79 א' לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984, זאת לאחר הגשת סיכומים בכתב.

5.         בפסק הדין שניתן ע"י ביהמ"ש קמא, לאחר הגשת סיכומים מטעם שני הצדדים, חייב את המערערים לשלם למשיב סך של - 28,000 ש"ח ( כולל שכר טרחה עו"ד ומע"מ ואגרה ששילם המשיב וכן כולל כל הוצאות המשפט).

טענות המערערים 

6.         חיוב המערערים בתשלום תגמולי ביטוח אינו נכון ועומד בניגוד מוחלט לתנאי הפוליסה. לטענת המערערים ביהמ"ש קמא לא נימק מדוע הוא חייב את המערערים בתגמולי ביטוח בניגוד לתנאי הפוליסה.

7.         בהתאם  לפוליסה עליה נסמכה התביעה, התחייבו המערערים לפצות כל נפגע בהיותו תלמיד במוסד חינוכי בגין כל אירוע פיזי חיצוני גלוי לעין בלתי צפוי אשר גורם להיזק גופני זאת בגין מות, נכות חלקית או מלאה,קבועה או זמנית.

מהגדרת נכות קבועה הוצאה במפורש נכות שנקבעה בגין צלקות אסתטיות ועל כן אין הם חבים ע"פ הפוליסה בפיצוי המשיב בגין הנכות הצמיתה בשיעור 15%, שנקבע לו בגין צלקות. 

8.         עוד טוענים המערערים כי המשיב לא עמד בתנאי הפוליסה המזכים אותו בפיצוי בגין נכות זמנית כפי שזו הוגדרה בפוליסה, בכך שהוא לא צירף כל מסמך המעיד על כך שבעקבות התאונה הוא נעדר מהמעון ולא הוכיח כי הוא היה מרותק לביתו או למיטה כנדרש ע"פ הפוליסה.

ע"פ הפוליסה היה על המשיב להוכיח כי הוא היה מרותק משך 31 יום רצופים לפחות, ובמקרה דנן הגם שהוא היה מאושפז בביה"ח משך 25 יום הרי עדיין הוא לא עמד בתנאי הפוליסה לפיהם הוא צריך להוכיח שהוא היה מרותק לבית או למיטה משך 31 יום רצופים, לפחות.

9.         לטענת המערערים, הגם שמדובר בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, ביהמ"ש קמא היה צריך להכריע במחלוקות אשר נתגלעו בין הצדדים ולא לתת פסק דין כללי.

10.       ביהמ"ש קמא לא התייחס לטענות שהועלו על ידי המערערים בעניין הרחבת חזית ע"י המשיב במספר נקודות עיקריות, הרחבה אשר המערערים התנגדו בהזדמנות הראשונה.

11.       ביהמ"ש היה צריך לפרט את רכיבי תגמולי הביטוח שהוא פסק ולא לקבוע פיצוי גלובאלי, שכן מדובר בסכומים הקבועים מראש בפוליסה וניתנים לחישוב אריתמטי.

טענות המשיב

12.       עילות ההתערבות בפס"ד אשר ניתן על דרך הפשרה מצומצמות ביותר ונדירות, והמקרה דנן אינו נמנה עם מקרים אלו מה עוד שבפסק הדין נשוא הערעור ביהמ"ש לא פירט את השיקולים שהביאוהו למסקנה אליה הגיע ועל כן קשה עוד יותר לתקוף את פסק הדין.

13.       ההחרגה בפוליסה לעניין נכות אסתטית אינה חלה במקרה דנן;