פסק-דין בתיק עא 1095/05

השופט האשם ח'טיב - אב"ד

1.         עניינו של הערעור דנן הוא בגובה שכר הטרחה שנפסק למערערים בביהמ"ש השלום בבית שאן (כב' השופטת עיריה מרדכי ביום 6/3/05) בת.א 712/01 אשר הדיון בו אוחד עם הדיון בת.א  824/01 (שעניינו תביעה של המשיבה נגד המשיבים הפורמליים, להלן : "התיק המאוחד").

רקע

2.         המשיבה, שהינה חברה העוסקת בנכיון שיקים, הגישה לביצוע שלושה שיקים, כ"א ע"ס 4,000 ש"ח, אשר הוסבו לה ע"י בכר אברהם, שהוא נגר במקצועו (להלן: "בכר").

שלושת השיקים, אשר חוללו באי פרעון, נמשכו ע"י המערערים לטובת בכר בתמורה לעבודות נגרות .

3.         המערערים טענו כי היה "כשלון תמורה מוחלט", ועקב כך השיקים בוטלו על ידם. בנוסף הם טענו כי השיקים הוצאו מידם ע"י בכר, מלכתחילה, במרמה - דבר הפוגם בזכות הקניין של שיקים אלה. 

עוד הם טענו כי המשיבה אינה "אוחזת כשורה".

4.         המשיבה מצידה טענה כי היא "אוחזת כשורה" - היא רכשה מבכר את השיקים כדין, במהלך עסקיה השוטפים של ביצוע עסקאות נכיון ושילמה לבכר תמורה בעד השיקים .

5.         הדיון בפני ביהמ"ש קמא התמקד, בעיקרו, בכללים הנוגעים לכללי "תקנת השוק" המיוחדים שבדיני שטרות.

6.         ביהמ"ש קבע כי הוכח "כשלון תמורה מוחלט" בעסקה בין המערערים לבין בכר, וכי כבר במועד נטילת השיקים, בכר הוציאם מידי המערערים במרמה, משום שבכר ידע כבר כמו אז שאינו מסוגל לספק למערערים את עבודות הנגרות שבגינם קיבל את השיקים.

עוד נקבע כי כבר במועד ביצוע העסקה בין בכר למערערים, הפרת התחייבות של בכר היתה עובדה צפויה ומוגמרת. על כן, הפגם שדבק בשיקים אלה מרגע הוצאתם הינו מסוג הפגמים שרק אוחז כשורה יכול לגבור עליהם.

ביהמ"ש קבע כי המשיבה ידעה שבכר מסב לידיה ממסרים מעותדים של לקוחות פרטיים שלו והיא ידעה שהוא עוסק בקבלת הזמנות לאספקת נגרות בעתיד תמורת אותם הממסרים, וכי היא ביצעה עם בכר בעבר מספיק עסקאות נכיון, על כן, היה באפשרותה להכיר היטב עובדות אלה, וכי השיקים שבכר הסב לה ואשר חזרו ביוני 2000 עד יולי 2000 העידו על כך שבכר אינו עומד בהתחייבויותיו כלפי לקוחותיו, מושכי השיקים.

לאור האמור לעיל נקבע כי המשיבה פעלה בעצימת עיניים מופגנת ולא בתו"ל. לפיכך, היא איננה אוחזת כשורה ותביעתה נגד המערערים נדחתה.

7.         המשיבה חויבה לשלם למערערים הוצאות משפט וכן שכר טרחת עו"ד בסך של 3000 ש"ח בתוספת מע"מ.

טענות המערערים

8.         המערערים טוענים כי סכום שכר טרחת עוה"ד שנפסק להם (3,000 ש"ח בתוספת מע"מ) הינו נמוך במיוחד ואינו עומד ביחס סביר לכמות ומהות העבודה שנדרשה בתיק, וכי נפל פגם ופסול יסודי בשקול דעתו של ביהמ"ש קמא אשר מצדיק את קבלת הערעור על גובה שכר הטרחה;

8.1        הסכום שנפסק הינו פחות מהתעריף המינימלי המומלץ הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), התשל"ז 1977 וזאת מבלי שניתן כל נימוק לכך, כמצוות תקנת 512 א ' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

עניין זה מהווה, לטענת המערערים, משגה של ממש ופסול בשק"ד.

2. 8      ניהול התיק כלל בין היתר:

ששה דיונים בביהמ"ש, בקשה לגילוי מסמכים בטרם ההתנגדות, הכנת תצהירי המערערים לצורך תמיכה בהתנגדות, הכנת התנגדות והכנה לדיון בהתנגדות, סיכומים בהליך ההתנגדות, בקשות ביניים שונות, סיכומים ועוד.

8.3       למשיבה נפסק שכר טרחה בתיק המאוחד, בסך של 8,000 ש"ח, לאחר שתביעתה נגדם התקבלה, ובכך נפגע עקרון השוויון.