פסק-דין בתיק עא 1087/03

1. ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט מ. סובל) מיום 24.11.02 בת.א 36329/01 אשר קיבל את התביעה בסדר דין מקוצר שהגיש המשיב נגד המערער ואחרים, לאחר שדחה את בקשת המערער ליתן לו רשות להתגונן.

2.       הרקע

(א)        בכתב התביעה תבע הבנק תשלום סכום של 126,559 ש"ח, יתרת החובה בחשבון מס' 107186 של החברה הנתבעת ר.ד.י.מ הנדסה ויזום בע"מ (להלן: - " החברה") אשר המערער ערב לה. ההליכים נגד נתבע נוסף, שערב גם הוא לחובה של החברה עוכבו בשל הליכי פשיטת רגל.

(ב)        המערער חתם ביום 17.8.00 על ערבות על סך 200,000 ש"ח להבטחת חוב החברה (להלן: - " הערבות הראשונה").

ביום 30.8.00 הוחתם המערער על ערבות מתמדת בלתי מוגבלת בסכום (להלן: - " הערבות השניה"). בשלב ראשון, הוגש כתב התביעה בהתבסס על הערבות השנייה. בהמשך הדברים תוקן, באופן שנטען כי החבות נובעת מהערבות הראשונה.

(ג)         בבקשת הרשות להתגונן טען המערער כי הערבות השנייה, המאוחרת יותר, ביטלה את הערבות הראשונה. עוד נטען כי הערבות השנייה, שאינה מוגבלת בסכום, בטלה  נוכח הוראת סעיף 21(ב) לחוק הערבות, תשכ"ז - 1967.

לחלופין נטען כי לאחר שיתרת החובה בחשבון עברה את תקרת האשראי המותרת סירב מנהל הבנק למלא אחר הוראת המערער לקבל שיק ע"ס 105,000 ש"ח ולהעביר לחשבון החברה מחשבון אחר שהתנהל באותו סניף בנק סכומים נוספים עד לסך 150,000 ש"ח, כדי לאפשר המשך פעולה בחשבון הנדון. מנהל הסניף הורה להחזיר שיקים, חשבון החברה הוגבל, ספקיה ולקוחותיה הפסיקו ליתן לה אשראי, והדבר הביא לקריסתה. זאת ועוד - על אף שהמשיב סבר כי אין די בטחונות לפרעון שיקים, הגדיל את נזקי החברה על ידי קניית ניירות ערך.

בעקבות קריסת החברה, נתבע המערער אישית ע"י לקוחות וספקים בסכומים ניכרים, אותם מבקש הוא לקזז כנגד סכום התביעה.

3.       פסקדינו של בית משפט קמא

בית משפט קמא דחה את בקשת הרשות להתגונן בהחלטה מנומקת.

בהתייחס לטענה בדבר ביטול הערבות מציין בית המשפט כי לא הובא פירוט מספק בשאלה מדוע נחתמו 2 כתבי ערבות והאם הערבות השניה מבטלת את הערבות הראשונה. מטעם זה מדובר, לדעת השופט הנכבד, בהגנה שאינה אלא הגנת בדים.

גם בטענות האחרות לא מצא בית משפט קמא מקום ליתן רשות להתגונן.

מסגרת האשראי של החברה היתה 50,000 ש"ח. גם אם היה הבנק מסכים להעביר לחשבון החברה סך של 150,000 ש"ח ולקבל  שיק לבטחון ע"ס 105,000 ש"ח,  עדיין היה החשבון נותר ביתרת חובה של 300,000 ש"ח, בחריגה ניכרת מהמסגרת. בנסיבות אלה, ברור, לדעת בית משפט קמא, כי מנהל הסניף פעל באחריות ובמקצועיות כשלא הסכים לאשר פרעון השיקים.

לכך יש להוסיף כי גם טענות אלה של המערער נטענו בהעדר כל פירוט. לא צויינו פרטים באשר לשיק, ואף בחקירה הנגדית השיב המערער: " אני לא זוכר ולא הייתי מעורב בהפקדה" (עמ' 5 שורה 6).

באשר לטענה בדבר העברת כספים מחשבון חברה אחרת, לא ציין המערער פרטים נוספים בתצהיר: שמה של החברה, מספר החשבון, היתרה, וכו' ואף לא צורף שום מסמך לתמיכה בטענה.

גם טענת הקיזוז נטענה באופן סתמי וללא פירוט הולם.

משנדחתה הבקשה למתן רשות להתגונן, חוייב המערער, כאמור, בסכום התביעה.

4.       הערעור

המערער משיג על קביעות בית משפט השלום.

לטענתו, אין בידו להסביר מדוע דרש הבנק חתימה על הערבות השניה לאחר שנחתמה הערבות הראשונה. המידע בנושא זה מצוי בידי הבנק והוא שצריך להציג את הראיות באשר לכך.

לדעת המערער, היה מקום ליתן רשות להתגונן כדי שנושא עובדתי זה יתבהר לפני בית המשפט.

גם בנושאים האחרים, עליהם נסובה הבקשה למתן רשות להתגונן, מצויים הפרטים בידי הבנק ולא היה מקום לדחותה.