פסק-דין בתיק עא 1020/06

משיבים 1 ו-2 (להלן "המשיבים") רכשו מאת חב' בולוס גד בע"מ (להלן "החברה הקבלנית"), דירת מגורים שנבנתה על ידי האחרונה בבית משותף ביקנעם עלית. דירתם של המשיבים תיקרא "הדירה". משיבה מס' 3, שהינה חברת ביטוח תיקרא להלן "המבטחת", ביטחה את המשיבים מפני נזקים שונים שעשויים להיגרם לדירה. המערערת שכך גם תיקרא להלן, הינה חברה העוסקת בין היתר ביצור, שיווק והתקנת מערכות סולאריות לאספקת מים חמים לדירות מגורים.

בדירתם של המשיבים הותקנה מערכת לאספקת מים חמים מתוצרתה של המערערת. המערכת כללה דוד לאגירת מים שהותקן במרפסת השירות של הדירה ונתלה שם על אחד הקירות. בחודש נובמבר 1996 קיבלו המשיבים את החזקה בדירה. ביום 28/12/97 קרס המתלה שעליו נתלה דוד המים וזה נפל ארצה. הדוד הכיל אז כ- 250 ליטרים מים. המים הציפו הדירה וגרמו לה נזקים. גם הדוד עצמו גרם בנפילתו נזקים לדירה. המבטחת פיצתה את המשיבים בגין נזקי ההצפה. מאחר והפיצוי שקיבלו המשיבים לא כלל את כל מרכיבי הנזק פנו הם לבית המשפט ובתיק אזרחי 1499/99 של בית משפט השלום בנצרת תבעו פיצוי בגין יתרת נזקיהם מהחברה הקבלנית, מאת האדריכל שהיה אחראי על מהלך הבנייה ומאת המערערת. בעניינה של החברה הקבלנית שנכנסה לקשיים כספיים ניתן צו בדבר הקפאת הליכים. עם האדריכל הגיעו המשיבים להסדר שבגדרו נמחקה התביעה כנגדו. המבטחת מצידה הגישה לבית משפט השלום בחיפה תביעת שיבוב נפרדת נגד המערערת ונגד החברה הקבלנית להשבת תגמולי הביטוח ששילמה למשיבים. נשיא בית המשפט העליון איחד הדיון בשתי התובענות והוא התנהל בנצרת. לאחר שבעניינה של החברה הקבלנית ניתן כאמור צו הקפאת הליכים, נותרה למעשה המערערת כנתבעת יחידה בשני ההליכים.

עיקר המחלוקת שנדונה בבית משפט קמא נגעה לשאלה מי היה זה שהתקין את המתלה שעליו נתלה דוד השמש שקרס. טענת המשיבים והמבטחת היתה כי היתה זו המערערת ואילו האחרונה ביקשה להתנער מאחריותה וטענה כי תלתה הדוד על המתלה לאחר שזה כבר היה מותקן ונעוץ בקיר וכי האחריות לתקלה נופלת על כתפי החברה הקבלנית. שאלה עובדתית זו הפכה למרכזית לאחר שלמעשה לא היתה מחלוקת בין בעלי הדין כי התקנת המתלה נעשתה באופן רשלני, כך שלא היה די בכוחו לשאת את משקל הדוד לאורך זמן עד שהוא כרע תחתיו והתמוטט ועימו הדוד. על כך שנפילת הדוד היתה תולדה של התקנה רשלנית, נראה שלא יכולה להיות מחלוקת, שהרי גם מומחה המערערת מציין בסוף חוות דעתו כי: "סיבת הכשל לקריסת הדוד הינה בקיבוע רשלני של המתלה בקירות, הקבלן אשר קיבע את הצינור בקיר ביצע עבודתו בחוסר מיומנות".

במחלוקת שניטשה בין בעלי הדין בשאלה מי היה הגורם שהתקין המתלה כפי שהתקין, הכריע בית המשפט לחובת המערערת וקבע שהדבר נעשה על ידי אנשיה ובאחריותה. כנגד ממצא זה שבפסק הדין תלוי ועומד ערעורה של המערערת. יצוין כי שאלת היקף הנזקים והפיצוי שנפסק למשיבים, כמו גם היקף סכומי השיבוב שהמבטחת זכאית להם, אינם שנויים עוד במחלוקת.

ב"כ בעלי הדין הודיעו, בעת שמיעת הערעור, כי הם מסתפקים בעיקרי הטיעון שהגישו וביקשו שנוציא על פיהם את פסק הדין.

כבר בפתח הדיון נודיע כי אין בדעתנו להתערב בפסק דינו של בית משפט קמא ואין בדעתנו לשנות את קביעותיו. עיקרו של הערעור מופנה כנגד קביעות עובדתיות שבפסק הדין, שמבוסס על הראיות שהובאו בפני בית המשפט ועל מסקנותיו של השופט שישב לדין, באשר למהימנותם של העדים שהופיעו בפניו ובהם בעלי הדין עצמם. הלכה ידועה ומושרשת היא כי אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב ולשנות הממצאים העובדתיים שקבעה הערכאה הדיונית. התערבות מעין זו אפשרית רק שעה שהוכח ונחשף קיומו של פגם היורד לשורשו של ענין שנפל בהערכת הראיות על ידי הערכאה הדיונית או שעה שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם.

חרף נסיונה לא עלה בידיה של המערערת להוכיח קיומה של עילת התערבות. יתרה מזאת. נקל להדוף באופן פוזיטיבי את כל אחת מהשגותיה של המערערת על קביעותיו של בית משפט קמא ובנסיבות הענין נסביר זאת בקצרה.

אין מחלוקת כי מסכת ראיותיהם של המשיבים להוכחת טענתם, כי היתה זו המערערת שהתקינה את המתלה, היתה מבוססת על ראיות נסיבתיות שהרי המשיבים עצמם לא נכחו בדירה בעת התקנת מערכת החימום ומרכיביה. כאן המקום לציין כי אין מחלוקת שמערכת הקולטים כמו גם דוד השמש, הינם מתוצרתה של המערערת והיא אף זו שהתקינה המערכת בדירה. טענתה הינה כי את המתלה המסוים קבעו בקיר אנשי החברה הקבלנית ולא אנשיה. כנגד טענה זו הביאו המערערים לעדות את מר ענף, שכנם לבית המשותף. מר ענף העיד, ועדותו זכתה לאמון בית המשפט, כי הוא היה נוכח בעת שהותקן מתלה דומה בדירתו שמצויה באותו בית משותף. מר ענף ידע לספר כי מביקוריו בדירתו, במהלך בנייתה, למד להכיר את אנשי החברה הקבלנית וכי נכח בעת התקנת מתלה דומה שהותקן בדירתו. העד ידע לספר כי העובדים שהתקינו את המתלה לא היו עובדיה של החברה הקבלנית והוסיף כי הם לבשו חולצות שעליהן מודפס שמה של החברה המערערת. בנסיונה להתחמק מסימני הזיהוי הברורים שנשאו העובדים שעסקו בהתקנת המתלה ואשר מצביעים על שיכותה אליה, הגישה המערערת את תצהירו של מר יוסף עזרא, מי ששימש כאחראי מטעמה באתר העבודה. מר עזרא העלה את הטענה כי חברתו העניקה במתנה לעובדי החברה הקבלנית את החולצות האמורות וכי הם אלה שלבשו אותן באתר העבודה. לא רק שטענה זו נדחתה על ידי בית המשפט כמלאכותית ובלתי סבירה אלא שהמערערת נמנעה מזימונו של מר עזרא לחקירה וכך אין עוד משקל לתצהיר שנתן. בנסיבות הענין גם אין כל משקל לטענה שאין בעובדה שמר ענף ראה את עובדי המערערת בדירתו, כדי להשליך על דירתם של המשיבים.

כאמור גם בדירתם של המשיבים מערכת דוד השמש הינה מתוצרתה של המערערת.  אין בפיה כל טענה כאילו עבודת התקנת המערכות הללו או המתלים פוצלה בין קבלני משנה שונים ומכאן נכון היה לקבוע כי היו אלה אנשי המערערת ולא אחרים אשר עסקו בהתקנת המתלה בדירתם של המערערים, כמו בדירתו של העד ענף. עוסקים אנו כאן במאטריה אזרחית שנטל השכנוע בה ידוע והמארג העובדתי שהניחו המשיבים בפני בית המשפט יש בו די והותר כדי להרים את נטל השכנוע שהיה מוטל על כתפיהם כשעורו במשפט האזרחי.

כפי שכבר צוין לעיל המערערת נמנעה מזימונו לעדות של מנהלה, מר יוסי עזרא, מי שהיה אחראי מטעמה לבצוע העבודה באתר וזאת חרף העובדה שהוא כבר מסר תצהיר והימנעות זו וודאי שיש בה כדי לפעול כנגד המערערת ומניחים אנו שאילו הוא היה מתייצב לעדות מן הסתם עדותו והמידע המצוי בידיו, מכלי ראשון, היה פועלים כנגד המערערת.

שיקול זה יש בו כד לחזק את ראיות המשיבים.

במהלך שמיעת הראיות הוברר כי לאחר ארוע התקלה העבירה המערערת על חשבונה את הדוד אל מחוץ לדירה והתקינה אותו על הגג ללא כל תמורה וגם לאחר שהמשיבים סירבו לחתום על מסמך ויתור על תביעות כלפיה. בית המשפט ראה בכך ראיה נוספת המחזקת את מסקנתו כי היתה זו המערערת ולא כל גורם אחר שאחראי להתקנת המתלה הכושל. אין בדעתנו להתערב בקביעה זו, גם לא במשקלה. כחלק ממסכת הראיות המוליכה למסקנה כי הוכחה כאן כדבעי אחריותה של המערערת למלאכת ההתקנה בכלל לרבות המתלה. בית המשפט אף ראה לנכון להסיק מסקנות לחובת המערערת מעובדת הימנעותה מהצגתם מסמכים רלבנטיים שהיו ברשותה כגון הסכם ההתקשרות עם החברה הקבלנית. נסיונה לתלות זאת במעבר הזמן נדחה על ידי בית משפט קמא ובדין נדחה שהרי פניותיהם של המשיבים למערערת היו בסמוך לארוע ותביעת המערערים כנגדה הוגשה ביום 10/3/99, דהיינו כ-14 חודשים לאחר התרחשותו. אין בפרק זמן זה שחלף בין לבין כדי לשכנע שהמסמכים לא נשתמרו או אבדו ולהצדיק את ההימנעות מהצגתם במשפט.

העולה מכל המקובץ הוא שאין בדעתנו לשעות לטענותיה של המערערת ודינו של הערעור דחייה.

אנו מורים איפוא על דחיית הערעור תוך שאנו מחייבים את המערערת לשלם למשיבים 1 ו-2 יחד שכר טרחת עו"ד בסך 10.000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק, וכסכום הזה לשלם גם למשיבה מס' 3, המגן חברה לביטוח בע"מ.

המזכירות תעביר העתקים מפסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום כ"ג בשבט, תשס"ז (13 במרץ 2007) בהעדר.

____________________           ___________________        ____________________

מנחם בן דוד, נשיא - אב"ד                 יצחק כהן, סגן נשיא                 אברהם אברהם, שופט

001020/06עא 054 ורד+פרח התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: