פסק-דין בתיק עא 1079/06

ערעור זה מופנה כנגד החלטתו של כב' הרשם של בית משפט זה, השופט דוד גלדשטיין, לפיה חויבה המערערת במלוא סכום הוצאות המשפט, כפי שפרטו המשיבות בבקשתן לשומת הוצאות (בש"א 14852/05, ת.א. 2356/98).

העובדות הצריכות לענייננו הן כדלקמן:

המערערת הגישה נגד המשיבות תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקים, שנגרמו לה במהלכה של עסקת ליסינג. המשיבות הגישו תביעה שכנגד.

בפסק דינה מיום 25.8.2004 דחתה כב' השופטת ד"ר ד' פלפל את התביעה והתביעה שכנגד. אולם, לנוכח התנהלות המערערת, נקבע ע"י בית המשפט כי המערערת - התובעת - תישא בשכ"ט עו"ד של הנתבעת 1 והנתבעת 2 (המשיבות, ש.ד.) בסכום של 50,000 ש"ח בתוספת מע"מ לכל אחת מהן וכן תישא בהוצאות המשפט אותן ישום הרשם.

בהמשך להחלטה זו הגישו המשיבות בקשה לשומת הוצאות אשר התקבלה על ידי כב' הרשם ללא הנמקה.

בערעור שבפני מלינה המערערת על כך שכב' הרשם לא התייחס לטענותיה באשר להוצאות העדים. כך למשל לא נדון תשלום של כ- 90,000 ש"ח לעד, שלגביו נטען כי הכין חוות דעת בעוד שחוות דעת כזו לא הוגשה, מה גם שהעד היה בעל דין בהליך. כמו כן טוענת המערערת כי לא היה מקום לחייבה במלוא סכום האגרה.

עוד נטען כי לא כל העדויות שבגינן נדרש השכר היו עדויות שהובאו לצורך דחיית התביעה וחלקן הובאו להוכחת התביעה שכנגד, אשר נדחתה אף היא.

דיון:

הכללים באשר לשומת הוצאות הובהרו על ידי כב' השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 2993/04 בנק מזרחי המאוחד בע"מ נ' יצחק לונדנר ואח', דינים עליון כרך 30 489.

שם נקבע כי מקום שבית המשפט מורה שצד זה או אחר זכאי להוצאות אותן ישום הרשם מטיל בית המשפט הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן ולפיכך:

            " כדי ליישם את הוראת פסק הדין כלשונה, יש לפנות לתקנה 513 לתקנות סדר הדין, ולפעול על פיה. תקנה זו מורה כדלקמן:

            ' חישוב הוצאות

            הטיל בית המשפט או הרשם הוצאות משפט מבלי לפרש את סכומן, יהא סכום הוצאות המשפט צירופם של אלה, זולת אם קבע בית המשפט או הרשם הוראה אחרת:

            (1) אגרות בית המשפט, הוצאות רישום של פרוטוקול בית המשפט, העתקתו או צילומו, מס בולים, שכר בטלה של עדים, שכר רופאים ומומחים אחרים, דמי לינה ודמי נסיעה של אלה בישראל, וכל הוצאה אחרת הרשומה כדין בתיק התובענה, כפי שקבע המזכיר הראשי של בית המשפט לפי החומר שבתיק, בלי צורך בבקשה ושלא בפני בעלי הדין.

            (2) שאר הוצאות המשפט כפי ששם הרשם לפי בקשה בכתב או בעל-פה, ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות להשמיע טענותיהם, אם היה סבור שהוצאות המשפט האמורות היו סבירות ודרושות לניהול המשפט'.

            6.         הוראת בית המשפט בפסק דינו אינה מפרשת, כאמור, את סכום ההוצאות ואין בה גם 'הוראה אחרת' מטעמו של בית המשפט כמשמעות הרישא של התקנה. [53] לפיכך, יש לפעול על פי תקנות מישנה (1) ו-(2) - קרי: ההוצאות המנויות בתקנת מישנה(1) עומדות לחישוב טכני בידי מזכיר בית המשפט או בידי הרשם מכח סמכויותיו על פי סעיף 105(א) לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד-1984. בהעדר הוראה אחרת בפסק הדין של בית המשפט, לא נתונה למזכיר או לרשם סמכות שבשיקול דעת להפחית מהוצאות אלה. הוראה זו מתיישבת עם התפיסה לפיה בית המשפט הדן בענין הוא זה שבידיו נתונים הכלים להחליט האם ראוי בנסיבות ענין נתון להטיל על בעל דין שהפסיד במשפט את מלוא ההוצאות הרגילות שנצמחו עקב ניהול התביעה או שמא רק את חלקן, ואם מצא כי אין לסייג את זכות בעל הדין להוצאות אלה, אין שיקול דעת למזכיר או לרשם להפחיתן בשלב השומה. אשר להוצאות אחרות שאינן בגדר הוצאות רגילות, עליהן חלה תקנת מישנה  (2), ואלה נתונות על פי לשון התקנה לשיקולו של הרשם, לאחר ששמע את טיעוני הצדדים, ועל פי אמות מידה שהותוו בלשון התקנה."

בענייננו נהג כב' הרשם על פי הנחיה זו, ככל שהדבר נוגע לאגרה ולשכרם של העדים, כולל השכר בגין חוות דעת מומחה שנפסק עבור תאגיד בשם אדר י.מ. יעוץ מכונאות והנדסת רכב בע"מ. מאחר שבניגוד לטענה לפיה התאגיד הנ"ל קשור לאחד הנתבעים, מסתבר כי נתבע מס' 4, אשר אליו קשורה חוות הדעת, נפטר בינתיים והתביעה נגדו נמחקה. יתרה מכך חוות הדעת מתייחסת לפגמים בכ-20 כלי רכב ומטבע הדברים עלותה יקרה.

לאור האמור לעיל החלטתי לדחות את הערעור.

המערערת תשלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ בתוך 30 יום מהיום. ממועד זה ואילך ישא החיוב הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.