פסק-דין בתיק עא 1040/06

כב' השופט יצחק כהן - אב"ד - סגן נשיא:

1.         ערעור על החלטת בית משפט השלום בנצרת (כב' השופט דני צרפתי - בש"א 4351/05, ת"א 4581/02) שניתנה ביום 14/12/05, ואשר על פיה נתקבלה בקשת המשיבים לדחיית התביעה שהגישו המערערים וזאת, על הסף, בשל מעשה בית-דין.

2.         עיקרי העובדות:

המערערת מס' 1 הינה חברה פרטית מוגבלת במניות העוסקת בעסקי נדל"ן ובעלת זכות החזקה הייחודית בחנות בשטח של כ-170 מ"ר במתחם המרינה בטבריה (חלק מחלקה 1 בגוש 15728, להלן: "החנות").

המערערת מס' 3 הינה חברה פרטית אשר היתה בעלת הזכויות בחנות עד להעברתן למערערת 1 ביום 13.5.99.

המערער מס' 2 הינו בעל מניות במערערת 1 ובמערערת 3 ודירקטור במערערת 3.

המשיבה מס' 1 (להלן: "המשיבה") הינה חברה בע"מ העוסקת במסחר במזכרות וחפצי אמנות, אשר התקשרה ביום 11.9.98 בהסכם לשכירת החנות מאת המערערת 3. המשיבים 2-4 הינם בעלי תפקידים במשיבה 1 אשר ערבו להתחייבויותיה של המשיבה בהסכם השכירות.

3.         תחילתם של דברים ביום 11 בספטמבר 1998, עת התקשרה המשיבה 1 בהסכם שכירות לשכירת החנות מאת המערערת 3, אשר יוצגה בהסכם על-ידי המערער 2.

בהסכם השכירות נקבע כי תוקפו של ההסכם מותנה בפינויו של שוכר, מר מרדכי (טוני) גפני, שהיה באותה עת בחנות וזאת, תוך 9 חודשים.

ביום 3.11.98, השכירה המערערת 3 בשכירות נוגדת את החנות נשוא התביעה לחברת אוצרות ים כנרת בע"מ (להלן: "אוצרות" או "חברת אוצרות"). מר גפני חדל מלהחזיק בחנות ביום 1.12.98 וחברת אוצרות ים כנרת נכנסה במקומו ובנעליו והחזיקה בחנות עד לחודש אוקטובר 2001.

המשיבה ראתה בכך הפרה של הסכם השכירות עימה והגישה, ביום 20 בדצמבר 1998, תביעה לבית משפט השלום בת"א לאכיפת החוזה ולפיצויים (ת.א. 126364/98).

המשיבה אף זכתה בצו מניעה זמני האוסר על המערערים להשכיר את החנות לאחר זולת המשיבה.

בחודש אוקטובר 2001, בטרם ניתן פסק דין בתביעת המשיבה, הודיע המערער 2 למשיבה כי רכש את החנות מהמערערת 3, פינה את השוכרת חברת אוצרות והינו נכון להשכיר את החנות למשיבה.

המשיבה דחתה את פניית המערער 2 והודיעה לו, כי לעת הזו אין לה עוד עניין בשכירת החנות, שכן בעקבות הפרת ההסכם על-ידי המערערים שכרה המשיבה חנות אחרת במתחם ואינה זקוקה לחנות נוספת. לפיכך התייתר סעד האכיפה לו עתרה המשיבה והתביעה התמקדה בפיצויים בלבד.

בהמשך לכך בוטל צו המניעה הזמני בדיון שהתקיים ביום 6.12.01.

בפסק-דינו מיום 14.4.02 קיבל בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופטת דליה מארק-הורנצ'יק) את תביעת המשיבה בקובעו כי בהתקשרות עם חברת אוצרות הפרה המערערת 3 את הסכם השכירות עם המשיבה. עוד קבע בית המשפט כי המערער 2 אחראי אף הוא לנזקיה של המשיבה כתוצאה מהפרת ההסכם, מכיוון שרשלנותו היא שהביאה להתקשרות בהסכם הנוגד.

סופם של דברים, חויבו המערערים 2 ו-3, ביחד ולחוד, בנזקי המשיבה כתוצאה מהפרת ההסכם כדי סך של 117,000 ש"ח.

על פסק-דין זה הגישו המערערים ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ע"א 2034/02).

בפסק-דינו מיום 26.5.05 קיבל בית המשפט המחוזי (הרכב השופטים גרוס, קובו, רובינשטיין) את הערעור בכל הנוגע לאופן חישוב הנזק שנגרם למשיבה, והעמיד את הפיצויים בגין הפסד רווח על סך של 68,432 ש"ח בלבד. ואולם, בית המשפט המחוזי אישר את קביעותיו המהותיות של בית משפט השלום בכל הנוגע לאחריות המערערים 2 ו-3 להפרת הסכם השכירות עם המשיבה, ולא התערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין.