פסק-דין בתיק עא 1010/05

השופטת ר.חפרי וינוגרדוב:

1.         ערעור זה הוגש על ידי מי ששימש כמבקר עירית חדרה מר אברהם דרי, על פסק דינו של בימ"ש השלום (כב' השופט ש. לבנוני) בתביעה שהגיש דרי כנגד חברת מועצת עירית חדרה מסיעות האופוזיציה גב' חדוה יחזקאלי (ת.א. 14970/01).

עובדות המקרה סוכמו על ידי בימ"ש השלום.

מתברר שב- 4/01 נשלח מכתב אנונימי רחב יריעה אל שורת מכותבים ובהם הנתבעת, ובו האשמות רבות וחמורות של מעשי שחיתות ופגיעה חמורה בסדרי המנהל בעירית חדרה. כותב המכתב תקף באורח חמור גורמים ואישים שונים בעירית חדרה, כשחלק ניכר מן ההאשמות החמורות התייחס למערער.

ב- 20.04.01 שגרה המשיבה מכתב שהופנה למפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה בו דרשה, על יסוד המכתב האנונימי שהיה משופע בנספחים רבים שחלקם לא הוצג בבימ"ש קמא, לפתוח בחקירה נגד כל הנוגעים בדבר המצויינים בחומר, ביניהם, בעיקר, מבקר העיריה אברהם דרי, הוא המערער.

בעקבות מכתבה זה ובגינו, הגיש המערער תביעת דיבה נגד המשיבה. שני הצדדים ערכו תצהירי עדות ראשית והסכימו למתן פס"ד מנומק על יסוד החומר שבתיק וסיכומי טענות.

2.         התביעה התייחסה למכתבה של המשיבה בעקבות המכתב האנונימי.

המכתב האנונימי עצמו משתרע על פני 8 עמודים מודפסים ונושא תאריך 3/01. כותרתו היא:-

"מבקר מושחת הצליח להסתיר פשעיו מעיני הציבור - לדין פלילי יחקר ראש העיר שהשחיתות אצלו חוגגת - סימביוזת הפושעים"

בין היתר נטען במכתב זה, כי מבקר העיריה העלים הכנסות ולא שילם עליהן מס וקיבל כספים בלתי חוקיים מהעיריה ובגין עבירות אלה, שילם כופר וממשיך בתפקידו כממונה על ניהול תקין ושמירת טוהר המידות. הכותב מפנה לתחקיר עיתונאי, לממצאי ביקורת של מבקר המדינה ולחקירה של מס הכנסה, וטוען כי מדובר בתפקיד בכיר ורב עוצמה המופקד על טוהר המידות. נטען, כי כאן "הכל בלתי חוקי, מסריח, רקוב וצחנתו ממשיכה לבעבע ולהרקיב את המנהל הציבורי. לכן חובה לפטר מיד את המבקר ולהעמידו לדין פלילי", עניין שצריך היה להתבצע עם גילוי הפרשה ב- 1993. נזכר כי המבקר לא יכול היה ליהנות מחופש פעולה בביצה העכורה ללא גיבויו ותמיכתו של ראש העיריה.

מעבר ל- 8 עמודי המכתב האנונימי, מופיע עמוד בו מצויין כי מקבלי המסמך המתבקשים לטפל בשחיתות, הם 19 גורמים ובנוסף "גורמי תקשורת בכירים". בין הגורמים - היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטת המדינה, פרקליטת מחוז הצפון, מבקר המדינה, שר הפנים, השר לבטחון פנים, מפכ"ל המשטרה, נציב מס הכנסה, נציב שירות המדינה, הגב' יחזקאלי, חברת מועצת העיר, התנועה לאיכות השלטון ועוד.

3.         מכתבה של המשיבה, הגב' יחזקאלי, נושא תאריך 20.04.01 ומופנה לשלושה גורמים - מפכ"ל המשטרה, היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה. בהמשך למכתב נוספו 10 נמענים נוספים מבין נמעני המכתב האנונימי ובהם - פרקליטת מחוז חיפה, מבקר המדינה, שר הפנים,השר לבטחון פנים, נציב מס הכנסה ונציב שירות המדינה והתנועה לאיכות השלטון.

נוסח מכתבה של המשיבה הובא בפסק דינו של בית משפט קמא. עיקרו, אזכור חומר כתוב המצביע לכאורה על מעשי שחיתות ומחדלים חמורים בעירית חדרה, הגשת תלונה כנגד כל הנוגעים בדבר המצויינים בחומר' ביניהם, בעיקר, מבקר העיריה, המערער ופניה לכל מקבלי החומר, להפעיל השפעתם למען תתקיים חקירה יסודית ונמרצת.

בס' 1 למכתב מביעה המשיבה את דעתה, לפיה החשדות המועלים בחומר הינם בתחומים פליליים רבים והרבה יותר מקצה של עניין (לא של חוט...). בס' 5 מציינת המשיבה כי למיטב ידיעתה, מה שהוצג בחומר הוא רק קצה קצהו של הקרחון ויש לבער בהקדם את הריקבון שצחנתו עולה מזה זמן. בס' 7 מוסיפה המשיבה כי המערער, כלפיו מפנה החומר אצבע מאשימה, מנסה באמצעות תביעה משפטית למנוע ממנה כנבחרת ציבור לעורר את העניינים החמורים בהם הוא מעורב ומוסיפה, כי נגד העיתונים שחשפו ופרסמו את מעלליו הוא אינו מגיש תביעות משפטיות - "אנו יודעים למה...".

            התביעה נסבה כאמור על מכתבה של המשיבה שנכתב בעקבות המכתב האנונימי.

4.         בפסק דין מפורט ומנומק, דחה בית המשפט את התביעה.

            בית המשפט קבע, כי לא הוכח בפניו כי המשיבה היא שכתבה את המכתב האנונימי.

תוך שבית המשפט מציין כי פעולתה של המשיבה כחברת מועצת העיר לגרום לבדיקת ובירור ההאשמות החמורות הכלולות במכתב האנונימי הינו ראוי ולגיטימי, בחן את השאלה האם בפעולתה ליישום כוונתה הלגיטימית, חרגה מתחום הנדרש. שאלה זו העלה בית המשפט לנוכח רשימת המכותבים הנרחבת ולנוכח העובדה שמכתבה של המשיבה אינו "יבש, קצר ולקוני". תשובתו לשאלה זו היתה בשלילה.

בית המשפט מציין את עובדת היות המערער בעל תפקיד ציבורי ואת היות המשיבה חברת מועצת העיר ומדגיש כי ככל שעוסקים באנשי ציבור, נקודת האיזון מוסטת אל עבר מתן זכות קדימה לחופש הביטוי. ביהמ"ש מציין, כי יש להתייחס באהדה לרצון לגיטימי להעביר על מבקר העיריה ביקורת, בעיקר כשזו נוגעת לשאלת טוהר המידות האישי שלו. בית המשפט סבור כי יש להגן על חופש הביטוי הפוליטי של יריבים מבין אנשי הציבור.