פסק-דין בתיק עא 1064/05

השופט האשם ח'טיב - אב"ד

רקע

1.         המערער, הועד המקומי של מושב כפר זיתים (להלן: " המערער" או " הועד המקומי"), הגיש כנגד שני המשיבים, בני הזוג ג'ובני יהונתן וסילביה (להלן: " המשיבים"), בהיותן תושבי הישוב כפר זיתים, לבית משפט השלום בטבריה (להלן: " בית משפט השלום" או "בית המשפט קמא"), תביעה בסדר דין מקוצר לתשלום "מס ישוב" בסכום של 1,620 ש"ח וזאת בגין שנת המס 2002.

בית המשפט השלום דחה את התביעה בעיקר מהנימוק שהמועצה האזורית גליל תחתון, שבתחום שיפוטה נמצא מושב כפר זיתים, לא אישרה כמצוות סעיף 133 לצו המועצות המקומיות (מועצות אזוריות) תשי"ח-1958 (להלן: " צו המועצות המקומיות") הטלת מס כזה. בית משפט השלום הוסיף וקבע שגם אם יניח שכוונת הועד המקומי, אשר הגיש את הצעת התקציב למועצה האזורית, מחד ואף המועצה האזורית שאישרה אותה מאידך, היתה לכלול בהצעת התקציב בקשה להטלת מסי ישוב וזו אושרה, הרי בקשה זו והאישור של המועצה האזורית לתקציב, אינם עומדים בתנאים הנדרשים ע"פ הדין, ומשכך, הטלת המס נעשתה שלא כדין

טענות הצדדים בפני בית המשפט קמא

2.         המערער טען כי הוא רשאי לגבות "מסי ישוב" על פי החלטת המועצה האזורית גליל תחתון מיום 28.4.02  (לפיה אושרה הצעת התקציב שהגיש הועד לשנת 2002, הצעה הכוללת במסגרת ההכנסות, סעיף של הכנסות מ "דמי חבר מסים מוניציפליים" בסך של 217,440 ש"ח ).

3.         המשיבים העלו בפני ביהמ"ש קמא שתי טענות הגנה מרכזיות;

א.        טענתם הראשונה של המשיבים היתה כי חיוב המס הינו בלתי חוקי מאחר ונעשה שלא ע"פ השיטה המטרית, בניגוד לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) תשנ"ג-1992. 

ב.         הטענה השניה היתה כי העלאת המס ( שעמדה ב-2001 על סך 100 ש"ח לחודש למשפחה והועלתה ב-2002 ל-160 ש"ח לחודש למשפחה) נעשתה בניגוד לשיעורים המותרים ע"פ ס' 10 לתקנות ההסדרים במשק.

עוד הם טענו כי כלל לא הוגשה, ע"י הועד המקומי, בקשה לאישור הטלת מסים למועצה האזורית גליל תחתון כפי שסעיף 133 לצו המועצות המקומיות מחייב.

4.         הצדדים הסכימו בפני בית משפט השלום כי התשלום נשוא המחלוקת ניגבה בנוסף לדמי הארנונה שגובה המועצה, וכי המחלוקת ביניהם נוגעת לחוקיות סמכותו של המערער לגבות את התשלום הנ"ל (ראה פרוטוקול הדיון מיום 13/12/04 עמ' 2).

החלטת בית משפט השלום

5.         סמכותו של ועד מקומי להטיל ולגבות תשלומי חובה או מסי ועד מקומי, מתושביו של יישוב הינה סמכות הנגזרת מסמכות מנהלית דומה הנתונה למועצה האזורית בה מצוי הישוב, והיא טעונה אישור של המועצה האזורית.

5.1       במידה וועד מקומי הוסמך ע"י המועצה, הוא רשאי להטיל ולגבות תשלומים מהסוגים הבאים; ארנונות על נכסים, אגרות בעד רשיונות וכן היטלים שרשות מקומית רשאית להטיל, אגרות בעד הספקת שירותים, דמי השתתפות למטרות חינוך או למטרות אחרות, ארנונת גולגולת.

5.2       טענת המשיבים, כי לא הוגשה בקשה לאישור הטלת מיסים כלל, נדחתה ע"י ביהמ"ש קמא אשר קבע כי ע"פ פסיקת בית המשפט ( ע"א (נצרת) 2196/02 ועד מקומי רמות נגד לוי ואח', להלן: "פס"ד רמות" ) ) , אין מניעה כי אישור תקציב והסמכה להטלת מסים ייעשו בבת אחת ובאותו מסמך. על כן, משהגיש הועד המקומי את הצעת התקציב למועצה האזורית, הצעה אשר כללה הכנסה מ"דמי חבר, מיסים מוניציפאליים", יש מקום לראות בכך גם הגשת בקשה לאישור הטלת מיסים ומה שיש לבחון הוא, אם המועצה אכן בדקה את הבקשה לגופה ונתנה את דעתה לבקשה להטלת המס או תשלומי החובה  שמגלם אותו מסמך הנושא כותרת של הצעת תקציב לשנת 2002  שהוגשה לה ע"י הועד המקומי כפר זיתים.

5.3       עוד קבע בית משפט השלום כי, "מעיון בפרוטוקול המועצה הנוגע לאישור תקציב הישוב כפר זיתים, עולה בבירור כי מדובר באישור לקוני לחלוטין, מבלי שנתקיים בו דיון כלשהו לגופו של העניין." וכך נכתב:

"...אפילו אם נאמר כי הצעת התקציב של התובעת כוללת בחובה בקשה לאשר הטלת מסים מוניציפליים, עיון באותו משפט הנוגע להטלת מסים מונציפליים מלמד כי מדובר במשפט שאינו מבהיר מה סוג המס שבדעת התובעת להטיל, לא ברור אם מדובר בארנונה, אם מדובר בארנונה לנכס או לגולגולת, או אם מדובר בתשלומים אחרים כגון דמי השתתפות, אגרות, היטלים ומה יעודם, אם הוא לחינוך או למטרות אחרות, ומהן אותן מטרות."

עוד קבע בית משפט השלום כי לצד המילים "דמי חבר מסים מוניציפליים" ( בהצעת התקציב של המערער) נרשם סכום של 217440 אשר לא פורט בהצעה עצמה מה מהותו, וכיצד הוא מחושב .

בנוסף, הניסוח של הצעת התקציב של המערער סתום ואינו מבואר, וע"כ לא ניתן לבחון אם מדובר בארנונה כללית שמוסמכת מועצה להטיל ע"פ חוק ההסדרים או אולי הכוונה לתשלומי חובה אחרים, על כן, אי הבהירות הנ"ל פועלת כנגד המערער, שכן בכל הנוגע להטלת מיסים ותשלומי חובה אשר יש בהם כדי לפגוע בזכות הקניין של האזרח, שהינו זכות חוקתית, חייבים התובעים להקפיד ולמלא אחר הוראות הדין.

אין די בניסוח מעורפל לצורך הטלת מס או תשלום חובה .

באשר לטענת המשיבים כי חישוב הארנונה צריך להיעשות בשיטה המטרית (לפי ס' 2(א) לתקנות הסדרים במשק המדינה), קבע ביהמ"ש קמא כי טענה זו נכונה באשר לחישוב הארנונה הכללית. אך במקרה דנן, לו היתה הצעת התקציב הנ"ל מגדירה את "המסים המוניציפלים " כארנונה כללית, ניתן היה לבחון אם הוטלו ע"פ ס' 2(א) לתקנות הנ"ל אם לאו, אולם, משלא נקבע כי אותם מסים מוניציפאליים הינם ארנונה כללית, אינו מקבל טענה זו.

5.4       עוד קבע פסק הדין של בית משפט השלום כי הועד המקומי לא נעזר בהטלת המס בשומות כלשהן כמצוות סעיף 133 (ב) לצו המועצות המקומיות, אשר קבע במפורש כי על הועד המקומי להשתמש לצורכי הטלת מסים וארנונה כללית בשומות המועצה שנקבעו ביחס לנכסים בתחום הנהלתו, ובמידה ואין למועצה שומות מתאימות,רשאי הועד לערוך שומות.

בהצעת התקציב שהוכנה ע"י המערער לא מצויין כי היא נערכה על יסוד שומות של המועצה או שומות שהועד המקומי עצמו ערך ומהן אותן שומות.