פסק-דין בתיק עא 1048/04

י. טימור, סגן נשיא - אב"ד

1.      בפנינו ערעור על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט אריאל ואגו, מבית משפט השלום בבאר שבע (כתוארו אז), מיום 7.1.04.

בתובענה שהוגשה ע"י המדינה נתבקש ביה"מ לקבוע, כי למדינה הזכות לתפוס מידית את החזקה המלאה בחלק מחלקות מס' ע.ק. 67 ומס' ע.ק. 62 בגוש 100226 (בהסדר) בדרך 31, בין צומת אשל הנשיא לצומת להבים בשטחים המצויינים במפת ההכרזה שמצורפת לתובענה.

הערכאה הראשונה נעתרה לתובענה כלשונה, וחייבה המשיבים בהוצאות משפט.

2.      ביום 4.11.04 נשמע הערעור בפני בית משפט זה וביה"מ הורה על החזרת התיק לערכאה הראשונה להשלמת ראיות בדבר מדידות שבוצעו. בר"ע שהוגשה נדחתה ביום 2.5.05 בתיק רע"א 11057/04.

הערכאה הראשונה שמעה ראיות נוספות וביום 19.7.05 ניתן פסק דין המאשר את התוצאה שבפסק הדין הראשון.

המערערים הגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין, ותחת דיון בבקשה זו, ובשל דחיפות הענין, הורה ביה"מ על שמיעה של הערעור לגופו.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני לפיו הוגש כתב ערעור מתוקן, המתייחס לפסק הדין המשלים, ובד בבד הוגשו עיקרי טיעון.

3.      המדינה עותרת לסעד המבוקש מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח) 1943 (להלן תקרא "הפקודה"). שר התחבורה החיל הוראות הפקודה בצו מיום 25.11.99 שפורסם ב-ק"ת 6007. הפקודה חלה על בעלים בקרקע, ומקל וחומר על המערערים אשר הגישו תביעותיהם לפקיד ההסדר, בענין הקרקע הנדונה. המערערים העלו טענות בדבר חוסר סמכות המשיבה לפעול עפ"י הפקודה, ופסלות הצו משום אי מתן הודעה עפ"י סע' 261 (ד) לחוק התכנון והבניה.

בטענות אלה אין ממש וכך במיוחד עפ"י פסק דין שניתן לאחרונה ב-ע.א. 1528/05 רשות הנמלים והרכבות - רכבת ישראל נ. הדסה אביגדורוב ואח'.

בפסק דין הקודם בערעור זה מיום 4.11.04 הורה ביה"מ, כי נותרה אי בהירות לענין מדידות שבוצעו, משהוכח שמודד שהעיד בענין סמך על מדידותיו של מודד אחר. לכן הוחזר התיק לבית משפט קמא להשלמת ראיות.

4.      פסק דין משלים ניתן ע"י הערכאה הראשונה ביום 19.7.05, לאחר שהובאו ראיות נוספות בפניה.

הוגשה חוות דעתו של מר משה פלוס אשר מספק שירותי מדידה לפרוייקט הנדון של סלילת כביש 31, במשרדו "הלפרין-פלוס". משרד זה ביצע את המדידות בשטח הנדון. (חווה"ד מוצג א' למוצגי המשיבה). המומחה מפרט בחוות דעתו את המסמכים והמפות בהן נעזר.

מסקנות המומחה הן כדלקמן:

-         "השטח בו מע"צ מבקשת לתפוס חזקה לצורך סלילת הכביש, תואם את תכנון הכביש ונופל בתוך השטח שהוגדר לכך בדין - הן בתב"ע הן בתוכנית ההכרזה".

-         "תוואי הכביש שפורט לעיל עובר בתוך תביעות הבעלות של המשיבים, כפי שנתוניהם נמסרו לי ע"י פקיד ההסדר. דהיינו, הן התב"ע הן ההכרזה מתייחסות לשטח תביעות הבעלות של המשיבים. בשטח זה מבקשת מע"צ לתפוס חזקה לצורך סלילת כביש".

עפ"י עדות המומחה, קבעה הערכאה הראשונה בפסק הדין, כי השטח המופקע, עפ" הפקודה, נכלל בשטח ההכרזה ותואם את תכנון הכביש. בשטח זה הוגשו תביעות בעלות ע"י המערערים לפקיד ההסדר. ביה"מ קמא דחה טענות המערערים לגבי פגמים במדידות שבוצעו והורה על מתן הסעד המבוקש תוך חיוב בהוצאות.

5.      בעיקרי הטיעון חוזרים המערערים על טענות דומות לאלה שנטענו בערעור המקורי. להם טענות כנגד תוקף וקבילות המדידות שבוצעו. עוד חוזרים הם על טענות בדבר העדר תוקף הצו שהוצא מכוח הפקודה, וכן העדר תוקף של הצו בהעדר הודעה עפ"י סע' 261 (ד) לחוק התכנון והבניה.

דעתי שאין ממש בטענות המערערים ודי להתמקד בטענתם המרכזית, הנוגעת למדידות שבוצעו ומיקומן של החלקות נשוא התובענה.