פסק-דין בתיק עא 1019/05

1. בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת א. גרבי מיום 5.06.05, ליתן למשיב רשות להתנגד לבצוע שטר.

החלטתי לקבל את הערעור, ולהלן הנימוקים.

2. המערערת, הגישה בקשה לבצוע שיק, ע"ס 64,350 ש"ח מיום 10.11.04, שמשך המשיב לפקודת המערערת.

3.    המשיב הגיש התנגדות לבצוע השטר בה טען בין היתר כדלקמן:

א.         המשיב הינו איש צבור, אשר כיהן במועדים הרלוונטים כחבר מועצת העיר באר-שבע. המשיב מונה כאחראי לפסטיבל עירוני ומילא תפקיד זה בהתנדבות.

המערערת נשכרה ע"י העיריה או מי מטעמה, לצורך אבטחת אחד האירועים במסגרת הפסטיבל אשר כונה ע"י המשיב "ארוע ההיפודרום". המערערת דרשה לקבל תשלום מראש עבור שירותיה אך בהתערבות ראש העיר סוכם, כי תקבל את התשלום רק לאחר סיום האירוע.

ב.         ביום 5.10.04, שעה אחת לפני פתיחת ההיפודרום, פנה נציג המערערת אל המשיב, ודרש ממנו לקבל שיק בטחון של המשיב או של ראש העיר, כתנאי למתן שירותי האבטחה לאירוע. המשיב מסר למערערת את השיק בגינו הוגשה ההתנגדות, וזאת לטענתו, מחוסר ברירה ובשל הלחץ בו היה נתון. לטענת המשיב היתה התנהגות המערערת בנסיבות, בלתי הוגנת וגבלה בסחטנות, כיוון שהמערערת ידעה שהמשיב אינו קשר בעסק עסקי כלשהו לאירוע.

ג.          בסופו של דבר, לא התקיים ארוע ההיפודרום משום שהמשטרה אסרה לקיים את האירוע מסיבות בטיחותיות.

ד.         המשיב טען, כי בנסיבות האמורות, יש לקבוע כי לא התקבלה תמורה בגין השיק, וכי אם יקבע בסופו של יום כי יש לשלם סכום כלשהו למערערת, הרי שחובת התשלום חלה על העירייה או מארגן האירוע מטעמה ולא על המשיב.

4. כב' הרשמת דנה בבקשת הרשות להתנגד ובהחלטתה, דחתה את טענות המשיב לעניין העדר תמורה בגין השיק, ואת הטענה כי מסר את השיק תחת  לחץ פסול על המערערת.

כב' הרשמת קבעה עם זאת, כי יש ליתן למשיב רשות להתגונן בטענה אחת ויחידה, לפיה ניתן השיק כשטר בטחון לתשלום התמורה על העירייה או האמרגן. כב' הרשמת קבעה בעניין זה בהחלטתה:

"באשר לטענת ב"כ המשיבה כי  על השטר לא נרשם שהוא שטר  לבטחון, הרי שניתן להסיק כי שטר נמשך לבטחון אף אם לא נחתמו עליו מילים המעידות על כך...  טענה אחת שניתן לקבל אותה ולא ניתן לומר עליה כי במהלך חקירת המבקש קרסה, היא הטענה בדבר היות השטר שטר ביטחון לתשלום התמורה על ידי אותו מר חג'ג' או מי מטעם עיריית ב"ש.

נכון כי גם לענין זה לא הובאו בתצהירו או בבקשתו של המבקש אסמכתאות כלשהן ... למעט האמירה בסעיף 14 לתצהיר ... ואולם בשלב זה יש בכך די, וכאמור הטענה לא נסתרה.

לפיכך, ומכל האמור לעיל, אני סבורה כי יש לקבל את בקשת המבקשת בטענת הגנה אחת בלבד והיא הטענה לעניין היות השטר שטר בטחון..."

5. המערעת טענה כי לא היה מקום ליתן למשיב רשות להתנגד לביצוע השטר, בטענה כי המדובר בשיק בטחון. לטענת המבקשת, נכון היה לדחות את טענת המשיב בעניין זה משום שאין כל ציון על גבי השיק כי ניתן לביטחון, וכן משום שגם לטענת המשיב נמסר השיק כבטחון לתשלום התמורה אשר היתה אמורה להשתלם למערערת, וכאשר אין מחלוקת כי תמורה זו לא שולמה, הרי שעל המשיב לפרוע את השטר.

6. המשיב טען בעיקרי הטיעון שהגיש, כי יש לדחות את הערעור על הסף, משום שעל המערערת היה להגיש בקשת רשות ערעור על החלטת כב' הרשמת, ולא הודעת ערעור. ב"כ המשיב זנח טענה זו בסיכומיו, וטוב שכך, שכן טענה זו הינה טענה שגויה, באשר ערעור על החלטת רשם הינו תמיד ערעור בזכות, על פי הוראת סעיף 96 לחוק בתי המשפט.

עוד טען המשיב, כי טענתו לפיה נמסר השיק כשטר ביטחון לא נסתרה בחקירתו, וכי נכונה ההחלטה ליתן למשיב רשות להתנגד לביצוע השטר, בטענה זו, שכן לטענתו "...לפני חיוב המושך על פי שטר לבטחון בלבד יש לברר את התנאי למשיכת השיק".

7. סבורני כי יש לקבל את הערעור.

בשלב זה, לא נסתרה טענת המשיב, כי השיק נמסר למערערת כשטר בטחון לצרך הבטחת התשלום שהגיע לה, במסגרת ההתקשרות עם העיריה, או עם מארגן  ארוע ההיפודרום, אלא שבכך בלבד לא די לבסס הגנה לכאורה מפני ביצוע השטר.