פסק-דין בתיק עא 1059/05

רקע

1.         ביום 16/9/90 ניתן, ע"י בית משפט השלום בחיפה, בת.א. 3652/90, פס"ד לפיו חוייבה הנתבעת (המשיבה בע"א 1059/05 והמערערת בע"א 1190/05 - להלן: " המשיבה") לשלם לתובע (המערער בע"א 1059/05 והמשיב בע"א 1190/05 - להלן: " המערער") סך של 97,971.71 ש"ח "בצירוף ריבית של 3.5% לכל חודש המחושבת ומצטברת אל הקרן בכל רבעון מיום 11/1/90 ועד לתשלום המלא בפועל, או בשיעור אחר שיהא נהוג אצל התובע לגבי חריגות מקו אשראי, ובלבד שהריבית לא תחרוג מן המותר לפי סעיפים 13 ו- 5 לחוק הריבית התשכ"ז-1957". בנוסף חויבה המשיבה לשלם למערער הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2.         יחד עם המשיבה, חוייבו, ע"פ אותו פס"ד, הנתבעים 2 ו- 4 באותה תביעה לשלם למערער סך של 15,000 ש"ח בצירוף ריבית כאמור לעיל, מכח היותם ערבים לחובה של המשיבה למערער עד לגובה סכום זה.

פסק הדין הנ"ל הוגש ע"י המערער לביצוע בלשכת ההוצל"פ בחיפה, (בתיק הוצל"פ 0-90-11559-02), תיק שהועבר מאוחר יותר ללשכת ההוצל"פ בנצרת, וקיבל את המספר 03-02031-10.

3.         המשיבה הגישה במסגרת תיק ההוצל"פ הנ"ל, בעודנו בלשכת ההוצל"פ בחיפה, בקשה בטענת פרעתי. המבקשת הגישה תוספות לאותה בקשה ובסופו של דבר הגישה בהתאם להחלטת ראש ההוצל"פ בחיפה, כב' הרשם קבאני, "בקשה מאוחדת בטענת פרעתי". מסיבות הקשורות בעיקר לאי ייצוגה של המשיבה באותה בקשה ע"י עו"ד, לא התקיים דיון בבקשה לגופה ולימים הועבר כאמור תיק ההוצל"פ הנ"ל ללשכת ההוצאה לפועל נצרת, ובקשת המשיבה בטענת פרעתי נדונה ע"י ראש ההוצל"פ בנצרת (כב' הרשמת א. אריאלי) אשר החליטה ביום 20/2/05 לקבל באופן חלקי את הבקשה; כפי שיבואר להלן. שני הצדדים לא שבעו נחת מהחלטת ראש ההוצל"פ, וכ"א מהם הגיש ערעור משלו על החלטה זו, הם הערעורים בהם דן פסק דין זה.

הבקשה בטענת פרעתי

4.         הבקשה "המאוחדת" שהמשיבה הגישה בטענת פרעתי משתרעת על 17 עמודים, וכוללת טענות רבות ומגוונות, חלקן, כפי שיובהר בהמשך, מתאים למסגרת בקשה בטענת פרעתי, וחלקן אינו מתאים למסגרת זו. חלק מהטענות הינו טענות קשות המופנות כלפי המערער, בכל הקשור לתיק הוצל"פ בו עסקינן, ולתיק הוצל"פ 28729/00 שעניינו מימוש שעבודים, שהמערער פתח נגד המשיבה לגביית אותו חוב. 

4.1       הטענה הראשונה והעיקרית שהמשיבה העלתה בבקשתה היתה כי בינה לבין המערער הוסכם כי חובה (של המשיבה) למערער יפרע ע"י כך שהיא תמסור למערער את החנות והרכב שהיא משכנה לטובתו להבטחת פרעון הלוואה שהיא נטלה מהמערער, ו"בשלב מסויים לא עמדה בהחזרי ההלוואה וכתוצאה מכך נוצר החוב", אשר בתשלומו חוייבה ע"פ פסה"ד הנ"ל.

המשיבה ממשיכה וטוענת בבקשתה, כי היא עמדה במוסכם עם המערער ומסרה לו את החנות והרכב, ובכך, חובה לבנק בא על פרעונו. לחלופין, טענה המבקשת, כי בכל מקרה החוב נפרע, כאשר מביאים בחשבון הן את שווי הנכסים שהיא מסרה למערער לפני עשור שנים והן את התשלומים ששולמו לבנק.

4.2       עוד טענה המשיבה בבקשתה בטענת פרעתי, כי תחילה קיבל המערער ביום 16/9/90 פסק דין נגדה ונגד הנתבעים 2 ו- 4 (הוא פסק הדין המבוצע בתיק ההוצל"פ בו עסקינן) ומאוחר יותר, קיבל המערער לטובתו באותה תביעה פסק דין נגד נתבע מס' 3 שחייב אותו לשלם לו סך של 15,000 ש"ח בתוספת ריבית כמצוין בפסק הדין. החיוב ע"פ פסה"ד היה ביחד ולחוד עם המבקשת. לטענת המשיבה, חישב המערער את סכום החיוב ע"פ פס"ד זה בסך של 47,482 ש"ח, וצירף סכום זה לסכום החוב בתיק ההוצל"פ, ובכך נוצר חיוב כפול בתיק ההוצל"פ, בגובה סכום זה. 

4.3       טענה נוספת של המשיבה היתה, כי המערער וב"כ גבו במהלך השנים סכומים ע"ח החוב, ולא דיווחו עליהם לתיק ההוצל"פ ורק לאחר שהיא הגישה תלונה להנהלת בתי המשפט דיווח ב"כ הבנק ביום 14/6/2000 על סכומים אלה על אף שהם נגבו בשנים 1994, 1996 ו- 1999.

4.4       עוד טענה המשיבה, כי לא דווח לתיק ההוצל"פ על סכום המכירה של רכב סיאט איביזה שהיה משועבד למערער ומומש על ידו עוד בשנת 1990 במסגרת תיק הוצל"פ 28729/90 הנ"ל. לטענת המשיבה, יש לזכות את חובה בתיק ההוצל"פ במלוא שוויו של רכב זה שעמד לאותה עת על סכום של כ- 19,900 ש"ח.

4.5       עוד טענה המשיבה, בבקשתה בפני ראש ההוצל"פ, כי המערער תפס עוד בחודש ינואר 1991 את החנות המשועבדת, וזאת במסגרת אותו תיק הוצל"פ, בו נתפס הרכב, ומאז אותו מועד, החזקה בחנות בידי המערער שנוהג בה מנהג בעלים. לטענת המשיבה, שווי החנות בעת ששועבדה לטובת המערער בשנת 1987, ובהתאם לחוות דעת של שמאי עמד ע"ס 40,000 ש"ח ובשערוך סכום זה ליום תפיסת החנות ע"י המערער, בחודש 1/91, מגיע שוויה של החנות לסך של 83,938 ש"ח, ולטענתה, זה הסכום שיש לזקוף ע"ח החוב בתיק הוצל"פ נכון לחודש 1/91, אף שהמערער לא מימש את החנות ולא מכר אותה עד עצם היום הזה. בעניין זה הפנתה המשיבה לע"א 54/95 (מחוזי באר שבע) בנק המזרחי המאוחד בע"מ נגד חוצבי אילת בע"מ ואח' תק' מחוזי כרך 95 (3) עמ' 1532, שם קבע בית המשפט כי משלא מכר הזוכה את המטלטלין שעיקל ותפס תוך המועד הקבוע בחוק, הוא אחראי לנזקים שנגרמו לחייב או לאדם אחר. המשיבה מבקשת לגזור גזירה שווה מפס"ד זה לענייננו.

4.6       טענה נוספת שהמשיבה העלתה במסגרת בקשתה בטענת פרעתי היתה כי הריבית שחושבה על סכום החוב אינה כקבוע בפסק הדין. לטענתה, הריבית ע"פ פסה"ד היא הריבית לגבי חריגה מקו אשראי בעוד שהמערער מחשב ריבית ע"פ השיעור המכסימלי הנהוג אצלו בחשבון עו"ש, ריבית שהינה גבוהה, לטענתה, באופן ניכר מהריבית הקבועה בפסק הדין.

4.7       המשיבה צירפה לבקשתה חוות דעת של האקטואר מר מוריס ברנדמן לפיה נכון ליום 1/10/00 החשבון בתיק ההוצל"פ נמצא ביתרה, לזכות המשיבה, בסך 59,518.84 ש"ח.

לגבי חוות דעת זו, יאמר כבר עתה, כי לא ברור ממנה אם חישוב הריבית היה ע"פ השיעור הנהוג אצל המערער לגבי חריגה מקו אשראי כפי שפסק הדין קבע, ואם הריבית חושבה מדי רבעון וצורפה לקרן. כמו כן, לא ברור לפי איזה שיעור ריבית נעשה החשבון ביחס לתקופה מיום 1/3/94 ועד 1/10/00 ואם שיעור הריבית במשך תקופה זו העולה על שש שנים נשאר 16.4% (כפי שצויין בנספח ב' לחוות הדעת) או השתנה, ומאיזה תאריך ומה השיעור החדש. יתרת מכך, חישוב התקבולים ע"ח החוב בוצעו ע"פ טענות המשיבה, שחלקן שנויות במחלוקת; כך בעניין שווי הרכב וטענת המשיבה לפיה החוב לא זוכה בתמורת הרכב ע"פ שוויו ולא רק בתמורה שנתקבלה ממימושו. כך גם בעניין שווי החנות שטרם מומשה, ואשר לגבי אי מכירתה עד היום. בפי כ"א משני הצדדים, טענות כבדות משקל לעניין האחריות לאי מכירת החנות עד היום.

בנסיבות אלה, צדקה ראש ההוצל"פ בהחלטתה שלא לסמוך על חוות דעת זו. 

5.         מנגד, טען המערער בפני ראש ההוצל"פ כי יש לדחות את בקשת המשיבה על הסף משום שהיא נסמכת על טענות סתמיות וכוזבות שלא נתמכו במסמך כלשהוא. 

5.1       באשר לטענת המשיבה, בדבר הסדרים בעניין פרעון חובה, שהוסכמו לטענת המשיבה לפני מתן פסה"ד, הרי טענה זו אינה יכולה להישמע במסגרת בקשה בטענת פרעתי, ומקומה היה בהתגוננות בפני תביעת המערער. הוא הדין לגבי כל אירוע נטען שהתרחש לפני מתן פסה"ד.

5.2       באשר לטענות המשיבה בעניין הרכב, מאשר המערער כי אכן הרכב נתפס על ידו במסגרת תיק הוצל"פ 28729/90 ונמכר דרך לשכת ההוצל"פ ע"פ ערכו ביום 14/1/91, אולם טוען כי, חובה של המשיבה בתיק ההוצל"פ בו עסקינן זוכה בסכום התמורה שנתקבל בסך של 10,598 ש"ח. ע"פ ערך של יום 14/1/91.

לטענת ב"כ המערער סכום זה אינו מופיע בתדפיס החשבון בתיק ההוצל"פ משום שעקב הסבת תיקי ההוצל"פ בתחילת שנות התשעים לשיטת המחשוב, הסכום הראשון המופיע בתדפיס מול פתיחת קרן חוב הוצאות משקף את יתרת החוב כפי שהיתה לאותו תאריך ולאחר שהופחתו כל התקבולים, ובין אלה הסכום של 10,598 ש"ח שנתקבל ממכירת הרכב.