פסק-דין בתיק עא 1076/07

ערעור זה מופנה כנגד החלטת ועדת עררים לפי חוק נכי רדיפות הנאצים, התשי"ז-1957 (בראשות כב' השופט מוקי לנדמן), מיום 13.12.06 לפיה נדחו טענות המערער ביחס לשיעור ההכרה במחלת האוסטיאופורוזיס.

הרקע העובדתי:

המערער יליד 1938, מוכר כנרדף בשל שהייתו בשנים 1941-1944 בטרנססנטיריה. המשיבה הכירה בפגימות מסויימות כקשורות לרדיפות ושיעור נכותו נקבע ל- 43.75%.

המחלוקת בערעור זה מתמקדת בשאלת שיעור ההכרה במחלת האוסטיאופורוזיס, שהתגלתה אצל המערער בשנת 1999. המשיבה הכירה ב- 1/3 מהנכות שנגרמה לו עקב פגימה זו כקשורה לרדיפות, ואילו המערער סבור כי לנוכח תנאי חייו בטרנססניטריה, יש להעלות את שיעור ההכרה.

סוגיית ההכרה באוסטיאופורוזיס נדונה בפני הועדה, אשר אחדה הדיון במספר רב של עוררים שעניינם דומה. המערער סבר כי יש באיחוד דיון זה כדי לפגוע בזכויותיו וביקש הפרדת הדיון בעניינו ובקשתו התקבלה.

בהחלטה נשוא הערעור שלפנינו העדיפה הועדה את גישת הרשות המכירה בקשר חלקי בלבד בין המחלה לרדיפות.

המערער סבור כי שגתה הועדה בכך שלא הכירה במלוא הפגימה או לפחות במחציתה כקשורה לרדיפות, תוך השוואה לעניינם של נכים אחרים שביחס אליהם הוכר הקשר בשיעור גבוה יותר.

עוד טוען המערער כי אין לגזור גזירה שווה בין גבר שלקה במחלת האוסטיאופורוזיס לאשה, מאחר שהמחלה שכיחה יותר בקרב נשים לאחר גיל הבלות.

החלטת הועדה:

עיון בהחלטת הועדה מעלה כי הועדה בחנה לעומקן את כל טענות המערער והתייחסה לכל המסמכים והראיות שהוגשו על ידו, ובסופו של יום דחתה את עררו.

באשר לאבחנה בין גברים לנשים, קבעה הועדה כי למרות העובדה ששיעור האוסטיאופורוזיס בקרב נשים גבוה יותר, אין לזקוף באופן אוטומטי הכרה בשיעור גבוה יותר משליש לגברים, מאחר שעל פי מכלול הגורמים למחלה שיעור הכרה זה סביר לבני שני המינים. הועדה ייחסה חשיבות למועד גילויה של המחלה וסברה כי גיל 60 אינו גיל צעיר באופן חריג להתפרצות הפגימה.

עוד ציינה הועדה כי ככל שתקופת ההחשפות לתנאי מחייה לקויים בשל הנרדפות המוכרת ארוכה יותר, וככל שהמדובר בגיל בו נבנה השלד, כך גדלה סבירות הקשר הסיבתי לאירועי הנרדפות. מאחר שהעורר יליד 1938 ושהה בטרנסניטריה בהיותו בגיל 3 עד 6 שנים, השפעת תנאי המחייה קטנה, מכיוון שעיקר בניית השלד הוא בגיל ההתבגרות מגיל 11 עד גיל 18 שהוא הגיל המשמעותי, במיוחד מבחינת האצת בניית השלד.

מכאן הסיקה הועדה כי אין בנתוני המערער כדי לחרוג משיעור ההכרה שנקבע.

הועדה התייחסה גם לערך T של המערער שהיה 2.6 וקבעה כי אין מדובר בערך גבוה במיוחד.

המערער סבור כי שגתה הועדה בכך שלא קיבלה את חוות הדעת שהוגשו על ידו ולא נתנה משקל מספיק לנתונים שהוצגו על ידו והמתייחסים לנכים אחרים.

דיון:

הועדה ביססה את החלטתה על חוות דעת רפואיות שהונחו בפניה והעדיפה את הדעה לפיה לא ניתן לייחס את מלוא הפגימה לרדיפות, למעט במקרים חריגים.

המקרים אליהם מפנה המערער מחזקים גישה זו, מכיוון שמסתבר שבעניינם של נכים אחרים התקיימו נסיבות חריגות אשר הצדיקו סטייה מהכלל, כך לדוגמא הוכרה במלואה פגימה של נכה אשר מחלת האוסטיאופורוזיס נגרמה, בשל תרופות שנטלה לטיפול בפגימה מוכרת.

בהחלטת הועדה וע546/05 שהתייחסה לעשרות עוררים שלקו באוסטיאופורוזיס, הבהירה הועדה כי מסקנותיה מתבססות על חוות דעתם של ד"ר הלפרין ושל ד"ר פריימן וכן על ספרות מקצועית. ממכלול הראיות שהוצגו בפניה באותו ענין, הסיקה הועדה כי מחלת האוסטיאופורוזיס, שהינה שכיחה בקרב האוכלוסיה הבוגרת, גם ללא קשר לרדיפות, מושפעת בעיקר מנתונים גנטיים, תזונה עד הגיל בו מושגת צפיפות העצם המרבית ואורח החיים של החולה.