פסק-דין בתיק עא 1052/06

כב' השופט האשם ח'טיב - אב"ד

פתח דבר

1.         המערער, יליד 1977, תושב עזה (להלן: " המערער" או " עאטף")  הגיש לביהמ"ש קמא תביעת נזיקין כנגד המשיבה- מדינת ישראל, במסגרתה הוא תבע פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו כתוצאה מפגיעתו מירי חיילי צה"ל שבוצע ביום 18/5/93, במהלך מבצע ללכידת מבוקשים בג'באליה שברצועת עזה (להלן: " האירוע").

ממסמכים רפואיים שצורפו ע"י המערער עולה כי מהירי הוא נפגע בצוואר, בחלק עליון של בית החזה מימין ובעמוד השדרה וכתוצאה מכך הוא סובל משיתוק באופן מוחלט  בגפיים תחתונות וכן משיתוק בפלג ימין עליון ( triplegic).

2.         תביעתו של המערער בפני ביהמ"ש קמא נדחתה בנימוק שהמערער לא הוכיח התרשלות מצד החיילים בביצוע הירי, ומכאן הערעור שבפנינו. 

ההליכים בפני בית המשפט קמא

3.         בפני ביהמ"ש קמא הגיעו הצדדים לשני הסדרים דיוניים ולפיהם הוסכם כי הדיון בפניו יפוצל, כך שתחילה תידון  שאלת  אחריותה של  המדינה לפגיעתו של המערער וזו תוכרע , שלא על דרך הפשרה, על סמך סיכומים בכתב ומסמכים שהוסכם על הגשתם, לרבות דוחות חקירה, תצהירים ומסמכים אחרים.

גרסת התביעה:

4.         גרסת המערער לעניין נסיבות פגיעתו פורטה בתצהיר עדות ראשית שהוגש מטעמו ולפיה, ביום האירוע הוא היה בבית חברו ללימודים ראמי אבו אלביד ( להלן: " ראמי" ). לאחר שלמדו יחד, הוא עזב את בית חברו ויצא לכיוון ביתו. לאחר כחמש דקות הוא שמע קולות של ירי וצעקות, הבחין באנשים הרצים לכיוונו ואנשים הרצים לכיוון הפרדסים שבצדי הכביש לתפוס מחסה. הוא בעצמו חיפש מחסה ונכנס לתוך פרדס, ולפתע הוא הרגיש בכדור הפוגע בכתפו הימנית, ונפל. לאחר כחמש דקות הוא קם כדי לחפש עזרה ואז מצא מולו חייל במדים שכיוון אליו רובה וירה בו מטווח קצר אף שהוא היה פצוע ומדמם ועל אף גילו הצעיר.באותו אירוע נהרג אחיו של המערער.

לתמיכה בגרסתו , ובפרט הטענה כי באותו יום הוא היה  אצל חברו ללימודים ראמי אבו אלביד להכנת שיעורי בית והכנות לבחינות סוף השנה , הוגש תצהיר של ראמי.

גרסת המשיבה:

5.         גרסת המשיבה היתה כי האירוע שבמסגרתו נפגע המערער התרחש במהלך מבצע  ללכידת מבוקשים שהתבצע לאחר שנתקבל מידע לפיו באזור הסמוך לפרדס שליד מסגד המשמש מקום התאספות לארגון חמאס, עמדה להתקיים אסיפה גדולה של כ- 400 חברי ארגון החמאס וכי למקום יגיעו מבוקשים, חמושים בנשק, שצה"ל חיפש אותם זמן רב.

המשיבה טענה כי חלק מהחיילים שהשתתפו במבצע התפרס בפרדס. הם קיבלו דיווח על מבוקשים חמושים הרצים לכיוונם ונשמעו קולות ירי. עוד טענה המשיבה כי, החמושים הגיחו מול הכוח וזוהו בוודאות כאוחזים בידיהם נשקים אוטומטים בתנועה מאיימת, ובמקביל נשמעו קולות ירי. לטענת המשיבה, ירי לעבר הרגליים לא היה בו כדי לנטרל את סכנת החיים שנשקפה לחיילים מהמבוקשים , על כן בוצע ירי מכוון לעבר פלג גוף עליון כדי לנטרל את סכנת החיים.

בדיעבד התברר כי הירי היה רק של כוחות צה"ל וכי הנשק שהיה בידי אותם אנשים מקומיים היה נשק דמי.

החלטת בית המשפט קמא:

6.         בית המשפט קמא, דחה כאמור את תביעת המערער, תוך שהוא קובע בין השאר:

            (א)       לא הונחה בפני בית המשפט גרסה אחת אודות נסיבות פגיעתו של המערער, וכי גרסתו של המערער, בענין זה, שניתנה בתצהיר עדות שלו, ונתמכה ע"י תצהיר עדות של ראמי סותרת את גרסת המערער עצמו, ואת גירסת ראמי כפי שנמסרו על ידם בהודעות שנגבו מהם ע"י החוקר אחמד מדאני (להלן: " החוקר"), אשר חקר אותם מטעם המשיבה, וסותרת גם את גירסת חברו של המערער, עימאד אל אח'רס (להלן: " עמאד") שנמסרה בפני אותו חוקר. על כן קבע בית המשפט קמא, כי טענת המערער שהוא "היה עובר אורח תמים מתערערת באופן משמעותי לאור הודעות שני חבריו... ועדותו למעשה הינה עדות יחידה של בעל דין על המשתמע מכך".

באשר לסתירות עליהם הצביע בית המשפט קמא ואשר הביאו אותו למסקנה זו, ובסופו של יום לדחיית התביעה, נתייחס בהמשך פסה"ד במסגרת "הדיון והמסקנות".

            (ב)       מדובר במערער שנפגע כשהוא נוטל חלק באירוע של אירגון החמאס, שעם הגעת החיילים למקום, ההמון יידה עליהם אבנים ועקב כך בוצע הירי.

            (ג)        הנסיבות מלמדות כי הירי בוצע עקב סכנת חיים בה היו נתונים החיילים - כח קטן מול המון שבתוכו מבוקשים חמושים.

            (ד)       אין מקום להחלת הכלל של "הדבר מדבר בעדו" והמערער לא הצליח לעמוד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח התרשלות, מצדם של חיילי צה"ל בביצוע הירי ממנו הוא נפגע.

נקדים מאוחר ונאמר כבר עתה, כי מסקנותיו הנ"ל של בית המשפט קמא אינו מקובלות עלינו, וכי מסקנות אלה אינן עולות בקנה אחד עם חומר הראיות שהונח בפניו. חומר הראיות שהונח בפני בית המשפט קמא, (חרף הסתירות עליהן הצביע בית המשפט, אליהן כאמור נשוב בהמשך יש בו לדעתנו כדי להצביע על התרשלותו, של מי שירה ופגע במערער ובדרגה הגבוהה ביותר, אם לא לדבר על פגיעה מכוונת בלתי מוצדקת ובלתי מוסברת, מצד איש כוחות הבטחון, במערער, באשר לירי של הכדור השני שפגע כנראה בצווארו של המערער.

הערעור

7.         לטענת המערער הראיות שהוצגו בפני ביהמ"ש קמא יש בהן די והותר כדי לעמוד בנטל ההוכחה המוטל על שכמו, במסגרת הליך אזרחי.