פסק-דין בתיק עא 1049/06

1.       זהו ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ (כב' הרשמת תמר נסים שי) מיום 8.1.06 אשר ניתנה במסגרת תיק 6-05-02264-09 (להלן:"תיק ההוצל"פ") לפיה הורתה להפחית סכום של 50,000 ש"ח מסכום תיק ההוצל"פ.

2.       המערער, הזוכה, הגיש לביצוע פסק דין שנתן תוקף להסכם פשרה שהושג בין הצדדים. פסק הדין ניתן ביום 3.4.03, בת.א. 95735/99 (שלום ת"א) (להלן:"פסק הדין"). 

המשיבה, החייבת, חויבה לשלם למערער על פי פסק הדין, סך השווה ל - 250 דולר ארה"ב לחודש, מיום 1.5.03 ועד למכירת דירתם המשותפת.

פסק הדין קבע סנקציה כספית, לפיה אי תשלום במועד של התשלומים החודשיים יגרור אחריו חיוב של 50,000 ש"ח משוערך כערכו ביום התשלום.

3.       המשיבה שילמה את התשלומים החודשיים עד 1/04.

לאחר מועד זה הושגה בין הצדדים הסכמה שתכליתה ומשמעותה שנויה במחלוקת.

4.       ביום 10.4.05 הגיש המערער לביצוע את פסק הדין, ביחס לסכום פסוק, הנובע מיתרת חוב בגין אי תשלום התשלומים החודשיים, וכן סכום של 50,000 ש"ח, עבור הסנקציה הכספית.

5.       בעקבות פתיחת תיק ההוצל"פ, המשיבה הגישה בקשה על פי סעיף 19 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1967 (להלן:"חוק ההוצל"פ"), ב"טענת פרעתי". טענותיה התייחסו לשני מישורים: האחד - כי החוב בגין התשלומים החודשיים שולם באמצעות קיזוז. טענה זו נדחתה ע"י ראש ההוצל"פ,  והמישור השני - לפיו הוסכם בין הצדדים על ביטול הסנקציה.

כב' הרשמת קיבלה את טענת המשיבה כי הסנקציה בוטלה בהסכמה מאוחרת יותר בין הצדדים, ולכן פסקה כי יש להפחית מחובה סכום של 50,000 ש"ח, נכון למועד מתן פסק הדין.

על החלטה זו הגיש הזוכה ערעור בזכות, בהתאם להוראות חוק ההוצאה לפועל.

6.       סעיף 19 (א) לחוק ההוצאה לפועל קובע כי:

"(א) חייב הטוען שמילא אחר פסק הדין שאינו חייב עוד למלא אחריו, כולו או מקצתו, עליו הראיה, ורשאי ראש ההוצאה לפועל לקבוע אם ובאיזו מידה מוטל עוד על החייב למלא אחר פסק הדין או עד לקביעתו כאמור, רשאי ראש ההוצאה לפועל להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין, כולו או מקצתו, מטעמים מיוחדים שיירשמו".

7.       אין חולק כי במסגרת טענתו של חייב כי הוא מופטר מקיום חיוב על פי פסק דין, הוא רשאי להסתמך על הסכמה מאוחרת יותר בין הצדדים, אשר הביאה לשינוי בהוראות פסק הדין.

8.       בענייננו, לאחר שניתן פסק הדין, נתקיימה ישיבה נוספת בפני בית המשפט (בנוגע למכירת הדירה) ובה הוצהר מפי ב"כ הצדדים:

"מוסכם על בני הזוג כי הסכום החודשי שמשלמת הנתבעת לתובע, בסך של 250 דולר ישולם להבא מתוך דמי מימוש הנכס לפרק זמן של ששה חודשים. במידה והנכס לא ימכר בפרק זמן זה - הנתבעת תשלם כל סכום באופן רטרואקטיבי, בתשלום אחד מידי. תוקפו של הסדר זה הינו מיום 1.2.04".

9.       ההסכם שהושג ביום 14.1.04 זכה לקבל תוקף של החלטה.

קודם להסכם, דיווחו הצדדים על התקדמות רישום הזכויות בנכס לצורך קידום תהליך מכירתו ע"י כונס הנכסים.

אין חולק כי הנכס נמכר ב - 8/95.

אין גם מחלוקת שהמשיבה לא שילמה את התשלומים החודשיים מאז 2/04 ועד למכירת הדירה, לא כחלוף 6 חודשים ולא בעת שנמכרה הדירה.