פסק-דין בתיק עא 1098/05

כב' השופט האשם ח'טיב

רקע עובדתי

1.         המערערת, חברת הוליס מיטל אינדסטריז בע"מ (להלן: " הוליס" או " המערערת") אשר עסקה בעבר בייצור מוצרים לכיסוי חלונות ופתחים, בפרט בייצור תריסים ונציאניים ווילונות וירטיקאליים, החליטה בשלב מסוים להיכנס לתחום ייצור בדים ארוגים ואשפרתם. לעניין שכירת מכונות אריגה, נוצר קשר בינה לבין המשיבה, חברת גלסטקס בע"מ (להלן: " גלסטקס" או " המשיבה"), שבעבר עסקה באריגת בדים והיו ברשותה מכונות אריגה, וביום 11/10/95 נחתם בין שני הצדדים הסכם, שכונה על ידי הצדדים "הסכם לשכירות ציוד" (להלן: " ההסכם").

2.         ע"פ ההסכם, התחייבה גלסטקס להשכיר להוליס 10 מכונות אריגה (להלן: " המכונות" או " הציוד"), ששה מהם מסוג Sometוארבעה מסוג Vamatex(להלן: " המכונות" או " הציוד").

3.         ע"פ סעיף 3 להסכם, נקבעה תקופת שכירות בסיסית, כלשון ההסכם, למשך שנתיים, מיום הובלת והעמדת הציוד במפעלה של הוליס, כאשר להוליס שלוש אופציות עוקבות בנות שנה אחת כל אחת, להארכת תקופת השכירות.

4.         סעיף 2 להסכם השכירות כלל מספר הצהרות של גלסטקס, ובין היתר, הצהרות לגבי תקינות הציוד והיותו ראוי לשימוש ולגבי כושר תפוקתו.

5.         ע"פ סעיף 9 להסכם, הסכימו הצדדים לבצע, עם גמר התקנת הציוד, הרצת ניסיון של הציוד לתקופה של 60 ימים, ועם סיום תקופה זו, לערוך "מבחן קבלה" בן 30 ימי עבודה ובגמר מוצלח של ההרצה תאשר הוליס לגלסטקס את קבלת הציוד לשביעות רצונה.

6.         ע"פ סעיף 5 להסכם, התחייבה הוליס לשלם לגלסטקס דמי שכירות חודשיים עבור המכונות בסכום של 7,800 דולר של ארה"ב בשקלים, ע"פ שער יציג שיהיה ביום התשלום, ובתוספת מע"מ.

            באשר לתנאי התשלום, אלה נקבעו בסעיף 6 להסכם שקבע כי דמי השכירות ישולמו אחת לששה חודשים מראש, ולא יאוחר מה- 5 לכל חודש תשלום, כאשר את התשלום הראשון ייעשה בהעברה בנקאית על ידי הוליס לחשבון גלסטקס בתוך שני ימי עסקים מהגעת המכונות למפעל הוליס.

להבטחת תשלום דמי השכירות עבור יתרת תקופת השכירות, הסכימו הצדדים כי בסיום המוצלח של מבחן הקבלה, כמפורט בסעיף 9, תמסור הוליס לגלסטקס שלושה שטרי חוב ערוכים לפקודת גלסטקס, כל אחד על סכום השווה לדמי השכירות עבור 6 חודשים ללא מע"מ.

7.         עוד נקבע בהסכם שבין הצדדים כי מר אריה ז'לבסקי, מנהלה של גלסטקס, (להלן: " אריה") יועסק על ידי הוליס לצורך מתן שירותי ייעוץ והדרכה להפעלה אופטימלית של המכונות.

התביעות בפני בית משפט השלום

8.         בפני בית משפט השלום הוגשו על ידי גלסטקס והוליס, תביעות הדדיות; תחילה היתה זו גלסטקס אשר הגישה כנגד הוליס תביעה בסדר דין מקוצר (ת.א. 10816/96) לתשלום דמי שכירות בטענה כי זו לא שילמה לה דבר על חשבון דמי השכירות. תביעת גלסטקס היתה, על פי האמור בה, לתשלום דמי שכירות עבור התקופה מיום הגעת המכונות למפעל הוליס בתחילת חודש 11/95 ועד ליום הגשת התביעה ביום 31/12/96, סה"כ 15 חודשים בסכום של 140,400 $ בתוספת מע"מ. (במאמר מוסגר יצוין כי הסכום של 140,000 $ הינו דמי שכירות עבור 18 חודשים ולא 15 חודשים כפי שנטען בכתב התביעה, זאת ועוד, התקופה מתחילת חודש 11/95 ועד סוף חודש 12/96 הינה 14 חודשים ולא 15 חודשים כפי שצוין בתביעה).

            הוליס, אשר בקשתה למתן רשות להתגונן התקבלה, הגישה בשלב מאוחר יותר כנגד גלסטקס תביעת פיצויים (ת.א. 1198/98) בעילה של הפרת הסכם השכירות על ידי גלסטקס, בעיקר בעניין תקינות המכונות.

9.         הדיון בשתי התביעות אוחד ולאחר שבית משפט השלום שמע את ראיות שני הצדדים וטענותיהם, קיבל באופן חלקי את תביעת גלסטקס וחייב את הוליס לשלם לה דמי שכירות עבור 6 חודשים בסכום של 46,800 $ שהם ליום הגשת התביעה סך של 153,504 ש"ח ובתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום מתן פסק הדין, סה"כ 250,585 ש"ח בתוספת מע"מ, כך שהסכום הכולל בו חוייבה הוליס, נכון ליום מתן פסק הדין עמד ע"ס 293,184 ש"ח, בתוספת סך של 25,000 ש"ח + מע"מ שכ"ט עו"ד ומחצית מהוצאות גלסטקס המוכחות כפי שישומו ע"י רשמת בית המשפט. בית המשפט דחה את תביעת הוליס נגד גלסטקס במלואה, לאחר שהגיע למסקנה כי המכונות שגלסטקס השכירה לה היו תקינות ובמצב טוב, וכי גלסטקס לא הפרה את ההסכם שבינה לבין הוליס.

10.       שני הצדדים ערערו על פסק הדין הנ"ל (ע"א 1098/05 של הוליס וע"א 1104/05 של גלסטקס). הדיון בשני הערעורים אוחד ופסק דין זה מתייחס לשני הערעורים ביחד.

פסק הדין של בית משפט השלום

11.       בית משפט השלום דן במחלוקות שהתעוררו בין הצדדים, הן במישור של פרשנות הוראות הסכם השכירות הרלוונטיות, והן במישור העובדתי והגיע למסקנות ולהכרעות העיקריות הבאות:

א.        טענת גלסטקס לפיה תקופת השכירות הבסיסית של 24 חודשים הינה אוטונומית ובלתי תלויה, נדחתה על ידי בית המשפט אשר קבע כי " לו יוכח כי המדובר היה במכונות שאינן תקינות, הרי שגלסטקס הפרה את החוזה הפרה יסודית ומתוך כך לא תהיה זכאית לתשלום דמי השכירות ואף תיאלץ לפצות את הוליס על נזקיה".

            בית משפט השלום קבע כי, בסופו של יום, המכונות שגלסטקס השכירה להוליס היו במצב טוב ותקין וכי הכשלים, ככל שהיו כאלה בהפעלת המכונות, קשורים לכשלים אצל הוליס ולא אצל גלסטקס.

            משמעות קביעה זו הינה כי גלסטקס לא הפרה את הסכם השכירות עם הוליס ועל כן, אינה חייבת בתשלום פיצויים כלשהם להוליס.

ב.         באשר לפירוש סעיפי הסכם השכירות הרלוונטיים, קבע בית משפט השלום כי יש לראות במנגנון שנקבע בסעיף 6 להסכם, בעניין תשלום דמי השכירות, ולפיו דמי השכירות עבור ששת החודשים הראשונים ישולמו מיד לאחר הגעת המכונות למפעל הוליס, ואילו יתרת תשלום דמי השכירות יובטח בשטרות חוב, אך ורק לאחר סיומו המוצלח של "מבחן הקבלה", כסעיף המשלב את התנאים והמצגים המפורטים בסעיפים 2 (ב) להסכם לאמור בסעיף 9 להסכם.

            על סמך ניתוח זה ופירוש סעיפים אלה, הגיע בית המשפט קמא למסקנה כי הסכם השכירות מהווה למעשה שני חוזים, החוזה האחד עד לסיום ביצועו של "מבחן הקבלה", והחוזה השני, לאחר ביצוע "מבחן הקבלה". במלים אחרות, חוזה אחד בלתי מותנה במבחן כלשהו לששת החודשים הראשונים, וחוזה שני ליתרת תקופת השכירות כשחוזה זה מותנה במבחן הקבלה.