פסק-דין בתיק עא 103/08

1.         בפני ערעור לאחר מתן רשות, על החלטתו של בימ"ש השלום [כב' הנשיא כתילי] מיום 23.10.07 [להלן: " ההחלטה"], אשר ניתנה במסגרת ת.א. 396/06, לפיה לא יוטל על המשיבים (הנתבעים) קנס כספי, בזיקה להחלטה קודמת שניתנה ביום 17.07.06 במסגרת בקשה של המערערים (התובעים) לפי פקודת ביזיון בית המשפט (בש"א 2781/06).

הרשות לערעור זה ניתנה בדיון שהתקיים בפני ביום 06.04.08, בהסכמת הצדדים.

רקע

2.         ביום 15.01.06 ניתן צו מניעה זמני במעמד צד אחד, כנגד המשיבים, האוסר עליהם לבנות בשטח המריבה בין הצדדים, כפי שהוגדר שם (להלן: "צו המניעה"). צו המניעה הושאר על כנו לאחר דיון במעמד שני הצדדים ביום 08.02.06 [בש"א 1247/06].

3.         בדיון שהתקיים בפני [בשבתי בבית משפט השלום], ביום 6.07.06, בבית המשפט השלום בנצרת, בנוגע לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט, ובעקבות טענה של המערערים כי הצו מופר והמשיבים בונים בשטח המריבה, כשמנגד הכחישו המשיבים וטענו שהם אינם בונים בשטח המריבה, גובשה הסכמה דיונית שתכליתה צילום מצב קיים וקביעת סנקציה צופה פני עתיד שתייתר מחלוקות עובדתיות בעתיד, האם בוצעה הפרה, אם לאו. במסגרת זו, הוגשה חוות דעתו של המודד המוסכם, פרחאת איימן (להלן: " המודד"), שביקר בשטח ביום 07.07.06 וקבע כי חלק מן הבית שבונים המשיבים אכן פולש לשטח המריבה כפי שמוגדר בתשריט שם, בכ-12 מ"ר.

4.         בהמשך לכך, ולאחר שקיבלתי את ממצאי חוות הדעת, נקבע בהחלטתי מיום 17.7.08, [כשההשלמה לה ניתנה ביום 18.7.08], כי כל עבודות בניה שיתבצעו מיום 17.07.06 בשטח המריבה, על ידי המשיבים, יביאו לחיובם בקנס יומי של 1,000 ש"ח לכל יום בו תוותר הבניה החדשה על כנה. נקודת ההשוואה לעתיד, נקבעה על פי המצב הקיים שעלה מן התמונות אותן צילם המודד ביום ביקורו בשטח, תוך סימון אותן התמונות המתעדות מצב קיים למועד ביקור המודד כנספחים לאותה החלטה.

5.         ביום 03.10.06, הגישו המערערים לבית משפט השלום במסעדה, לשם הועבר להתנהל התיק העיקרי, בקשה לאכיפת ההחלטה האמורה מיום 17.07.06, בטענה כי המשיבים על אף צו המניעה וההחלטה שבמסגרתה תועד מצב קיים כאמור, ממשיכים בבניה בשטח המריבה.

6.         בבקשה זו, אשר משום מה, התעכב ברורה חודשים ארוכים, ניתנה, בסופו של יום וב- 23.10.07, ההחלטה נשוא הערעור שבפני.

כאמור עפ"י ההחלטה נשוא ערעור זה, דחה בימ"ש קמא את הבקשה לחייב המשיבים בקנס בתואם להחלטה מיום 17.7.06 והורה על השבת התיק לבית המשפט בשלום במסעדה לשם בירור התביעה.

בין השאר, נקבע בהחלטה, כי המערערים מרכזים את עיקרי מאמציהם בבקשת הבזיון מבלי שנקטו פעולות לקידום הנעשה בתיק העיקרי, דבר המלמד על שימוש מניפולטיבי בהליכי משפט.

7.         עוד הפנה בימ"ש קמא לכך, שהמערערים לא עשו דבר פרט להצגת תמונות על מנת להוכיח כי הנתבעים אכן הפרו את צו בימ"ש וכי מהתמונות שצורפו לא ניתן לקבוע במידת הוודאות הנדרשת, כי היתה הפרה של הצו ולפיכך בימ"ש קמא אינו מוצא לנכון לחייב הנתבעים בקנס כלשהו.

הערעור

8.         המערערים מבקשים מבית המשפט לאכוף את הצו השיפוטי מיום 17.07.06 ולהטיל על המשיבים קנס כאמור שם, או לחילופין מאסר בפועל וכן מבקשים צו הריסה לאותו חלק מבנה הפולש לשטח המריבה.

9.         בערעורם ממקדים המערערים את טענותיהם באשר להתעלמות בית משפט קמא מן התמונות שצרפו לתיק כהוכחה להפרת צו המניעה ומאז 17.7.06 וזאת בהשוואה לחוות דעת המודד כאמור לעיל והתמונות המצורפות לה. כמו כן מפנים המערערים להתעלמות בית משפט קמא מהודאת המשיבים לפיה הפרו צו שיפוטי, וזאת בהתבסס על תגובת המשיבים מיום 04.07.07, שם הודו כי פלשו לשטח בן 12 מ"ר, ורצו לקנותו/לקנות את שטח המריבה.

10.        המערערים טוענים כי טעה בית משפט קמא עת שם את הדגש על כנות רצונם של המערערים עצמם בפתרון הסכסוך שנכפה עליהם, במקום להתייחס להתנהגות הכוללת של המשיבים כמי שיצרו את הסכסוך מלכתחילה.

מכל מקום, מרחיבים המשיבים ומפרטים מדוע אין בסיס להטיל דופי בדרך התנהלותם בהליך המשפטי שנכפה עליהם בשל הפרות המשיבים.

11.        בנוסף, המערערים מתארים את השתלשלות האירועים לאחר מתן רשות הערעור על ידי, וכשלון ניסיונם להגיע להסכמה בדבר מכירת המגרש כולו למשיבים, בהתבסס על הצעה אותה העלו בפניהם.

12.        המשיבים בתשובתם מבהירים כי החלו לבנות ביתם לפני שניתן צו המניעה, וכי הם לא ידעו שהם בונים בשטח המריבה. כן טוענים הם כי לא היה ביכולתם לעצור את הבניה שכן שלמו לקבלן בניין תמורת עבודתו מראש. המשיבים טוענים כי לא היה בכוונתם לגרום נזק כלשהו למערערים או לבזות את החלטת בית המשפט.

            המשיבים לא חולקים על כך כי הציעו לרכוש את שטח הפלישה בגודל 12 מ"ר או לחילופין את שטח המריבה בגדול 96 מ"ר ואף מפנים לכך כי היו נכונים להביא לפתרון את הסכסוך הכולל על פי ההצעה שהצעתי לצדדים.

13.        מכל מקום, לטענתם צדק בית משפט קמא בהחלטתו לפיה לא ניתן לקבוע מעיון בתמונות אשר צורפו לתיק הבקשה ולרבות בדיון מיום 23.10.07,  כי המשיבים הפרו את צו בית המשפט מאז ההחלטה מ- 17.7.06, וכי הבקשה לביזיון הוגשה במסגרת הפרה לכאורה של צו זמני באופן שאין לה השפעה על ההליכים בתיק העיקרי.

הכרעה

14.        אקדים, כי התיק העיקרי של בית משפט השלום, כמו גם תיק הבקשה נשוא החלטת בימ"ש השלום, לא צורפו לתיק הערעור ולא הובאו בפני.