פסק-דין בתיק עא 1065/05

רקע

1 .        המערער (יליד 11.08.1968) נפגע, כהולך רגל, בברך שמאל שלו, בתאונת דרכים מיום 03.02.1999. עניינה של תביעתו בפני בית משפט קמא, וזהו גם עניינו של הערעור שלפנינו - בשיעור הפיצוי המגיע לו כתוצאה מן הפגיעה.

            ממקום פגיעתו בתאונה המדוברת פונה המערער לבית חולים, נבדק ושוחרר בו ביום, עם המלצה למעקב רפואי.

ביום 28.09.2003 עבר המערער ניתוח ארטרוסקופיה בברך שמאל. לאחר הניתוח הוא שהה בחופשת מחלה משך 4 חדשים. בבדיקה שנעשתה לו בברך שמאל ביום 11.12.2003 נמצא נוזל יתר.

            מומחה של בית המשפט, דר' ג' וולפין, קבע את נכותו של המערער כתוצאה מן התאונה בשיעור של 5 אחוז.

הפסד שכר בעבר

2.         המערער טען לזכות לפיצוי בשל הפסד שכר מן העבר עבור ארבעת החדשים שלאחר הניתוח משנת 2003, כשאת הפיצוי יש לחשב על בסיס שכר חודשי בן 5,800 ש"ח, שכר שהוא קיבל, לטענתו, מאחד ממעבידיו בעבר.

            בית המשפט קמא מצא לפסוק למערער פיצוי גלובלי באב נזק זה. למסקנה זו הוא הגיע על שום מכלול של נסיבות. הוא ראה לנגד עיניו את העובדה, כי המערער היה מובטל משך שלושה חדשים עובר לתאונה, ובשלושת החדשים שלאחריה הוא גם לא עבד, כי אם קיבל דמי אבטלה. בזמנים שונים אחר כך עבד המערער אצל מעסיקים למיניהם, ובזמנים אחרים היה מובטל, ולעתים לא עבד בשל תאונות עבודה שארעו לו (ובגינן קיבל דמי פגיעה מן המל"ל). שכרו אצל המעבידים השונים אצלם עבד השתנה ממעביד למעביד. התאונות האחרות בהן היה מעורב הותירו בו נכות בשיעורים שונים (המגיעים כדי שיעור משוקלל של 28%, ועוד 5% על אבדן חוש ריח). לאלה ראה בית המשפט קמא השפעה על יכולתו של המערער להשתכר. נוסף על כל אלה ראה בית המשפט קמא לנגד עיניו את ממצאיו של דר' וולפין, לפיהם נמצא נזק קל לסחוס הפיקה של ברך שמאל, כאשר בצילום לא נמצא כל נזק חבלתי. הרופא לא מצא כל הגבלה בטווח התנועות של הברך.

3.         משום כל הטעמים הללו מצא, כאמור, השופט קמא לפסוק בגין אב הנזק של הפסד שכר בעבר פיצוי גלובלי, והוא העמידו על סך של 10,000 ש"ח.

4.         על קביעה זו של השופט קמא משיג בפנינו המערער, כשהוא נסמך על שכר בסך של 180 ש"ח ליום שקיבל אצל א. גלאם ובניו בע"מ. הוא טוען עוד, כי בעקבות התאונה לא יכול היה לעבוד באורח סדיר ומלא, וגם בכך היה על השופט קמא להתחשב, ואם כך היה עושה, כי אז היה פוסק לו פיצוי גבוה בהרבה מכפי שפסק.

5.         בפסיקתו של השופט קמא באב הנזק זה לא ראינו משום שגגה המצדיקה התערבות. מסקנתו של השופט קמא לפיה יש מקום לפסוק פיצוי גלובלי מעוגנת היטב בטעמים שהוא פרס בפסק דינו. על דרך הכלל נפסק פיצוי בגין הפסד שכר בעבר, שהוא נזק מיוחד, לפי שמוכיח המערער. אלא שבמקרה שלפנינו המדובר במי שלא עבד מימיו באורח סדיר. תקופות ארוכות הוא היה מובטל וחי מדמי אבטלה. הוא היה מעורב בתאונות רבות, לפני ואחרי התאונה, ובעטיין שהה מחוץ למעגל העבודה לעיתים מזומנות, וכאשר עבד - לא עבד אצל מעביד פלוני באורח קבוע וממילא לא קיבל שכר סדיר. על כן, ומשום יתר הטעמים שהטעים בית המשפט קמא, לפי שפרסנו למעלה, היה מקום לפסוק למערער פיצוי גלובלי על הפסד השכר בעבר.

6.         ואשר לשיעור הפיצוי, כטבעו של כל פיצוי גלובלי - קביעתו נעשית על דרך האומדנא, הנסמכת על מכלול של עובדות ונסיבות, ואת כולן מנה ושקל השופט קמא, והגיע לשיעור הפיצוי כפי שהגיע. שיעור הפיצוי איננו כזה, המצדיק את התערבותנו. למעלה מן הדרוש נעיר לטענתו של המערער לפיה השתכר בסך 180 ש"ח לכל יום, כי השתכרות זו לא היתה אלא משך 18 ימים אצל מעביד אחד, כאשר בזמנים רבים אחרים הוא לא עבד כלל, ולא משום התאונה שלפנינו הוא לא עבד כי אם מטעמיו שלו, ואולי משום תאונות אחרות בהן היה מעורב, ואת כל אלה ראוי היה להביא בחשבון השיקולים, כשם שעשה השופט קמא בפסק דינו.

הפסד כושר השתכרות בעתיד

7.         באב נזק זה פסק השופט קמא למערער פיצוי גלובלי בסך של 25,000 ש"ח. במניין שיקוליו הוא הביא את העובדה, כי נכותו של המערער כתוצאה מן התאונה עמדה על שיעור  נמוך  במיוחד (5%), ואין בה משום פגיעה משמעותית בתפקודו המקצועי. הוא התחשב גם בפגיעות אחרות שנפגע המערער בתאונות אחרות, והרי אף להן נודעת השפעה על כושרו להשתכר.

8.         המערער משיג בפנינו על פסיקה זו של בית המשפט קמא, הגם שהוא מסכים, כי היה מקום לפסיקה גלובלית. לטעמו ראוי היה כי ייפסק לזכותו פיצוי בשיעור של 45,000 ש"ח.

9.         וגם בפסיקת בית המשפט באב נזק זה לא ראינו מקום להתערב. השיקולים שמנה בית המשפט קמא עשויים להצדיק את שיעור הפיצוי שנפסק. שיעור זה איננו מצדיק את התערבותה של ערכאת ערעור, גם אם אנו סבורים, כי הוא נפסק על דרך ההמעטה. אנו מדברים בפסיקה גלובלית, משמע כזו הנעשית על דרך האומדנא, ובכגון דא נתון לבית המשפט שיקול דעת נרחב, הגם שעליו להיתמך בעובדות ובנסיבות רלוונטיות, מהן נגזר שיעור הפיצוי. השיעור שנפסק איננו חורג מן הראוי, באופן המצדיק את התערבותנו. גם בפסיקה זו לא נתערב, איפוא.

הוצאות רפואיות

10.        בית המשפט קמא פסק למערער פיצוי בשיעור של 4,000 ש"ח עבור הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד. המערער משיג על פסיקה זו. הוא סבור, כי הוא ראוי היה לפיצוי בשיעור של 10,000 ש"ח בגין אב נזק זה.

11.        בטענות המערער ביחס לאב נזק זה אין כל יסוד. פיצוי בגין הוצאות שהוצאו בעבר צריך בהוכחה מפורשת, שהריהו בחינת נזק מיוחד. על המערער היה לתמוך את דרישתו לפיצוי בגין הוצאות אלה בראיות, כגון קבלות עבור טיפול רפואי, הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים, וכד'. המערער לא הציג כל ראיה שכזו. ואשר לעתיד, הוא לא הצביע על הוצאה רפואית שהוא צפוי (בחינת צפייה סבירה, הנגזרת מסוג הפגיעה שנפגע) להוציא בעתיד. והנה בכל זאת פסק לו השופט קמא 4,000 ש"ח בגין אב נזק זה, משום שסביר היה בעיניו, כי בעבר הוצאו הוצאות אלה ואחרות (אף שהוצאתן לא הוכחה, כאמור). פסיקה זו היא סבירה בעינינו, ואין לנו להתערב בה.