פסק-דין בתיק עא 1078/06

א.          1.        ערעור על פסק-דין כפי בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט סוהיל יוסף) בת.א. 729/95, שניתן ביום 15.1.06 ותוקן ביום 9.2.06, ועל החלטת בית המשפט מיום 11.11.03 (נשוא החבות) אשר לפיהם התקבלה תביעת המשיב 1 לקבל מאת המערערים והמשיבים 9-2 פיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונת עבודה.

ב.         רקע

2.         המנוח יעקב בירג (להלן: בירג), שעזבונו הוא המערער 1 ויורשיו הם המערערים 4-2, היה הבעלים הרשום של נכס מקרקעין המשמש כחזיריה באזור נצרת.

המשיב 2 הינו עזבונו של מר תאופיק דניאל, אשר היה מעבידו של המשיב 1 ושכר את הנכס מהמנוח בתקופה הרלוונטית (להלן: תאופיק).

המשיבים 9-3 הינם יורשיו.

המשיב 1 (להלן: המשיב) היה פועל בחזיריה, אשר נפגע בתאונה שאירעה בעת עבודתו בה.

3.         העובדות בתמצית, כפי בית משפט קמא:

ביום 10.2.92 הגיע המשיב לעבודתו בחזיריה. ביום האירוע וביום שלפניו ירדו שלגים בצפון הארץ, וכן באזור נצרת, ריינה וציפורי, ואף נערמו לזמן ממושך. משהגיעו המשיב והפועלים האחרים לעבודה, ובכלל זה למעביד מר תאופיק דניאל, כבר החל השלג להיערם.

 עם תחילת יום העבודה, בשעה 07:30-8:00 לערך, החלו העובדים להיכנס לדיר החזירים לצורך ביצוע עבודות ניקיון והאכלת החזירים.

בשעות הצהריים התמוטטו פתאום גג הסככה וחלק מקירותיה והמשיב 1 אשר היה מתחתיהם, נחבל בגופו.

ג.          ההליך ופסק הדין בבית משפט קמא:

4.         המשיב 1 הגיש תביעה לבית משפט השלום בנצרת ובה טען כי זכאי הוא לפיצוי מאת מעבידו, תאופיק, ומאת הבעלים של הסככה, בירג, אשר השכיר אותה לדניאל חודשים ספורים לפני התאונה, על הנזקים שנגרמו לו, כשלטענתו, רשלנותם של תאופיק ובירג בתחזוקת מבנה החזיריה היא אשר גרמה לקריסתו ולנזקי הגוף שנגרמו למשיב.

טענותיו של המשיב בתמצית היו, יש להחיל בעניינו את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו", בהתאם להוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: הפקודה), שכן התקיימו שלושת התנאים המצטברים הדרושים לשם קיומו של הכלל.

לפיכך, טען המשיב כי נטל הראיה מוטל על הנתבעים להוכיח כי לא היתה במקרה זה התרשלות שיחובו בגינה והם לא הרימו נטל זה.

כן טען המשיב כי ירידת שלג בכמויות חריגות אינה שוללת את האפשרות שהיתה התרשלות מצד המעביד המחזיק בנכס ומצד הבעלים של הנכס ע"י בנייה לקויה וחוסר תחזוקה או תחזוקה לקויה של המבנה לאורך השנים.

5.         טענות המשיבים 9-2 (עזבון המעביד תאופיק דניאל ויורשיו) היו בתמצית:

אין מקום להחיל את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו"; מי שהתרשל הינו בירג בלבד, בהיותו הבעלים של הסככה ומי שהחזיק בה במשך 20 שנה קודם שהשכיר אותה לתאופיק וזאת, שבעה חודשים בלבד טרם האירוע; התאונה התרחשה כתוצאה מהצטברות כמויות חריגות של שלגים, דבר שהוא בגדר "כוח עליון" ולפיכך אין להטיל על הנתבעים אחריותו בגין האירוע; מדובר היה במבנה רעוע, מה שתרם לקריסתו אולם, עובדה זו, לא היתה ידועה למעביד, תאופיק.

6.         טענותיו של בירג, הבעלים של הסככה ומי שהקים אותה, היו בתמצית:

אין להחיל במקרה זה את הכלל בדבר "הדבר מעיד על עצמו" שכן המשיב ידע מה גרם לקריסת הסככה, דהיינו השלגים שנערמו על הגג וכן, לבירג לא היתה שליטה על הנכס, שכן השכיר אותו לתאופיק שבעה חודשים לפני האירוע וביקר במקום לעיתים נדירות מאז.