פסק-דין בתיק עא 1057/05

השופט ר. סוקול:

1.         בפנינו ערעור על החלטת בית משפט השלום בחיפה, כבוד הרשם ב. ברגר, בתיק בש"א 15796/04 אשר דחתה את התנגדותו של המערער לביצוע שיקים שהוגשו לביצוע כנגדו בתיק הוצל"פ 8-04-16535-02.

2.         המשיבה הגישה כנגד המבקש ללשכת ההוצאה לפועל בחיפה 10 שיקים שנמשכו לטובתה על ידי חברת סנטר רהיטים ירקון בע"מ (להלן: "החייבת"). מדובר בשיקים שנמסרו למשיבה לתשלום עבור סחורה שנרכשה על ידי החייבת בסך של 1,748 ש"ח כל אחד. על גבו של כל אחד מהשיקים נרשם בכתב יד "אני אלברט פוני אחראי אישית לשיק זה". בצד הכיתוב מתנוססת חתימה הנחזית להיות חתימתו של המערער. (ההתחייבות והחתימה להלן: "הערבות") כל השיקים הנ"ל הוצגו לפרעון אך לא כובדו על ידי הבנק הנמשך.

3.         המערער התנגד לביצוע השיקים כנגדו וטען כי לא חתם על גב השיקים וכי כל חתימה הנחזית להיות חתימתו הינה מזוייפת (סעיף 2 לתצהירו). כן טען כי מעולם לא התחייב לערוב להתחייבויות החייבת כלפי המשיבה (סעיף 5).

            המערער הוסיף והצהיר כי הינו מכיר באופן אישי את מנהלי החייבת והמשיבה. לפיכך נענה לבקשת מנהל החייבת ושילם במקומה מספר שיקים שמשכה לטובת המשיבה. מנהל החייבת הבטיח לו כי יחזיר לו את הכספים אך לא עשה כן. לפיכך כאשר התבקש להמשיך ולשלם את התשלומים במקומה של החייבת סירב. המערער אף הצהיר כי בינו לבין החייבת אין כל זיקה ולא גם זיקה סמויה (סעיף 5).

            המערער העלה בפני בית משפט קמא גם טענה של חוסר סמכות מקומית.

4.         בחקירתו בפני בית משפט קמא חזר המערער וטען כי החתימה הנחזית להיות חתימתו הינה מזוייפת. המערער הבהיר כי הסכים לשלם במקומה של החייבת מכוח יחסי החברות בינו לבין מנהל החייבת וללא כל התחייבות חוזית. המערער אישר כי לא הגיש כל תלונה על זיוף אך הבהיר כי מסר למנהל המשיבה כי החתימה על הערבות אינה חתימתו. כן אישר כי בינו לבין המשיבה שררו יחסי מסחר שונים.

5.         כבוד הרשם ציין בהחלטתו כי גרסת המערער לפיה אין בינו לבין החייבת כל זיקה נסתרה בעדותו כאשר הודה כי שילם במקומה של החייבת תשלומים שונים למשיבה. כן ציין כי אין הגיון בטענה ששילם במקום החייבת כל עוד זו החזירה לו את התשלומים שכן אם לחייבת היתה יכולת להחזיר את התשלומים היתה מסלקת את החוב למשיבה ישירות. כבוד הרשם הזכיר גם כי המערער לא הגיש כל תלונה על זיוף, ומכאן הסיק כי גרסתו בדבר זיוף החתימה איננה אמינה.

6.         בערעור בפנינו חוזרים בעלי הדין על טענותיהם בפני בית משפט קמא. ב"כ המערער הדגישה כי הנטל להוכיח את החתימה מוטל על שכמי המשיבה. לעומתה טוען בא כוח המשיבה כי לא די בהעלאת טענת זיוף בעלמא וכי על הטוען לזיוף להתכבד ולפרט את טענותיו. המשיבה מדגישה כי התנהגות המערער אשר שילם חלק מהשיקים סותרת את טענתו כי לא ערב לחובות החייבת.

7.         עמדתי היא כי דין הערעור להתקבל באופן שתינתן למערער רשות להתגונן כפוף להפקדה כפי שאפרט להלן.

8.         התנית זכותו של נתבע להתגונן מפני תובענה שהוגשה כנגדו בבית המשפט (והתגוננות מפני בקשה לביצוע שטר בכלל זה) הינה חריג לזכות הגישה של כל בעל דין לערכאות משפטיות. כל התניה שכזו פוגעת בזכות הקניין של הנתבע. עם זאת נמצא כי בסוגים מסויימים של עניינים ראוי להציב תנאי בפני זכות הנתבע להתגונן מפני שבדרך כלל בסוג זה של עניינים יד התובע על העליונה. לפיכך נקבעו בדין עניינים שונים שבהם תוכר זכות הנתבע להתגונן רק עם יצביע כי מקרהו יוצא מהכלל ומצדיק בירור של טענותיו (ראה ש. לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית- מבוא ועקורונות יסוד, עמ' 38).

            ההליך של הבקשה לרשות להגן נועד על כן לסנן רק את אותם מקרים שבהם נעלה מכל ספק כי לנתבע אין כל הגנה ראויה. יש לזכור כי הצבת משוכה גבוהה מדי בפניו של נתבע המבקש להתגונן מפני תביעה שהוגשה כנגדו, או מפני שטר שהוגש לביצוע כנגדו, פוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות.

5.         אכן, ההלכה הפסוקה קבעה כללים למתן רשות להתגונן שנועדו לשלול את זכותו שחל נתבע להתגונן רק אם אין בידו הגנה ראויה או אם מתברר בחקירתו כי ההגנה שהעלה אינה אלא "הגנת בדים" (ראה זוסמן, סדרי הדין האזרחי מהדורה שביעית עמ' 676).

6.         אין חולק כי טענתו של ערב לשטר כי חתימתו על גבי כתב הערבות זויפה הינה טענת הגנה הראויה להתברר. יש לזכור כי על פי הנטל להוכיח את חתימתו של עושה שטר ושל ערב לו מוטל על כתפי התובע (ראה ע"א 355/63 קרסניצקי נ. הנאמן בפשיטת רגל של שמואל וינרב, פד"י יח(4) 324, 328, זוסמן לעיל עמ' 507).

            עם זאת, לעיתים אין די באמירה כללית לפיה הנתבע לא חתם על השטר ומנסיבות העניין מתבקש פירוט נוסף. כידוע את חתימתו של אדם על מסמך ניתן להוכיח בדרכים שונות לרבות בדויות של עדים חיצוניים על הדמיון בין כתבי היד, עדויות מומחים, עדויות של עדים שהיו עדים לחתימה או ראיות אחרות מהן ניתן להסיק כי הנתבע אישר את חתימתו על המסמך- בין באמירה ובין בהתנהגות (ראה ע"א 5293/90 בנק הפועלים בע"ם נ. שאול רחמים בע"מ, פד"י מז(3) 240).

 כאשר קיימות ראיות חיצוניות בדבר חתימתו של הנתבע, לא די בכך שיכחיש את חתימתו אלא עליו להתכבד ולהתייחס לעדויות וטענות אלו אשר עשויות להשכנע בדבר חתימתו.

7.         המערער הכחיש את חתימתו על גבי הערבות אך עם זאת אישר כי שילם למשיבה תשלומים שונים בגין שיקים נוספים. כן אישר כי שילם את התשלומים אף כי ראה את חתימתו מתנוססת עליהם. בעדותו ציין "...ואמרתי למוטי שזה לא חתימתי על גבי השיק שחזר, אבל אני אשלם את השיקים עבור החייבת כל זמן שהיא משלמת לי עבור השיקים שאני משלם".

            אמירה זו בצירוף העובדה כי המערער שילם עבור חלק מהשיקים מהווים ראיה חיצונית שעשויה לתמוך בטענה כי המערער חתם על גבי הערבויות לשיקים.

8.         ההסבר שנתן המערער לתשלומים, חברותו עם הצדדים, לא היה מפורט דיו, לא פורט אם, מתי וכמה החזירה לו החייבת, ולא ניתן הסבר מניח את הדעת מדוע שילם כאשר ידע כי חתימה מזוייפת מצוייה על גבי השיקים.