פסק-דין בתיק עא 1014/05

א.         פתח דבר:

1.         ערעור על החלטת רשם בית משפט זה (כב' השופט ארבל) מיום 27/12/04 בבש"א

3420/04, לפיה דחה בקשת המערער להאריך מועד הגשת ערעור על פסק דינו של בית

משפט השלום בקרית שמונה (כב' השופטת ברכה סמסון) בת"א 631/98 מיום 10/8/03.

2.         פסק הדין נמסר ביום 15/8/03 לב"כ המערער דאז וזה העבירו למערער בסמוך למועד זה

(ראה ס' 4 לבקשה להארכת מועד).

3.         הבקשה כאן הוגשה ביום 9/12/04.

4.         לנטען, המערער, פנה לעו"ד אחר (עו"ד לידאוי) וזה, לטענתו, לאחר שבחן את תיק בימ"ש

קמא, הודיעו שיש בסיס לערעור, דרש שכ"ט, קיבל חלקו ואמור היה להגיש ערעור.

5.         לטענת המערער עקב מחדלו של עו"ד לידאוי לא הוגש הערעור בזמן, עו"ד לידאוי הודיע

לו כי הערעור הוגש ויש להמתין למועד דיון.

6.         המערער הגיש בקשתו להארכת המועד להגשת הערעור וכמבואר רק ביום 9/12/04.

ב.         עקר טענות הצדדים:

7.         לטענת המערער, מדובר באירועים שלא היו בשליטתו, טרוניותיו מופנות כמבואר לקשר עם העו"ד האחר אליו פנה, הודעת הערעור מתארת את ההשתלשלות כפי המערער בפניות חוזרות ונשנות לעו"ד האחר, לרבות פניות של ב"כ המערער בכתב וטלפונית ואף צורף פתק שעל פי הנטען נמסר למערער ע"י מזכירת עו"ד לידאוי ובו לפי המיומר, מס' התיק בערעור.

לטעמו של המערער, כב' הרשם היה צריך לתת אורכה להגשת הודעת הערעור, אין לייחס רשלנות הפרקליט האחר למערער, המערער פעל בשקידה ראויה.

עוד טרח המערער וציין כי הודיע לאחיו כי בכוונתו לערער, אין למנוע מהמערער זכותו לערעור, לא קיים אינטרס הציפיה אצל המשיב.

לטעמו עוד, הליך המימוש בו פתח המשיב אינו כתוצאה מפסק הדין נשוא הערעור.

יש לנהוג בכללי הפרוצדורה בגמישות ואין למנוע מהמערער זכותו לערעור.

בית משפט קמא לא היה מוסמך להכריע ענינית בשאלות במחלוקת, קביעותיו בטלות מעיקרן.

ב"כ המערער צירף פסיקה התומכת לטעמו בהודעת הערעור.