פסק-דין בתיק עא 103/06

כללי

לפניי ערעור על החלטת כב' הרשם שדה שניתנה במסגרת בש"א 22018/05 בה נדחתה בקשה להטלת עיקול זמני שהגישה המערערת. הרשם דחה את הבקשה מהטעם שלא שוכנע, כדרישת תקנה 374 ל תקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות), כי קיימות ראיות מהימנות לכאורה לקיום חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין.

עם זאת ראה לנכון להתייחס לפגם שמצא בבקשה. לדעתו בתובענה על סכום נמוך (העיקול מבוקש על סך 70,000 ש"ח) אין מקום להטלת עיקול אצל עשרים ושבעה מחזיקים שונים שהם כלל הבנקים המסחריים במדינת ישראל, כלל קופות הגמל הקיימות וכל חברות האשראי במדינה.

זכות המערערת לקבלת צו עיקול

בהתאם לתקנה 362 לתקנות רשאי בית המשפט ליתן סעד זמני, ביניהם עיקול זמני ".. אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, בקיומה של עילת התובענה..". תקנה 374 לתקנות מוסיפה תנאי נוסף והוא קיומו של יסוד ההכבדה על ביצוע פסק הדין.

במקרה דנן ישנן ראיות לכאורה המעידות על קיומה של עילת תביעה בסכום הנתבע ונגד שני המשיבים (המשיבה 1 בעלת החוזה והמשיב 2 הערב לחיוביה). כמו כן, קיימות ראיות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (ראה בין היתר נספח ו' 3 לכתב התביעה, מכתב בא כח המשיבים למערערת או מי מטעמה).

לפיכך, התקיימו התנאים למתן צו עיקול.

זכות המערערת לעקל נכסים אצל מחזיקים שונים על ידי עיקול גורף

עיקול זמני אינו אמור לפגוע בנתבע. תכליתו לייחד נכסים של הנתבע על מנת להבטיח שאם יזכה התובע בתביעתו יהיה לו במה להפרע. הטלת העיקול הזמני נעשית בשלב מוקדם של הדיון כאשר טרם נבחנו טענות הצדדים או משקל ראיותיהם. להבדיל מהליכי הוצאה לפועל אין המדובר במקרה זה בחוב ודאי. על כן גם קיים שוני בהוראות הרלוונטיות בתקנות לעומת ההוראה הרלוונטית ב חוק ההוצאה לפועל תשכ"ז-1967 (להלן : חוק ההוצאה לפועל).

בעוד הגדרת מחזיק בתקנה 360 לתקנות קובעת לאמור: "אדם, זולת המשיב בבקשה לסעד זמני, אשר ברשותו מצויים נכסים שלגביהם נתבקש או ניתן סעד זמני", כך שהמחזיק יהיה רק מי שהנכס שמבוקש לעקל מצוי ברשותו, קובע סעיף 44 לחוק ההוצאה לפועל, כי צו עיקול בידי צד שלישי (מקבילו של המחזיק) " ...על כלל נכסי החייב יחול על נכסי החייב הנמצאים בידי הצד השלישי ביום המצאת הצו או שיגיעו לידו תוך שלושה חודשים מאותו יום", כך שיחול גם על נכסים שאינם בידיו בעת הטלת הצו.

הסוגיה האם ניתן להמציא עיקול למשרד הראשי של כלל הבנקים מבלי שיש לנושה המעקל ידיעה ממשית היכן מצויים נכסי החייב נדונה לאחרונה בע"א 1167/01 עיריית ראשון לציון נ' בנק הפועלים בע"מ ואח' (פורסם באתר נבו). נפסק, כי בהליך לפי פקודת המסים (גבייה) כמו גם בהליך לפי חוק ההוצאה לפועל רשאי הנושה המעקל להמציא את צו העיקול למשרד הראשי של הבנקים השונים, שכן הליך לפי חקוקים אלה נועד לאפשר גבייה יעילה ומהירה של חובות פסוקים וודאיים. לכן, די במקרה זה בדרישה ראייתית מתונה שהנכס מצוי בידי הצד השלישי. בחוק ההוצאה לפועל אף קיימת הוראה מפורשת המתירה המצאת עיקול למשרד הראשי של תאגיד בנקאי (ראה סעיף 45א לחוק ההוצאה לפועל).

לעומת זאת בעיקול זמני אין המדובר כאמור בחוב ודאי וגם נקבע מפורשות כי ניתן להטיל עיקול רק על נכסים השייכים לנתבע והמצויים בידי המחזיק בשעת הטלתו. לכן, אין די במקרה זה בהוכחה מתונה אלא נדרשת מידת הוכחה משמעותית יותר כי הנכס אכן מצוי בידי המחזיק. לכן, הטלת עיקול גורף אצל מחזיקים שונים כשאין שום ראיה המאפשרת להסיק כי מצויים בידיהם נכסים השייכים למשיבים, אינה במקומה.

משלא הצביעה המערערת כי יש בידי המחזיקים השונים כספים השייכים למשיבים, אין מקום להיענות לבקשה לעיקול זמני, כפי שהיא.

סוף דבר

הערעור מתקבל במובן זה שהמערערת זכאית שיינתן עיקול זמני להבטחת ביצוע פסק הדין ברם, אין מקום להטלתו אצל כלל המחזיקים המפורטים בבקשה.

המערערת רשאית אפוא לשוב ולפנות לרשם בית המשפט בבקשה לעיקול זמני תוך ציון מחזיקים שלגביהם יש יסוד סביר להניח כי מצויים בידיהם נכסים השייכים למשיבים.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לב"כ המערערת.

ניתן היום ב' בטבת, תשס"ו (2 בינואר 2006) בהעדר הצדדים.