פסק-דין בתיק עא 104/07

1.         המערער (להלן, גם "עו"ד שלופה") הוא עו"ד במקצועו. התובעים הגישו נגדו כתב תביעה בסדר דין מקוצר הנסמך על התחייבות שמסר להם עו"ד שלופה ביום 20/5/99 (נספח ב' לכתב התביעה) שעה שנמסר לו שיק המשוך על ידי תושב השטחים. בגדר התחייבותו זו התחייב עו"ד שלופה, לאחר שיגבה סכום השיק, להעביר תמורתו "בהפחתת הוצאות ושכר טרחתנו". בהמשך התחייב עו"ד שלופה כי "במידה והשיק לא ייגבה באמצעות בתי המשפט וההליכים המשפטיים שאנקוט, וזאת תוך פרק הזמן של 4 חודשים, היינו, עד ליום 20/9/99 הנני מתחייב באופן אישי לפרוע את סכומו הנומינלי, היינו סך של 30,650 ש"ח".  אין חולקין כי השיק המקורי נמסר לעו"ד שלופה וכן ייפוי כוח המסמיך אותו לנקוט בצעדים כאמור.

            משלא גבה עו"ד שלופה את סכום השיק, בהתאם להתחייבותו, הוגשה נגדו התובענה האמורה.

2.         עו"ד שלופה הגיש בקשת רשות להתגונן שנדונה בפניי כב' הרשמת פומרנץ. כב' הרשמת החליטה כי תינתן לעו"ד שלופה רשות להתגונן, בתנאי שיפקיד בקופת בית המשפט את קרן השיק נשוא התביעה, דהיינו סך של 30,650 ש"ח.

            על החלטה זו של הרשמת פומרנץ הונח כתב הערעור שבפניי.

3.         לאחר שעו"ד שלופה לא פעל בהתאם להחלטת הרשמת פומרנץ, ניתן כנגדו פסק דין על פי התביעה ביום 23/1/07. לנוכח כל אלו, וביוזמת עצמי, העליתי את השאלה האם אני מוסמך לדון בערעור או שמא, לאחר מתן פסק הדין, סמכות הערעור נתונה לבית המשפט המחוזי. בעניין זה הונחו בפניי טיעונים משלימים, ונחה דעתי כי הערעור נתון לסמכותי.

4.         כך, לנוכח העובדה כי ביום 28/1/07 הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע והרשמת  החליטה ביום 26/2/07, דהיינו לאחר שחלף המועד לביצוע ההפקדה אך לאחר שניתן כבר פסק דינה, כי "מוארך המועד לביצוע ההפקדה ב-30 יום מהיום". כתוצאה מכך טוען עו"ד שלופה, ויש טעם בדבריו, כי החלטת הרשמת מצביעה על כך שהיא ביטלה, ולו במובלע, את פסק דינה. שהרי אילו עו"ד שלופה היה מפקיד את הסכום האמור, פשיטא, לשיטת הרשמת, היו מתקיימות הוראות החלטתה המעניקות לו רשות להתגונן.

            נתון זה הולך ומתעצם לנוכח החלטתי מיום 20/3/07 בגדרה הוריתי כי ככל שעו"ד שלופה יפקיד סכום של 4,000 ש"ח בתוך מועד שקצבתי, יעוכבו ההליכים. עו"ד שלופה פעל בהתאם להחלטתי, שהמירה את החלטת הרשמת פומרנץ. הרי נתון נוסף המצביע על כך, ולו במובלע, כי פסק דינה של הרשמת פומרנץ בוטל, באופן ששומה עליי להידרש לערעור לגופו.

5.         עו"ד שלופה מתגדר בשלוש טענות הגנה. שיקלול הדיון בהן מצביע על כך שסיכויי הגנתו של עו"ד שלופה אכן דחוקים, ואולם לא במידה המצדיקה התניית הרשות להתגונן בהפקדה, ובסכום כה מופלג של קרן השיק האמור.

6.         ראשית, עו"ד שלופה טוען כי כאשר מסר התחייבותו סבור היה כי ניתן להגיש את הבקשה לביצוע בלשכת ההוצל"פ בנתניה. הסתבר כי הוא טעה בכך. על מנת לנקוט בצעדים נגד תושב השטחים הסתבר לו כי עליו לפעול באמצעות הגשת תביעה בבית משפט השלום בירושלים, באופן שלא יוכל לעמוד בתנאי התחייבותו. לנוכח זאת הוא פנה אל המשיב 1, וביקש ממנו להשתחרר מהתחייבותו, ובקשתו זו נענתה.

            הטיעון האמור דחוק ביותר. כבר כאן יצויין כי התחייבותו של עו"ד שלופה, היא התחייבות אומללה וחסרת אחריות. עו"ד סביר אינו מתחייב, בקלות דעת לא תתואר, לגבות שיק תוך ארבעה חודשים, גם אם מדובר בהליכי הוצל"פ שאינם כנגד תושבי שטחים. אין לי אלא להניח כי אם עו"ד שלופה ראה ליתן התחייבות כה חד-משמעית, ובאורח מתועד, סביר להניח כי הדבר היה במסגרת מאזן השיקולים שהנחו את המשיבים ליתן לו את ההזדמנות לגבות את השיק, מול התנאים הקוסמים שהציב בפניהם, כאמור בחוסר אחריות מדהים. משאלו הם פני הדברים, כך אני ממשיך ומניח, וזכה עו"ד שלופה וקיבל ויתור מהתחייבות זו, סביר להניח כי ויתור זה אף הוא היה נעשה בכתובים. לא זו בלבד שעו"ד שלופה אינו משכיל להציג ויתור בכתב כאמור, הוא אף לא טרח, למצער, לתעד את הוויתור האמור, ולו במכתב שלו למשיבים.

7.         שנית, עו"ד שלופה מעלה טענות קיזוז כנגד המשיבים. לשיטתו, ולאחר מעשה, הוא הגיש תביעה לבית משפט השלום בירושלים ביום 10/6/99, בשם המשיבים, אשר כללה גם את השיק נשוא ההתחייבות. לשיטתו של עו"ד שלופה, מגיע לו שכ"ט עו"ד בסכום של 63,000 ש"ח בגין טרחתו זו.

            אכן, ברי כי יש לשקול לחובת עו"ד שלופה את התחייבותו הקצובה, החגיגית והחד-משמעית, בגין ההתחייבות האמורה. זאת מול טענת הקיזוז הטעונה הוכחה, בהיותה, כמסתבר, נשענת על טענה של שכר ראוי. מנגד, לא ניתן לבטל בקש את הטענה האמורה והמשיבים לא התמודדו, למצער בשלב זה, עם הטיעון האמור של עו"ד שלופה.

9.         שלישית, ושמא העיקר: עו"ד שלופה טוען כי בסופה של דרך, ודומה שאין חולק על כך, השיק הנטען הוחזר לידי המשיבים, הגם שחזר ונתבע בגדר התביעה הכוללת בבית משפט השלום בירושלים. הא ראיה, כך טענת עו"ד שלופה, הסכמתם של המשיבים לשחרר את עו"ד שלופה מן ההתחייבות, נלמדת מן ההתנהלות האמורה.

            אכן, כלל איני בטוח בגרסתו זו של עו"ד שלופה. יכול שאין קשר בין שני הדברים, באופן שהתחייבותו של עו"ד שלופה עומדת בעינה הגם שניתנה לו הזדמנות נוספת, במסגרת התביעה הכוללת, לגבות אף את השיק האמור. ואולם הנתון האמור אינו זוכה, ולו בשלב זה, לכל התייחסות, לא במסגרת מכלול טיעוניהם של המשיבים בגדר ההליכים עד כה לסילוק על הסף ולעיכוב ביצוע, אף לא במסגרת סיכומי טענותיהם. אף הרשמת פומרנץ לא ראתה להידרש לנתון זה. די בנתון זה על מנת להכריע את הכף וליתן לעו"ד שלופה רשות להתגונן, וללא כל תנאי.

10.       לנוכח הנתונים האמורים בדעתי לקבל את הערעור. לנוכח דחקות הגנתו של עו"ד שלופה אין בדעתי ליתן צו להוצאות בגדר הכרעתי זו ואולם הוצאות ההליך, בסך 4,000 ש"ח בצירוף מע"מ ובצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל, יצטרפו להוצאות בגדרו של פסק הדין בתביעה העיקרית.

11.       הנני מורה למזכירות להשיב לידיו הנאמנות של ב"כ המערער הפקדון על סך 4,000 ש"ח שהופקד במצורף להודעתו מיום 1/4/07.

12.       המזכירות תגנוז תיק ע"א 104/07.

13.       בדעתי לדון בתובענה ב-ת.א. 16879/05 והמזכירות תעדכן רישומיה בהתאם.

14.       הנני מזמן ישיבת קדם משפט בתובענה האזרחית ליום 12/11/07 שעה 08:20.