פסק-דין בתיק עא 1098/02

על פי הנטען בכתב התביעה, שהוגש לבית משפט השלום בתל-אביב, נכרת הסכם בין המערער לבין המשיב ביום 03.01.1980 (למניינם). על פי ההסכם בתמורה לעזרת המערער למשיב להכינו ולהכשירו על מנת שיוסמך לרבנות התחייב האחרון, שהיה גם סופר סת"ם, לכתוב עבור המערער ספר תורה (ראה מוצג 4 למוצגי המערער). מאחר וספר התורה הנ"ל לא נכתב הוגשה התביעה כאמור.

בין יתר השאלות שעמדו במחלוקת בפני הערכאה הדיונית (כב' השופטת ד"ר ד. אבניאלי) היתה השאלה האם ההסכם הנ"ל חתום בידי המשיב או שהמדובר בזיוף. כן נטענה טענת התיישנות. במהלך הדיון בבית המשפט הגיעו בעלי הדין באמצעות באי-כוחם להסכמה הדיונית כדלקמן:

            "עו"ד אליאס: אני מוכן שהתיק יוכרע על סמך בדיקה גרפולוגית של המסמך. אם יסתבר שאין זו חתימתו של הנתבע אנו נבקש כי התביעה תדחה. והיה ויקבע שזו חתימתו התביעה תתקבל.

            התובע: אני מסכים להסדר ואני מנחה את ב"כ להסכים גם בשמי.

            ב"כ הצדדים: מוסכם על דעתנו כי גורלו של תיק זה יוכרע לפי תוצאות הבדיקה הגרפולוגית.

התובע: אני מוסר את המסמך המקורי לידי ב"כ על מנת שניתן יהיה להעבירו לבדיקה גרפולוגית.

החלטה

בהסכמת הצדדים אני מורה כי ההסכם נושא תאריך 3.1.80 שצורף לתצהירו של התובע שהוגש ביום 26.3.98, ואשר המקור איננו מצוי בידי עו"ד לירז, ימסר לבדיקה גרפולוגית".

(פרוטוקול הדיון מיום 08.04.98, עמ' 12-13).

המסמכים הועברו למומחה מטעם בית המשפט אשר ערך את חוות דעתו וגם השיב לשאלות ההבהרה. לאחר שנתקבלה חוות הדעת ביקש ב"כ המשיב לחזור בו מההסכמה הדיונית, שכן על פי דעתו:

            "עו"ד אליאס: מרשי מבקש לחזור בו מן ההסכמה הדיונית שכן ההסכמה היתה שיקבע שזו החתימה שלו כיוון שאין בסיס וודעי (ודאי) לחתימה לכן אני מבקש לנהל את התיק וכן יש מסמכים שסותרים כי מרשי לא ראה את מסמך זה לעולם.

            תביעות שהגיש התובע כבר בשנת 91 סותרים את מסמך זה. המסמך לא הוגש בבית הדין הרבני בשנת 82 לא הוצג בתביעה זו לא הוצג בתצהיר ולא נראה ולא נטען שמסמך זה קיים. מרשי שהיה כל כך בטוח שזה לא חתימתו הסכים לעניין הזה...(ההדגשה אינה במקור - א.ק.).

            הצדדים: אנו מסכימים להצעת בית המשפט כי הגרפולוג מר יעקב יניב יוזמן לחקירה על חוו"ד וזאת לטענתו של ב"כ הנתבע כי לא ניתן להסיק מן האמור בחוו"ד מסקנה חד משמעית.

החלטה

            לבקשתו של עו"ד אליאס ב"כ הנתבע אני מורה כי המומחה מר יעקב יניב יוזמן לחקירה נגדית על חוו"ד..."

            (פרוטוקול הדיון מיום 28.10.98 עמ' 19-20).

המומחה אכן נחקר על ידי באי-כוח בעלי הדין וחקירתו הוקלטה אלא שהקלטות עליהן הוקלטה החקירה נעלמו ולא אותרו עד עצם היום הזה. בהמשך ביקש ב"כ המשיב, עו"ד אליאס, לחקור את המומחה שוב ויחד עם זאת הציע כי תתקיים חקירה של בעלי הדין עצמם. ב"כ המערער, נוכח ההסכמה הדיונית, התנגד לחקירת הצדדים, אך הסכים לחקירה חוזרת של המומחה. בהחלטתו באותה ישיבה קבע בית משפט השלום:

            "זכורה לי חקירתו של המומחה והעובדה שהמומחה לא חזר בו מחוות דעתו".

עם זאת, הסכים בית המשפט להצעת עו"ד אליאס והורה על חקירתם של בעלי הדין תוך שהוא מנמק:

                        "נוכח העובדה שתמליל החקירה לא בנמצא, לא מצאתי כי יש מקום לדבוק בהסכמה דיונית שהוסכמה בזמנו".

הניסיונות לשנות את ההחלטה על ידי ב"כ המערער נכשלו ועל כך הוגשה בר"ע (1346/00) לבית המשפט המחוזי, כאן. על פי הצעת בית המשפט הסכימו הצדדים כי ב"כ המערער יגיש לערכאה הדיונית "בקשה מנומקת מדוע לדעתו אין לאפשר חקירת המצהירים ויש להישאר בצמידות להסכמה דיונית מיום 8.4.1998 ו- 28.10.1998. ב"כ המשיב יגיב לבקשה זו. לאחר מכן תינתן החלטה מנומקת וכל צד ישמור לעצמו על כל טענה מטענותיו וכל זכות מזכויותיו".