פסק-דין בתיק עא 1071/04

סגן הנשיא נסים ממן:

השאלה שבמחלוקת

נושאו של ערעור זה הוא השאלה האם הביטוי "סכומים לצורך יעוץ משפטי" הנזכר בחוזה שבין הצדדים כולל גם סכומים לצורך הגשת תביעה בידי עורך דין ע"י המשיבים נגד המערער.

התביעה בבית משפט השלום

            1.  פסק הדין נשוא הערעור ניתן בתביעתו של המערער, קיבוץ טירת צבי [להלן - הקיבוץ או המערער], כנגד המשיבה 1 [להלן - המשיבה] ונגד ארבעת ילדיה, המשיבים 2 עד 5 [להלן - הילדים].  התביעה הוגדרה כ"כספית, חוזית, נזיקית, עשיית עושר וצו מניעה קבוע" וסכומה הוא 115,910 ש"ח.

2.  המשיבה ובעלה המנוח, שמחה פרידמן ז"ל, אמם ואביהם של הילדים, החלו לקבל החל בשנות ה - 50 כספי פיצויים או שילומים ממשלת גרמניה כנפגעי המשטר הנאצי. הכספים שהגיעו מגרמניה היו משני סוגים: פיצויים שהתקבלו כסכומים חד פעמיים [להלן - השילומים] ופיצויים שהתקבלו כתשלום חודשי [להלן - הרנטה]. ב- 1958 נתקבל בקיבוץ תקנון השילומים המסדיר את היחסים הכספיים בין החברים המקבלים פיצויים מגרמניה לבין הקיבוץ, ולפיו על החברים שקיבלו שילומים למסור את הכסף לקיבוץ. הקיבוץ ינכה ממנו 10% לטובת מטרות ציבוריות, 300 לירות מתוכם יעמדו לרשות החבר והיתרה תעבור לידי הקיבוץ ותרשם בחשבון מיוחד. חבר שיעזוב את הקיבוץ יהיה זכאי לקבל לידיו את הפיקדון כשהוא צמוד למדד. מאוחר יותר הוחלט להצמיד את הכספים לערך המרק הגרמני. חברי הקיבוץ נהגו לפי תקנון זה במשך שנים. בד בבד העבירו החברים, וביניהם גם המשיבה ובעלה, לקיבוץ גם את הרנטות השוטפות שקיבלו מגרמניה וכספים אלה שימשו מקור הכנסה רגיל לקיבוץ.

ביום 13.4.96 נתקבלה בקיבוץ החלטה הקרויה "הצעה לתיקון נוהל רכוש" המהווה תיקון לתקנון השילומים שתואר לעיל. על פי ההחלטה החדשה חברים אשר הפקידו סכומים שהתקבלו כתוצאה משילומים או ירושה יוכלו לקבל את כספם גם מבלי שיעזבו את הקיבוץ. על פי ההחלטה כספי הפקדונות הללו יוחזרו לחברים במשך חמש שנים, החל משנת 1996. צוות מיוחד שמינה הקיבוץ קבע כי על פי הרישומים בחשבון המיוחד זכאית המשיבה להחזר כספים בשווי של כ- 80,000 מרק. בסכום זה כלולים גם כספים שהפקיד בעלה המנוח של המשיבה, שהיה בשעתו חבר כנסת מטעם המפד"ל. עם פטירתו קיבלה המשיבה את קצבת השאירים שלו כאלמנת חבר כנסת.  פרשנותו של תקנון הקיבוץ בעניין כספי השילומים הייתה במחלוקת בין הקיבוץ ובין המשיבה, שסברה כי אין לקיים הבחנה בין כספי השילומים השונים ולדעתה צריך לעמוד לזכותה סכום גבוה בהרבה מהסכום שנרשם בכרטיסה בקיבוץ.

3.  על רקע זה הפסיקה המשיבה באפריל 1996 להעביר לקיבוץ את כספי הפנסיה שהיא זכאית להם כאלמנתו של חבר כנסת וביולי 1996 הפסיקה להעביר לקיבוץ גם את קיצבאות השארים ורנטות הזקנה מגרמניה. בד בבד פרצו בין הצדדים מחלוקות בנושאים אחרים, אישיים, הקשורים ליחסי משפחת פרידמן עם הקיבוץ. משלא יושבו חילוקי הדעות נכרת בין הקיבוץ והמשיבה חוזה הנושא את התאריך 16.7.97 [להלן - החוזה].  עיקריו של חוזה זה הם כדלקמן:

א. קיימת מחלוקת בין הצדדים בדבר הגדרת השילומים הטעונים החזרה והיקפם או שהינם בגדר רכוש החבר, וכן בנושאים אישיים אחרים;

ב. ברצון הצדדים ליישב בהסכמה את מקצת המחלוקות, ואת יתרתן לנסות ליישב בדרך של פישור;

ג. תיערך התדיינות בלתי מחייבת על דרך פישור בין הקיבוץ למשיבה באמצעות היועצים המשפטיים של שני הצדדים;

ד. אם לא עלה בידי היועצים לגבש פתרון מוסכם תוך 45 יום מחתימת החוזה, יהיה כל צד רשאי לפעול כהבנתו למצוי זכויותיו וטענותיו. תקופת 45 ימים ניתנת להארכה בהסכמה;

ה. הקיבוץ התחייב להסדיר כמה נושאים אישיים הקשורים לבני משפחת פרידמן;

ו. בתוך 7 ימים יעביר הקיבוץ לידי המשיבה את הסכום המגיע לה בגין שלוש פעימות מכוח ההחלטה משנת 1996.

4.  ישנן בחוזה הסכמות נוספות הנוגעות לכספים ומפאת חשיבותן נביא אותן כלשונן:

"7.1. מבלי לגרוע מעמדתה ומטענותיה תעביר גב' פרידמן לקיבוץ תוך שבעה ימים ממועד חתימת חוזה זה ו/או ממועד קבלת כל תקבול עתידי, את כל הסכומים שנתקבלו ו/או שיתקבלו אצלה  בגין רנטות [מחודש 7/96 ואילך] ובגין קצבאות שארים [מחודש 4/96 ואילך], לרבות פירותיהם, בניכוי סכומים ששולמו בפועל ושישולמו על ידה בעתיד לצרכי קבלת ייעוץ משפטי. זאת, כפוף לאמור בסעיף 8 להלן. הוצאות הייעוץ המשפטי ישולמו על ידי עליזה בחלקים שווים מקצבאות השארים ומהרנטות מגרמניה.

7.2. מתוך כספים אלה, שיועברו לקיבוץ, כספי קצבת השאירים מהכנסת יועברו לקופת הקיבוץ, ואילו כל יתר הכספים [כספי הרנטות] יופקדו בחשבון נאמנות, כמפורט בסעיף 8 להלן.

8.1. הקיבוץ יפתח וינהל חשבון בנק נפרד בו יופקדו, בחיסכון נושא פירות, הכספים שיועברו לידי הקיבוץ על ידי גב' פרידמן, כמפורט בסעיף 7[2] [סיפא] דלעיל. השקעת הכספים תיעשה באופן המוסכם בכתב על ידי גב' פרידמן.

8.2. הקיבוץ לא יעשה שימוש בכספים האמורים והם יוותרו בחשבון עד להכרעה [בין בהסכמה ובין שלא בהסכמה] בדבר זהות הזכאי לכספים.