פסק-דין בתיק עא 1024/04

פתח דבר

1.                   על רקע תביעת המשיבה (להלן, "פרטנר") בסדר דין מקוצר בסך 432 ש"ח הוגש הערעור שלפנינו על החלטת כב' הרשמת א' גרבי בבש"א 1947/03 מיום 15.06.04. ההחלטה הנ"ל דנה לא רק בבקשתו של מרדכי פרפרה רשות להתגונן נשוא בש"א 1947/03 הנ"ל, אלא גם הביאה לסיום ההליך בבקשת פרטנר בבש"א 3402/03 למחוק את בקשת הרשות להתגונן, שהגיש מר פרפרה, וגם הביאה לגמר ההליך בבקשתו של מר פרפרה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט נשוא בש"א 3427/04. בהחלטה הנ"ל נעתרה הרשמת המלומדת להסכמת פרטנר למחוק את בקשתה שלה למחוק את בקשתו של מר פרפרה לרשות להגן בלא התייחסות לנושא ההוצאות. באותה החלטה נדחתה עתירתו של מר פרפרה להשית קנס על פרטנר על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט תוך חיובו בהוצאות ובשכר-טרחת עורך-דין בסך 750 ש"ח בתוספת מע"מ. לבסוף, בהחלטה הנ"ל ניתנה רשות להגן בנושא אחד בלבד, הוא השאלה, אם ארעו תקלות במכשיר הטלפון הנייד נשוא התביעה, אשר כתוצאה מהן נוצר החיוב בשיחות נשוא התביעה. נדחתה בקשת פרטנר להתנות את הרשות להתגונן במתן ערובה ולא נעשתה צו להוצאות בתום הדיון בבקשת הרשות להתגונן. בין לבין ביקש מר פרפרה למחוק את סיכומי פרטנר בהליך בקשת הרשות להתגונן מחמת אורך הסיכומים, שעלה על המותר לפי הצו לסיכומים, ועקב צרוף ראיות לסיכומיה.

ערעור זה דן בארבע טרוניותיו של מר פרפרה בעניין החלטת כב' הרשמת גרבי מיום 15.06.04. נדון בטיעוניו ראשון ראשון ואחרון אחרון.

מחיקת בקשת פרטנר למחוק את הבקשה לרשות להגן

2.                   לטענת המערער טעתה כב' הרשמת, כאשר בפתח הדיון מחקה את בקשת פרטנר למחוק את הבקשה לרשות להגן בלא לקבל את תגובת המערער ובלא לעשות צו להוצאות. יש לזכור, כי כאשר נתווספה בקשה לבקשה לאחר תום הדיון בבקשת הרשות להגן ובטרם ניתנה ההכרעה בבקשה הנ"ל, קבעה כב' הרשמת גרבי דיון ליום 15.06.04 בציינה, כי "במועד זה תינתנה החלטות בכל הבקשות ובכלל זה בבקשה לרשות להתגונן".  בעת הדיון ביום 15.06.04 היתה מונחת בפני הרשמת הנכבדה, בין היתר, בקשתה של פרטנר למחוק את בקשת הרשות להגן ובקשתו של מר פרפרה למחוק בקשה זו. עוד לפני הדיון הנ"ל (כבר ביום 04.05.04) הודיעה פרטנר בכתב, שמתוך רצונה ליעל את ההליך היא מסכימה לבקשתו של מר פרפרה למחוק את בקשתה למחיקת בקשת הרשות להגן. בדיון ביום 15.06.04 שבה פרטנר והודיעה על הסכמתה לבקשה של מר פרפרה למחוק את הבקשה, בה ביקשה למחוק את עתירתו לרשות להתגונן. מר פרפרה מלין על כך, שהרשמת הנכבדה לא פנתה לקבלת תגובתו להסכמת פרטנר, שתימחק בקשתה, ועל כך, שלא נפסקו הוצאות לטובתו עת נמחקה בקשתה של פרטנר. נושאים אלו כרוכים זה בזה. כשבקשתו הכתובה של מר פרפרה (למחיקת בקשת המחיקה, שהוגשה על ידי פרטנר) היתה מונחת לפני הרשמת, מהותית היתה פרטנר בגדר המגיבה. בהסכמתה למחוק את בקשתה למחיקת בקשת הרשות להגן נעתרה פרטנר למלוא בקשתו של מר פרפרה. ודוק: לא ביקש מר פרפרה בבקשתו הכתובה מיום 13.04.04 בבש"א 3402/02 לחייב את פרטנר בהוצאות.  כשבעל דין נעתר למלוא בקשת בעל הדין שכנגד נהוג שלא לחייב בהוצאות. על כן, נדחות טענות המערער, הקשורות למחיקת בקשתה של פרטנר למחוק את בקשת הרשות להתגונן.

דחיית העתירה נגד פרטנר על פי פקודת בזיון בית המשפט

3.                   על מנת להבין מדוע דחתה הרשמת המלומדת את עתירתו של מר פרפרה בבש"א 3427/04 לחייב את פרטנר על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, עלינו להבין איזה צו הופר, לפי הנטען בבקשה. ובכן, נטען בבקשה בנושא בזיון בית המשפט, שפרטנר הפרה את הוראת הרשמת להמציא למר פרפרה עותק מבקשתה למחוק את הבקשה לרשות להגן. בדיון ביום 15.06.04 לאחר מחיקת בקשתה של פרטנר למחוק את הבקשה לרשות להתגונן עמד מר פרפרה על קיום הדיון בנושא בזיון בית המשפט. כב' הרשמת גרבי דחתה את העתירה על פי פקודת בזיון בית המשפט בקובעה, כי לאחר מחיקת בקשתה של פרטנר למחוק את בקשת הרשות להתגונן, אין עוד החלטה שיש לכוף את ביצועה על פרטנר. הרי, הבקשה לכוף את המצאת בקשתה של פרטנר למחוק את בקשת הרשות להגן הפכה לבקשה לכוף את המצאת הבקשה בבש"א 3402/03, שכבר נמחקה.

בערעורו טוען מר פרפרה, שטעתה הרשמת הנכבדה, כשקבעה "שאין כל החלטה שיש לכוף את ביצועה על פרטנר". זאת, לטענתו, כי להחלטה, שיש להמציא את בקשתה של פרטנר למחוק את בקשת הרשות להתגונן, קיום עצמאי גם לאחר שהוסרה הבקשה למחוק את בקשתו להתגונן. חוששני, שהמערער גילה פנים שלא כהלכה בביטויה של כב' הרשמת, "שאין כל החלטה שיש לכוף את ביצועה". לא קבעה כב' הרשמת, שההחלטה להמציא עותק מבקשת המחיקה, שהוגשה על ידי פרטנר, בטלה. כל אשר קבעה היא, שאין לכוף את ההמצאה על פרטנר משנמחקה בקשתה, שהיה עליה להמציא.

בדין דחתה כב' הרשמת גרבי את הבקשה על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט. היעלה על הדעת להטיל סנקציות עד אשר תומצא בקשה, שכבר נמחקה?  ודוק: הציווי להמציא את הבקשה נועד לצורך הדיון בה, ומשנמחקה הבקשה בהתאם לדרישתו של מר פרפרה, מה הטעם עוד לכוף את המצאתה?

מן הראוי להזכיר, כי מטרת הליכי בזיון בית המשפט אינה להעניש בעל דין על המריית פיו של בית המשפט בעבר, אלא להביא לאכיפת הוראת בית המשפט בעתיד. כפי שנקבע בע"פ 519/82 גרינברג נ' מדינת ישראל , פ"ד ל"ז (2) 187, 191 - 192 מפי כב' השופט ברק (כפי תוארו אז):

"... הליך בזיון בית המשפט על פי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט... מטרתו... להביא לידי קיומו של הצו והוצאתו מהכוח אל הפועל (ע"א 422/77 [4]). הסנקציה שבו היא כפייתית ולא עונשית. מכאן הגישה, כי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט "צופה פני עתיד"... (ע"פ 6/50 [5], בעמ' 468).

לאחר הדיון בבקשה לעניין בזיון בית המשפט חוייב מר פרפרה בהוצאות משפט בסך

750 ש"ח בצרוף מע"מ. משעמד הוא על בקשתו, שהפכה מיותרת, בדין חוייב בהוצאות.

דחיית הבקשה למחוק את סיכומי פרטנר

4.                   המערער מלין על כך, שלא נמחקו סיכומיה של פרטנר בבקשת הרשות להגן. לטענתו, שני טעמים חייבו את מחיקת סיכומיה: ראשית, שסיכומי פרטנר חרגו מן האורך, שנקבע בצו לסיכומים. שנית, כי פרטנר הגניבה מסמכים, שלא נתקבלו כראיות, לסיכומיה. המעיין בסיכומיה של פרטנר בבש"א 1947/03 ייווכח לדעת, שתוכן סיכומים אלו חרג מן הצו לסכם בשני עמודים ב-11 שורות.

סמך המערער את טענותיו לעניין מחיקת הסיכומים מפאת החריגה מן האורך המותר על דברי כב' השופט מ' חשין (כתוארו אז) בע"א 700/89 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' מליבו, ואח' וערעור שכנגד, פ"ד מ"ז (1) 667, 693. שם קבע כב' השופט חשין, שכאשר צד אחד מקיים את הצו לסיכומים מבחינת אורכם ומסתפקים בהטלת הוצאות על הצד האחר, שהגיש סיכומים ארוכים מן המותר, נוצר אי שוויון וידם של מקיימי הצו על התחתונה. כדבריו [(שם, 693 (מול האות "ו")] "... הרי כמה אלפי שקלים אשר יוטלו בהוצאות אינם שקולים כנגד יכולת להפליג בטיעונים". על כן, ראה כב' השופט חשין אפשרות נוספת של החזרת הסיכומים, החורגים מן המותר, למחברם תוך החיוב בהוצאות. יצוין אגב, כי במקרה דהתם הגישה חברת החשמל סיכומים באורך כולל של 22 עמודי פוליו צפופים ללא רווחים במקום 10 עמודי פוליו, לפי הצו.

אין הנידון דומה לראיה שבע"א 700/89 הנ"ל. כאמור, תוכן סיכומיה של פרטנר חרג ב-11 שורות מן המותר. אף כב' השופט חשין בדבריו בע"א 700/89 הנ"ל ציין, שסטיה שולית מצו לסיכומים לא תביא לסנקציות. כדבריו [(שם, 693 (מול האות "ג")]:

"סברתי, ואני סובר, כי צו של בית המשפט - וכך הוא צו באשר לסיכומים בכתב - יש לקיימו ככתבו וכלשונו - וכי סטייה מצו יכולה שתהיה רק בשוליו (שהרי אם הצו הוא לסיכומים שיחזיקו 10 עמודים, לא יבוא איש בטרוניה אם יהיו בסיכומים מעט למעלה מכך").

בענייננו אנו איש אינו צריך לבוא בטרוניה משחרג תוכן סיכומי פרטנר מן הצו לסיכומים ב-11 שורות, המחזיקות כשליש עמוד.

ובאשר להגנבת מסמכים על ידי פרטנר לסיכומיה, בא כוחו המלומד של המערער הפנה ל-16 פסקי דין מהם למד, כי הסנקציה לצרוף מסמכים, שלא נתקבלו כראיות, לסיכומים היא הוצאת הסיכומים מן התיק וראיית מגישם כמי שלא הגיש סיכומים כלל תוך חיובו בהוצאות. אודה, כי לא עלה בידי לבחון את פסקי הדין שיפורטו להלן, שהרי אין כל התאמה בין מספר ההליך ושמות בעלי הדין, כפי שציינם עו"ד בית הלוי, לבין פסקי הדין, שפורסמו בכרכי פסקי דין של בית המשפט העליון (פ"ד) באותם מראי המקום, שציין, תוך ההפניה כביכול לעמוד הרלוונטי בפסק הדין: (מתוך סיכומי המערער) "ע"א 695/79 מפעל התורה נ' כהן, פד"י ל"ז (3) 52, בעמ' 65-66, ע"א 675/82 סלמאן-אסדי נ' כהן, פד"י ל"ח (4) 309, בעמ' 318 ו-ע"א 210/84 בנק המזרחי נ' אריה חברה לביטוח, פד"י מ"א (3) 667, בעמ' 671". ובאשר לשאר פסקי הדין ,אליהם הפנה בא כוחו המלומד של המערער, בתי המשפט לא הוציאו סיכומים, להם הוגנבו מסמכים ללא רשות, מן התיק, אלא גינו את התופעה הנפסדת הזאת והתעלמו מן המסמכים. כב' הרשמת גרבי ציינה מפורשות בהחלטתה מיום 15.06.04, שהמשיבה צרפה מסמכים לסיכומיה בניגוד לדין. בהחלטתה הנ"ל הרשמת הנכבדה לא התבססה כלל על המסמכים הללו. על כן, לאור כל זאת, דין הערעור עקב אי מחיקת סיכומיה של פרטנר להידחות.