פסק-דין בתיק עא 1034/06

י. טימור, ס. נשיא - אב"ד

1. בפנינו ערעורים שהוגשו על פסק דין שניתן ע"י כב' השופט ג. טהר לב, מבית משפט השלום בבאר שבע, בת.א. 5961/01 מיום 16.2.06.

פסק הדין שניתן ענינו נזק גוף שארע למערער יליד 1.12.49, בעטיה של תאונת עבודה מיום 11.7.00, עת עבד אצל המשיבה מס' 1. התאונה ארעה עת נפל המערער מסולם שגובהו כ- 2 וחצי מטר בעת הורדת סחורה ממדף.

המשיבה מס' 1 הגישה הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 2, יצרנית הסולם, והודעה זו נדחתה ע"י ביהמ"ש.

ביה"מ קמא חייב את המשיבה מס' 1 בפיצוי המערער, בגין רשלנותה.

בהודעת הערעור שהגיש המערער, בתיק ע.א. 1034/06 טוען המערער כי קופח בסכום הפיצוי שנפסק.

בהודעת הערעור שהגישה המשיבה מס' 1, טוענת היא כנגד גובה הפיצוי, מנימוקים שיפורטו להלן וכנגד דחיית הודעת צד ג' כנגד המשיבה מס' 2. 

כבר בקדם הערעור נקבע כי פרוטוקול הדיון יתקיים בע.א. 1034/06 והצדדים יכונו עפ"י כינויים בערעור זה.

2. מפסה"ד שניתן ע"י הערכאה הדיונית עולים עיקרי הדברים שלהלן:

2.1   נקבע כי המערער טיפס על סולם בגובה 2.5 מטר, על מנת להוריד סחורה ממדף בגובה 3 מטר. תוך כדי כך איבד המערער שיווי משקלו, נפל ונחבל.

2.2   נפסק כי שיטת העבודה שנהגה באצל המשיבה מס' 1 היתה לקוייה, בשל כך שנעשה שימוש בסולם שגובהו אינו מתאים לצורך הורדת הסחורה במדף בו הונחה.

עם זאת, מצא ביה"מ כי המערער תרם ברשלנותו לתאונה ובשל כך חייבו באשם תורם בשיעור 10%.

2.3   נפסק כי נכותו הרפואית של המערער עקב התאונה היא בשיעור 20% ונכותו התפקודית הוערכה בשיעור 40%.

2.4   נדחתה טענת המשיבות לפיה היה על המערער להקטין נזקו, ע"י ניתוח נוסף, משנקבע כי החלטתו להמנע מכך היתה סבירה, עפ"י חוו"ד הרפואים.

2.5   נקבע, כי המערער יכול היה להתקבל לעבודה, לאחר התאונה, במפעל ה"משקם", שם היה צפוי להשתכר כ- 1200 ש"ח.

נקבע כי שכרו של המערער, עובר לתאונה, עמד על סך 4626 ש"ח והיה צפוי לעבוד עד גיל 65.

2.6   נפסק למערער פיצוי כדלקמן:

2.6.1          בגין תקופת אי כושר מלא מיום 11.7.00 ועד 31.10.01, 15.5 חודש, נפסק סך 64,542 ש"ח.

2.6.2          בגין התקופה מיום 31.10.01 ועד יולי 2003, מועד בו היה זכאי המערער להתקבל לעבודה ב"משקם", נפסק סך 34,153 ש"ח, לפי שיעור הנכות התפקודית של המערער, בניכוי אשם תורם.