פסק-דין בתיק עא 1041/05

1.         בפנינו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופט ש. שר) בת"א 3895/02 מיום 12.12.04, לפיו הותר למשיבה מספר 1 לפרוע ערבות בנקאית שהוצאה לטובתה על ידי המערערת.

העובדות

2.         המערערת (להלן - " עאסליה") והמשיבה מספר 1 (להלן - " רשמן") הן חברות ישראליות העוסקות בסחר בברזל. במהלך חודש יולי 2002 רכשו שתי החברות כמוית שונות של ברזל מחברה טורקית, היא  המשיבה מספר 2 (להלן - " הספק"), כפי שיפורט להלן.

3.         ביום 12.7.02 חתמה רשמן עם הספק על הסכם לרכישת 1000 טון ברזל ושילמה מקדמה בסך 125,000$ בגובה 50% מהתמורה המוסכמת. בהתאם להסכם, היה הספק אמור לספק לרשמן את הברזל תוך 30 יום, דהיינו עד ליום 12.8.02.

הספק לא עמד בהתחייבות זו ורק ביום 26.9.02 פנה לרשמן והודיע לה כי משלוח הברזל  בדרכו לישראל, אם כי מדובר במשלוח גדול יותר ובו 1,500 טון ברזל ובקטרים שונים מאלו אותם רשמן הזמינה (להלן -" המטען"). הספק העביר לרשמן העתק של שטרי המטען אשר נמסרו לקברניט הספינה לפיהם המטען מיועד אליה.

יחד עם זאת, נוכח השוני במטען, דרש הספק מרשמן תוספת תשלום משמעותית. רשמן סירבה לשלם את התוספת, אם כי הסכימה לקבל את המטען חרף אי התאמתו להזמנתה המקורית.

4.         מספר ימים לאחר מכן, התברר לרשמן, לטענתה,  כי, על אף ששילמה עבור המטען סך 125,000$, תיקן הספק את שטרי המטען תוך שציין בהם כי המטען מיועד לגורם שלישי, הוא עאסליה. בנסיבות אלה וכדי למנוע העברת המטען לעאסליה, עתרה רשמן לבית המשפט השלום בעכו לקבלת צו מניעה זמני לפיו יימנע שחרור 500 טון ברזל מתוך המטען (אותו חלק של המטען בגינו שולמה תמורה מלאה).

ביום 30.9.02, נעתר בית המשפט לעתירת רשמן ונתן צו מניעה ארעי כמבוקש וזאת עד לדיון במעמד הצדדים.

5.         מאחר ולטענת עאסליה המטען היה מיועד לה, ובהתאם אף שילמה את המכס בגין המטען, פנתה עאסליה לבית משפט השלום בבקשה דחופה לצרפה כמשיבה בבקשה למתן צו המניעה. לטענתה, המטען יועד לה מלכתחילה בהתאם להסכם רכישה מחודש מאי 2002 בינה לבין הספק, לפיו רכשה עאסליה מהספק 3,000 טון ברזל בגינם שילמה תמורה מלאה.  עוד טענה עאסליה כי היא מחזיקה בשטרי המטען המקוריים המוכיחים את בעלותה במטען וכן כי התחייבות הספק כלפיה קודמת להתחייבות הספק כלפי רשמן. בנוסף, טענה כי רכשה את המטען בתנאי "תקנת השוק". בשל כל אלה טענה כי זכויותיה גוברות על זכויות רשמן ולפיכך עתרה עאסליה לביטול צו המניעה הארעי שניתן במעמד צד אחד.

6.         בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 2.10.02 הושג הסדר בין עאסליה ורשמן לפיו יבוטל צו המניעה והמטען יועבר לעאסליה ובתמורה, הסכימה עאסליה להעמיד לזכות רשמן ערבות בנקאית על סך 125,000$ להבטחת זכויותיה של רשמן במידה ותביעתה תתקבל (להלן - " ההסדר").

7.         בעקבות ההסדר, הפקידה עאסליה בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על סך 125,000$ להבטחת זכויות רשמן וכנגד הפקדה זו בוטל צו המניעה והמטען שוחרר לידי עסאליה.

8.         בסמוך לאחר ביטול צו המניעה הגישה רשמן את התביעה העיקרית נגד הספק ונגד עאסליה בה עתרה  כי יינתן פסק דין הצהרתי לפיו היתה רשמן  בעלת הזכויות ב- 500 טון ברזל מתוך המטען, וכן תבעה פיצוי כספי, ביחד ולחוד, מאת הספק ועאסליה בגין הנזקים הכספיים שנגרמו לה בעקבות הפרת ההסכם. יוער כי רשמן טענה כנגד עאסליה טענות תרמית, היעדר תום לב וגרם הפרת חוזה (להלן - "התביעה").

9.         הספק, אשר לא נכח בדיונים בהליך צו המניעה, הגיש כתב הגנה ובו אישר כי שטרי המטען המקוריים נרשמו על שם רשמן. יחד עם זאת טען כי רשמן הפרה את ההסכם עמו הפרה יסודית בכך שלא העבירה סכומים נוספים עליהם הוסכם בגין המטען ולפיכך, עקב הפרה זו, שינה את יעד המטען לעאסליה.            

10.        ביום 12.12.04 ניתן פסק הדין בו חויב הספק להשיב לרשמן את הסך של 125,000$ תוך  שנקבע כי הספק הוא שהפר את ההסכם מול רשמן. כן חויב הספק לשלם לרשמן פיצויים בסך 50,000 ש"ח. עוד נקבע כי עאסליה רכשה את המטען בתום לב ובתמורה והתביעה נגדה נדחתה.

11.        מאחר ורשמן זכתה בתביעתה נגד הספק ונוכח קיומו של ההסדר שהושג בין רשמן ועאסליה לפיו תשמש הערבות הבנקאית בטוחה לכל  תוצאה, לרבות במקרה בו פסק הדין הסופי לא יינתן ישירות כנגד עאסליה, הורה בית המשפט קמא כי רשמן זכאית להיפרע מהערבות הבנקאית אותה העמידה עאסליה, זאת על אף שהתביעה נגד עאסליה נדחתה כאמור.

הוראה זו היא העומדת בבסיס הערעור שבפנינו.

טענות הצדדים

12.        לטענת עאסליה, ההסדר אליו הגיעו הצדדים מתייחס רק למקרה בו ייקבע במסגרת פסק הדין כי המטען היה שייך לרשמן במועד הגעתו לנמל ובהתאם היתה זכאית לקבלו, שאז ורק אז, תהא רשמן זכאית לממש את הערבות הבנקאית. אולם, במקרה בו ייקבע כי המטען היה שייך באותו מועד לעאסליה ולא לרשמן (ואז, בדיעבד, לא היה מקום ליתן את צו המניעה), אזי לא תהא רשמן זכאית לממש את הערבות. מבחינת עאסליה, הרעיון שעמד מאחורי ההסדר הינו מעין עסקת מכר; אם ייקבע כי המטען שייך לרשמן אזי עאסליה רוכשת את המטען מרשמן באותו מחיר אשר רשמן שילמה לספק (125,000$).

לפיכך, לטענת עאסליה, מאחר שהתביעה נגדה נדחתה, מן הראוי היה להורות על השבת הערבות ולא על מימושה.

13.        לטענת רשמן, ההסדר הינו ברור ויש לקיימו כלשונו, דהיינו - הערבות הבנקאית על סך של 125,000$ מהווה בטוחה לכל פסק דין אשר יינתן לטובתה של רשמן, גם אם התביעה נגד עאסליה תידחה. לטענתה, עם מתן צו המניעה, הבטיחה לעצמה כי לא תעמוד בפני שוקת שבורה בעת ביצוע פסק הדין במידה ותזכה בתביעתה נגד מי מהנתבעות. לטענתה, קיומו של צו המניעה היווה בטוחה למימוש פסק הדין בבוא העת ובטוחה זו היא שעמדה בבסיס ההסדר אליו הגיעו הצדדים. קרי - ביטול צו המניעה תוך השארת בטוחה לזכות רשמן להבטחת ביצוע פסק הדין בדמות הערבות בנקאית שהופקדה על ידי עאסליה ואשר החליפה את צו המניעה ומילאה את יעודו.