פסק-דין בתיק עא 1024/06

רקע

1.  הודעת ערעור על החלטתו של מנהל רשות השידור, לפיה מחזיקים המערערים במקלט טלביזיה ולפיכך חלה עליהם חובת תשלום אגרה שנתית, לפי סעיף 28 א לחוק רשות השידור התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק) ועל החלטתו לשנות החלטה קודמת מצידו, הפוטרת את המערערים מתשלום אגרת טלביזיה, תוך חיובם הרטרואקטיבי.

2.  רקע הדברים הינו מחלוקת בין הצדדים בדבר חובת תשלום האגרה, זאת נוכח טיבו של מכשיר הטלביזיה בביתם, החסר אפשרות טכנית, כך לטענת המערערים, לקלוט כלל שידורים.

3.  בתאריך 22.7.07, דחיתי בהחלטת ביניים, טענה מקדמית שהועלתה על ידי המשיב, שבה טען הוא להעדר סמכות דיון בבית משפט זה. החלטתי מאותו מועד מפורטת ואיני מוצא מקום לחזור עליה במסגרת זו שוב.

השאלה שבמחלוקת

4.  תמצית השאלה המרכזית שבמחלוקת, היא הגדרת המונח "מקלט טלויזיה" ביחס למכשיר המצוי בביתם של המערערים ותאימותו לדרישות חוק רשות השידור התשכ"ה - 1965 (להלן: החוק), ובהתאם לכך - חובה או פטור מתשלום האגרה על פי החוק הנ"ל. קונקרטית, חלוקים הצדדים במישור העובדתי בשאלה, האם המכשיר הרלוונטי, הינו בעל "פונציאל קליטת שידורים" לרבות הגדרת פונציאל כאמור. 

שאלות משנה העולות בתיק זה, מעבר לשאלת החבות הינן, סמכות מנהלית לביטול החלטה קודמת תוך חיוב רטרואקטיבי ונטל הראיה החל בענייננו.

תמצית טיעוני הצדדים

5.      באשר לשאלת ההגדרה והחבות

א.  מתצהיר המבקשים עולה כי מכשיר הטלוויזיה אשר נמצא בביתם, אינו מכיל "אנטנה פנימית", אינו מחובר לאנטנה חיצונית כלשהי, לכבלים או לווין, ולפיכך אין באפשרותם לקלוט באמצעות המכשיר, שידורים המשודרים על ידי רשות השידור או שידורים כלשהם. הביטוי "שלמות פונקציונאלית", משמעו בהקשר זה, שניתן להפעיל את המכשיר המצוי בבית המערערים, ללא צורך בחיבור למרכיב נוסף. הואיל ובעניינם של המערערים, על מנת לקלוט שידורים יש צורך בחיבור המכשיר לאנטנה, הרי שלמכשיר עצמו אין "שלמות פונקציונאלית", ומכאן שלא חלה עליהם חובת תשלום האגרה. במילים אחרות,  החזקת מכשיר הטלויזיה בביתם הנעדר אנטנה פנימית המאפשרת קליטה ובהעדר חיבור אחר, אינה מקיימת את ה"שלמות הפונקציונלית" ובנסיבות אלה, לא נכנס המכשיר להגדרת "מקלט טלויזיה" כפרוש המונח בסעיף 29 (א) לחוק, וממילא אין לחייבם באגרת טלויזיה.

     ב.  מנגד טוען המשיב, כי עפ"י לשון החוק, מוטלת אגרת טלויזיה בגין "החזקת "מקלט טלויזיה", כשאי חיבורו של המכשיר, באופן וולנטרי, לאנטנה או לחיבור כלשהוא,  אין בו כל חשיבות ואינו פוטר את המערערים מאגרה. המחוקק קבע את מבחן החזקת המקלט, כמבחן הרלוונטי בנוגע לחבות באגרה עפ"י חוק רשות השידור. שאלת קיומו של פוטנציאל קליטה, הינה שאלה טכנית גרידא, ואין נפקא מינה באם פוטנציאל זה מוצה ע"י המערערים אם לאו. עפ"י עמדה זו, מספיקה איפוא העובדה, כי המכשיר הוא בעל פוטנציאל קליטת שידורים, לצורך החיוב האמור.

6.        באשר לשאלת סמכות ביטול ההחלטה

      א.  טענת המערערים היא שאין שינוי נסיבות בין המכשיר הקודם למכשיר החדש אותו ביקשו לרכוש על מנת לשפר את איכות השידור. השינוי השרירותי בעמדת המשיב נוכח הזמן הרב שחלף, מביא לחוסר צדק ופגיעה באינטרס ההסתמכות של המערערים, משך תקופה רבת השנים, ולכן יש לקבוע כי החלטת המנהל נעשתה בחריגה מסמכות, אינה סבירה וראויה ולכן יש לבטלה.

     ב.   עמדת המשיב מנגד בשאלה זו, היא כי סמכותו של המנהל כגוף מנהלי, לבצע הערכה מחדש, תוך הפעלת שיקול דעת בנוגע לפטור שנתן. משנוכח המשיב כי הפטור למערערים ניתן עפ"י הצהרה מטעה מצידם, בסמכותו לבטלו רטרואקטיבית.

זאת ועוד, מהחלטתו המקורית (מיום 3.12.98) עול,ה כי בעת מתן הפטור, שמר לעצמו המשיב את זכותו הקנויה לשנות החלטתו, תוך שהוא מבהיר במפורש, כי מדובר במצג וכי החלטתו כפופה למצבו הטכני של המכשיר, עפ"י הצהרת המערערים, כאשר שינוי המצב הטכני יביא לביטול הפטור.

מכל מקום טוען המשיב, החלטת המנהל ניתנה בשיקול דעת ובסבירות, לאחר שהונחה בפניו תשתית עובדתית מתאימה, תוך שהמנהל הגביל את תחולתה הרטרואקטיבית של החלטתו למשך 7 שנים בלבד, משנת 2000.

 דיון

7.  עיון בתיק מלמד כי המחלוקת בין הצדדים הינה למעשה משפטית עקרונית, ועניינה פרשנות הגדרת החוק ותאימות מכשיר המערערים לפרשנות זו.  אין למעשה מחלוקת עובדתית באשר למכשיר המצוי בבית המערערים ותכונותיו.

דעתי כדעת המשיב. להלן נימוקי:

8. סעיף 28 א' לחוק קובע לעניין אגרה בעד החזקת מקלט טלוויזיה  -

"(א) המחזיק במקלט טלוויזיה ישלם לרשות אגרה שנתית...".

    עפ"י סעיף זה, תנאי לתחולת הסעיף הוא כי פרט יחזיק במקלט טלוויזיה. החוק אינו מגדיר מהו "מקלט טלויזיה" ומונח זה פורש בפסיקה ככזה המקים את מבחן השלמות הפונקציונאלית.

9. מבחן השלמות הפונקציונאלית קובע, כי לא החזות החיצונית של המכשיר היא הקובעת, אלא מימוש הפוטנציאל לקלוט אותות ולתרגמן לתמונה, ופוטנציאל הנאה מן המכשיר: 

"פרשנות הוראת סעיף 29 על-פי תכליתה מחייבת את אימוצו של המבחן הפונקציונאלי המוצע על-ידי הרשות. חוק רשות השידור מטיל חיוב באגרה על מי שמחזיק במקלט טלוויזיה. מבלי למצות, דומה כי המחוקק ביקש להטיל את החיוב באגרה על כל מי שמחזיק במכשיר טלוויזיה ועשוי ליהנות משידורי הטלוויזיה...קיום פוטנציאל להנאה מן השידורים בידי מי שמחזיק במקלט טלוויזיה, מהווה עילה לחיוב באגרה...המבחן הפונקציונאלי הוא המבטח את הגשמתה של תכלית זו... מרכז הכובד הוא בהחזקה של מכשיר אשר יש בו כדי לאפשר את ההנאה משידורי הטלוויזיה. מרכז הכובד הוא בקיומו ובמימושו של פוטנציאל לקלוט את האותות ולתרגמם לכלל תמונה. לעניין זה, לא החזות החיצונית היא הקובעת, אלא השלמות הפונקציונלית".

            (ע"א 1934/91 רשות השידור נ' גיורא שור, פ"ד נ(4) 856).