פסק-דין בתיק עא 1026/06

לפני בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט מרדכי בן חיים) הוגשו שתי תובענות כנגד חברת מנרב פרויקטים בע"מ (להלן: המערערת). תביעה אחת, ת.א 126969/00, הוגשה על ידי רוכשי דירות, בבניין רב משפחתי הידוע כפרויקט "ט' הירוקה" המצוי ברחוב הרב דוד בוזגלו באשדוד (להלן:הפרויקט), והשנייה, ת.א 103562/01, מטעם מיכל טייב, בעלת דירת דופלקס בת 5 חדרים, ברחוב הרב בוזגלו 6א באשדוד.

בפסק הדין קיבל  בית המשפט את התביעות בחלקן וחייב את המערערת לשלם לכל אחד מן המשיבים פיצויים כספיים בגין ליקויי בנייה, בגין עוגמת נפש, בגין ירידת ערך והוצאות. על כך הערעור שבפנינו.

ואלה העובדות הרלוונטיות:

המערערת הינה חברה קבלנית העוסקת בייזום, בנייה ומכירה של דירות, ואשר בנתה את הפרויקט.

המשיבים התקשרו בחוזי מכר עם המערערת לרכישת דירות בפרויקט במהלך שנת 1995. במהלך שנת 1997 קיבלו את החזקה בדירות. עם כניסתם לדירות התגלו ליקויי בנייה ואי התאמות בין המוסכם על פי החוזה ועל פי המפרט לבין מה שבוצע בפועל בדירה.

לאחר אין ספור פעמים שהמשיבים פנו למערערת בדרישה שתתקן את הליקויים, ביצעה המערערת תיקונים בביתם של המשיבים בצורה שטחית ולא מקצועית באופן שהליקויים חזרו על עצמם.  המשיבים נואשו מיחס המערערת ומיכולתה לתקן את הליקויים.

השופט המלומד דחה את טענת המערערת כי המשיבים לא הודיעו לה בכתב על קיום ליקויים ולא דרשו תיקונם וקבע כי המערערת ידעה בפועל על הליקויים.

על גרסתו של נציג המערערת, רמי חלבי, אומר השופט המלומד: " הסתבר כי גרסתו המתריסה לפיה אין בנמצא פניה טלפונית של דייר כלשהוא המלין על ליקויים - רחוקה מן האמת; ... גרסתו הבלתי מהימנה של חלבי מזה, ועדותם הכנה של התובעים מזה, מלמדים כי עוד קודם סיום תקופת הבדק התריעו התובעים באזני הנתבעת על קיום הליקויים".

בית המשפט קמא מינה כמומחים מטעמו את מר אסא זוהר (להלן: זוהר), אדריכל בניין ושמאי מקרקעין, לצורך מתן חוו"ד באשר לתביעת המשיבים למעט תביעת מיכל טייב, שבעניינה מונה מר דן אורמן (להלן: אורמן), מהנדס ושמאי מקרקעין.

המשיבים הגישו במסגרת ההליך בערכאה הדיונית חוו"ד שנערכה על ידי אינג' בן חורין. בחוו"ד נסקרו ליקויים בהיקפים כספיים שבין 17,500 ש"ח ועד 140,000 ש"ח למשיב. בעוד שבחוו"ד הדעת של זוהר נסקרו ליקויי בנייה בהיקפים כספיים שנעו בין 8,000 ש"ח ועד 34,000 ש"ח.

המשיבים קיבלו את חוו"ד של זוהר כמחייבת לצורך פסיקת פיצויים וויתרו על חקירתו.

השופט המלומד קבע כי אכן, מכח סעיף 4(ב) לחוק המכר למערערת קמה הזכות לתקן את הליקויים בעין, אולם, זכותה של המערערת כפופה לחובתה לבצע את התיקונים בזמן סביר. עוד נקבע כי מחומר הראיות שהוצג ניתן לראות שהמערערת כשלה בניסיונותיה לתקן את הליקויים כיאות. בנוסף, המשיבים גילו עמדה אחידה לפיה אין הם מוכנים לאפשר למערערת לתקן את הליקויים.

בפסק הדין מצוין גם שכאשר הביעה המערערת את נכונותה לבצע את התיקונים, עשתה כן "לפנים משורת הדין", תוך הכחשת אחריותה.

אי לכך, נפסקו למשיבים פיצויים על פי חוו"ד זוהר. בנוסף, פסק השופט המלומד פיצויים בגין עוגמת נפש, איחור במסירה, ליקויים ברכוש המשותף בהתאמה לחוו"ד.

לעניין התביעה מטעם מיכל טייב: השופט המלומד העדיף את גרסתה של מיכל טייב שהלינה בעל פה באזני המערערת על הליקויים בדירתה. גובה הפיצויים נקבע על פי חוו"ד של אורמן בסך 18,000 ש"ח, לעומת חוו"ד של אינג' בן חורין שסקרה ליקויים בהיקף של 124,000 ש"ח.

הפערים בין חוו"ד נסבו לעניין הריצוף, בית המשפט אימץ את חוו"ד של אורמן בתוספת 8,470 ש"ח עבור ליטוש הריצוף, 1,500 ש"ח עבור איחור מסירה ו-7,000 ש"ח בגין עוגמת נפש.

טענות המערערת:

1. המשיבים, למעט מיכל טייב, מתגוררים באותו בניין, המהווה אחד מ-9 בניינים שנבנו במסגרת הפרויקט. המשיבים התארגנו לשם הפעלת לחץ מאורגן על המערערת בכדי לקבל פיצוי כספי. הדירות נמסרו למשיבים במהלך שנת 1997, שנה לאחר מועד המסירה בוצעו תיקוני שנת הבדק, עליהם חתומים המשיבים.

חוות הדעת מטעם המשיבים התקבלו אצל המערערת ביום 31.5.00, כ-30 חודשים לאחר מסירת החזקה. במכתב תשובה מטעם המערערת מיום 18.6.00 בקשה המערערת לשלוח נציג מטעמה לבדוק את הליקויים בדירות על מנת שיתוקנו בהתאם להסכם המכר. כשלאחר מכן תיערך פגישה בין המערערת לוועד בכל הנוגע לשטחים הציבוריים. במכתב תשובה מטעם המשיבים מיום 20.6.00 הם סירבו ודרשו פיצוי כספי. המערערת במכתב מיום 19.9.00 שבה וביקשה לתקן את הליקויים בדירות.