פסק-דין בתיק עא 1016/07

ערעורים מאוחדים על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביב (כב' השופט בכר) מיום 10.12.06 בת.א. 1579/01 על גובה הפיצוי שפסק לוייס חיים (להלן:" התובע") בגין נזקיו מתאונת דרכים. חברות הביטוח (להלן: " הנתבעות"), לא כפרו בחבותן לפצות את התובע על נזקיו.

התובע יליד 29.6.74 נפגע ביום 25.12.00 בתאונת דרכים כתוצאה ממנה נחבל בראשו סבל מזעזוע מח ונגרמו לו חתך בשפה התחתונה ובסנטר, שברים בשיניים ושבר פריקה בשורש יד שמאל, היא ידו הדומיננטית.

עקב החבלה ביד שמאל נותח התובע פעמיים והמומחה האורטופד מטעם בית המשפט דר' אגסי העריך את נכותו הרפואית הצמיתה ב- 20% ע"פ סעיף 41(10) ב' לתקנות המל"ל המדבר בקשיון נוח. מומחה בתחום רפואת הפה והלסת שמונה מטעם בית המשפט דר' טייכר העריך את נכותו הרפואית של התובע בגין החבלה בפניו ובשניו ב- 3% והתייחס גם לעלויות הטיפול בשיניו.

פסק הדין

בית המשפט לא אימץ את קביעת המומחה האורטופד בדבר שעור נכותו הצמיתה של התובע בידו השמאלית הדומיננטית, וקבע שנכות זו היא בגובה 40% ולא 20% כפי קביעת המומחה שמונה. בית המשפט הדגיש כי בעשותו כן לא שינה " קביעות רפואיות שנמסרו על ידי המומחה בצורה ברורה וחלקה" כי אם, הסביר, שהחיל עליהן תקנה אחרת היא תקנה 41(10)(ג) לתקנות המל"ל הדנה ב"קשיון לא נוח".

לטעמו של בית המשפט האורטופד מצא אצל התובע " קשיון בכף היד עם אבדוקציה רדיאלית בשעור של 5 מעלות" מצב שאינו מצוי בהגדרה של קשיון נוח, בית המשפט קבע כי המקום היחיד בו מתייחסות התקנות לאבדוקציה רדיאלית מצוי בהגדרת "קשיון לא נוח" לכן, למרות שבסעיף לא מצוין "אבדוקציה רדיאלית כלשהי" כי אם "אבדוקציה רדיאלית" אין בכך כדי להחיל על המקרה הנדון סעיף של קשיון נוח. בית המשפט התלבט אם נכון יהיה לקבוע מצב ביניים וענה על כך בשלילה משום "שהצדדים בחרו שלא להתייחס לאפשרות שכזו".

את הנכות התפקודית של התובע שעובר לתאונה עבד בחברת גינון והיום ויתר לטענתו על מקצוע הגננות נוכח נכותו האורטופדית והוא סטודנט לגיאוגרפיה וביולוגיה, קבע ביהמ"ש בגובה 20% כפי הערכת המומחה האורטופד שסבר כי נכותו הרפואית (20%) משקפת גם את שעור נכותו התפקודית.

עפ"י אחוזי נכות רפואית ותפקודית אלה ערך בית המשפט את החישוב בגין רכיבי הנזק השונים.

לציין כי בית המשפט קבע ש" הבעיה הרפואית ממנה סובל התובע הינה רק אחת הסיבות בשלה עזב התובע את עבודתו" וכי התקשה לקבל את גרסתו היחידה של התובע בנושא זה גרסה שהתובע נמנע מלתמוך אותה בראיות חיצוניות שעמדו לרשותו כגון עדות מעבידו באותה עת.

יחד עם זאת קבע בית המשפט כי התובע " כיוון דרכו מיד לאחר לימודיו לתחום הגננות, מכאן גם ניתן להניח כי התובע ביקש להמשיך בתחום זה"  וכי " מי שמוצא עצמו כבר בתחילת דרכו כראש צוות ומפקח בתחום (זה היה עסקו של התובע בגננות עובר לתאונה) ימצא עצמו ביום מן הימים כעצמאי". לפיכך ועפ"י הנתונים שהיו בפניו לגבי שכר התובע  עובר לתאונה (8,385 ש"ח ליום פסק הדין) והשכר של " אדם העובד בתחום הגננות ללא השכלה פורמלית של אדריכלות נוף לאחר 17 שנות עבודה (20,000 ש"ח" כפי עדות קרוב משפחתו של התובע המתמצא בתחום) קבע ביהמ"ש את בסיס השכר לצורך חישוב הפסדי השתכרותו לעתיד של התובע על 11,250 ש"ח, סכום המבטא " מיצוע הסכומים (הנ"ל) בברוטו בתוספת מסוימת של השכלתו של התובע... ובניכוי 25% מס". בית המשפט ערך החישוב עד גיל 67 כאחד השכירים לאחר שלא מצא בחומר הראיות די על מנת לקבוע אחרת.

טענות הצדדים בערעוריהם

חיצי שני הערעורים מכוונים בעיקר לקביעת בית המשפט בדבר הנכות הרפואית והתפקודית שנותרה בתובע בתחום האורטופדי - קרי ידו השמאית הדומיננטית - ולקביעות בדבר בסיס השכר, נתונים שהשפיעו על גובה הפיצוי.

הנתבעות טוענות כי בית המשפט טעה בקובעו שנכותו הרפואית הצמיתה של התובע היא 40% בניגוד לקביעת המומחה הרפואי שמינה מטעמו.

הנתבעות מדגישות כי משאלות הבהרה שנשלחו לדר' אגסי וכן מחקירתו הנגדית בבית המשפט עלה מפורשות כי התובע אינו סובל מקשיון לא נח של כף היד כי אם מקשיון נוח. עוד טוענות הנתבעות כי עפ"י ניתוחו של בית המשפט את הראיות בפסק הדין, מסקנתו היתה צריכה להיות שנכותו התפקודית של התובע נמוכה מ- 20% ויש להעמידה על 10%.

באשר לקביעת בסיס שכרו של התובע לגבי חישוב הפסד השכר לעתיד טוענות הנתבעות כי התובע כלל לא טען שמטרתו היתה להפוך לגנן עצמאי וטענה זו צצה לראשונה כהרחבת חזית רק לאחר חקירת האורטופד שגרס כי התובע לא הוגבל בעבודתו כהנדסאי נוף מקצוע אותו למד וכי לא היה מקום להתחשב בהכנסות העד קרוב המשפחה אהרון וייס. לטעמן היה על בית המשפט להעמיד את בסיס שכרו העתידי של התובע כפי שכרו לאחר התאונה 6,780 ש"ח משוערך שזהו השכר " המשקף את פוטנציאל השתכרותו של המשיב (התובע) כפי שהיה לפני התאונה וזאת כעולה גם מעדותו לפיה לאחר התאונה ובמסגרת עבודתו בחברת נופים עשה את אותה עבודה כפי שעשה קודם לתאונה" ולחלופין נטען שיש לקבעו עפ"י השכר הממוצע במשק.

לציין שהנתבעות הגבילו את ערעורן אך לראשי הנזק הנוגעים לחישוב הפסדי שכר בעבר (נתייחס לכך בנפרד יותר מאוחר), הפסדי שכר לעתיד וכאב וסבל (משום שחושב עפ"י נכות רפואית של 40%).

התובע מגן כמובן מאליו על קביעת ביהמ"ש את הנכות הרפואית בגובה 40% ואף הקדיש הסברים מפורטים לכך בעיקרי טיעוניו. אך קובל הוא על הקביעה בדבר שעור הנכות התפקודית. לטעמו היה על בית המשפט לקבוע אותה לפחות בגבוה הנכות הרפואית (40%) ולמעלה מזה, זאת נוכח העובדה שהתובע נאלץ עקב התאונה לזנוח עבודתו כמנהל גינון, מקים גינות ומתחזקן לאחר שנפגע ביד דומיננטית באופן המגבילו בכתיבה בשימוש במקלדת ובעכבר, במברג בהתקנה ופירוק של אביזרים עדינים ועוד.

עוד נטען על ידו כי בסיס השכר לחישוב הפסד שכר בעתיד צריך היה להקבע - אל מול הנתונים שעמדו בפני בית המשפט - על 17,000 ש"ח, או אז, חישוב עפ"י סכום זה ו- 40% נכות תפקודית היו מוסיפות לתובע פיצוי בגובה 577,000 ש"ח על זה שנפסק.

דיון

אמנם הפער בין הנכות הרפואית והנכות התפקודית שקבע ביהמ"ש לתובע הוא רב ולכאורה מצביע על קושי שאולי מחייב תיקון שעור הנכות הרפואית או שעור הנכות התפקודית. אך לאמיתו של דבר בעין בוחנת אין כך פני הדברים.

בית המשפט ציין באופן מפורש כי הוא אינו מתערב בממצאיו הרפואיים של מומחה בית המשפט דר' אגסי. נשוב ונצטט את דבריו לאמור: " אין בקביעתי זו משום שינוי קביעות רפואיות שנמסרו על ידי המומחה בצורה ברורה וחלקה אלא רק קביעה כי סיווגן של קביעותיו הרפואיות שייך לתקנה אחרת ולא לזו שנקבעה על ידו".