פסק-דין בתיק עא 1007/05

            בבית משפט השלום נדונה תובענה בגין שיק בחתימתו של המערער. השיק הוגש לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל ועם הגשת התנגדות של המערער הועבר העניין לבית המשפט.

להלן עובדות שנקבעו על ידי בית משפט השלום: המשיבה היא חברה בע"מ העוסקת באספקת חומרי הדברה ומוצרי חקלאות. היא טענה כי המערער, שהוא מנהלה של חב' בשם "פריפר גליל עליון בע"מ" [להלן - פריפר], רכש ממנה מוצרי הדברה עבור פריפר וכבטוחה לפרעון החוב הפקיד בידיה שיק אישי לביטחון על סך 15,000 ש"ח. פריפר רכשה מוצרים שונים בסכום העולה על גובה ערבותו האישית של המערער, ומשכך פנה מנהל המשיבה אל המערער, הן בתפקידו כמנהל פריפר והן במעמדו כערב. חרף פניות אלה לא הגיע המערער אל המשיבה לשם הסדרת החוב ועל כן נאלצה לממש את השיק. משחולל השיק נאלצה המשיבה לפתוח בהליכים משפטיים. המערער טען בבית משפט השלום כי סיכם עם אורנה, שגם היא אחת ממנהלי המשיבה, כי חשבונו האישי אצל המשיבה יסגר ויפתח חשבון חדש על שם פריפר. אך אורנה לא הובאה לעדות ובית משפט השלום קבע כי הדבר נזקף לחובתה של המשיבה. עוד טען המערער כי השטר היה שטר לביטחון שמימושו היה מותנה בתנאי ומשלא קויים התנאי לא הושלמה המסירה והמשיבה לא היתה זכאית להציגו לפרעון. התנאי שלא קויים היה סגירת חשבונו האישי של המערער, כפי שסוכם, לטענתו, עם אורנה. פגם נוסף בהליך מימוש השיק היה שלא נעשתה פניה מוקדמת לפריפר, שהיא החייבת העיקרית, פניה הנדרשת על פי סעיף 8 לחוק הערבות תשכ"ז-1967.

בעקבות עובדות אלה התייחס בית המשפט לשאלה המשפטית הנוגעת לשטר, למסירתו ולשטר ביטחון בפרט. שטר ביטחון, לדעת בית משפט השלום, הינו שטר שנועד להבטיח דבר מה. מסירת שטר ביטחון נחשבת מסירה על תנאי ורק בהתקיים אותו תנאי ניתן להשתמש בשטר. המילה "לביטחון" המופיעה על גבי השטר נוגעת למסירה בלבד ולא לתשלום, ועל כן הוספתה על גבי השטר אינה פוגמת בו. כאשר מדובר בצדדים קרובים לשטר מורה סעיף 20 לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות") כי מותר להוכיח פגם במסירה. בשלב זה דן בית המשפט בשאלה מהו התנאי שהוצמד לשיק והאם קויים, אם לאו. בעניין זה קבע בית משפט השלום כי המערער לא הוכיח את הטענה כי איפוס חשבונו האישי היה תנאי למימוש שיק הביטחון לטובת חברת פריפר.

עוד קבע בית המשפט כי מסירת השיק לא היוותה הפטר של חובו הפרטי של המערער כלפי המשיבה ואין קשר בין מתן שיק הביטחון לבין סגירת החוב האישי. עוד קבע השופט כי נוצר אצלו הרושם כי המערער מנסה לערב את החוב נשוא תיק זה עם חובותיה של חברת פריפר הנדונים במסגרת תיק אחר.

באשר לתנאי השני שהמערער טען לו, שאין לדרוש מן הערב למלא את ערבותו בטרם נדרש תחילה החוב מן החייב העיקרי, קובע בית משפט השלום כי נעשו פניות רבות אל המערער, הן בכתב והן בעל פה, ולעניין זה די בדרישה אל החייב העיקרי שלא נענתה ואין צורך להגיש נגדה תביעה ממש.

שאלה נוספת שהתעוררה בבית משפט השלום היא מהו גובה החוב. לעניין זה קובע בית משפט השלום כי הגנתו של המערער לא כללה כל מחלוקת ביחס לגובה החוב, ועל כן בדין התנגדה המשיבה לכל שינוי חזית או הרחבתה, אם היא מיועדת להעלות טענות כנגד גובה החוב. למעלה מן הצורך קובע בית המשפט כי המשיבה צרפה את כרטסת הלקוח, חשבוניות ותעודות משלוח, אך אין בכך כדי להעביר אליה את נטל הוכחת גובה החוב, כפי שטוען המערער, מה גם שעומדת לזכותה חזקת התמורה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות.

טענה נוספת הנוגעת לשיק היא שהוא נערך על שם "רגב בע"מ" ואילו ביצועו נדרש על ידי המשיבה ששמה "רגב רוטנברג בלום בע"מ". השופט קובע כי מדובר באותו גוף למעשה אשר מכר את חומרי ההדברה למערער באופן אישי, וגם לפריפר. אי נקיבה בשם מדוייק של הנפרע אינו פגם היורד לשורשו של עניין.

טענה נוספת הנוגעת לפגם בשיק היא הוספת תאריך הפרעון על גביו. סעיף 19 לפקודת השטרות מעניק למחזיק השטר רשות, לכאורה, להשלימו, מה גם ששיק שלא נרשם בו תאריך הוא בר פרעון עם דרישה. לאור זאת נדחתה ההתנגדות והמשיבה הורשתה להמשיך בהליכי ההוצאה לפועל.

על כך הערעור שבפנינו.

בערעור חוזר המערער על מרבית הטענות שנטענו בבית משפט השלום, ושאלה עיקריהן:

א. גובה החוב איננו 15,000 ש"ח [שהוא סכום שיק הביטחון], אלא 2,530 ש"ח בלבד, חוב הנובע מתעודות משלוח שהוגשו למערער;

ב. כאשר מדובר בצדדים קרובים ולאור עסקת היסוד עובר נטל ההוכחה לכתפי הנפרע;

ג. העילה השיטרית נזנחה ודווקא עילת עסקת היסוד היא זו שעמדה על הפרק;

ד. הכרטיסיה שצורפה "למעלה מהצורך" הוכחה כבלתי אמינה ונגועה במרמה וזיוף. המסמכים שעליהם היא מושתתת הם מזוייפים ומשוחזרים;

ה. שטר הביטחון היה צמוד לתנאי והתנאי לא קויים. התנאי היה שחשבונו האישי של המערער יסגר. הדבר סוכם עם אורנה, מנהלת במשיבה והדבר לא נסתר. העובדה שאורנה לא הובאה להעיד צריכה לחזק את עדותו של המערער בנקודה זו;

ו. השיק לא נשא תאריך אך כן הוגבל בזמן. את זה מסיק המערער מקבלה מס' 237 בה נרשם זמן פרעונו של השיק כ- 30.12.00, על כן לא יכלה המשיבה למלא בו תאריך מאוחר יותר;

ז. אין זהות בין המערער לבין חברת פריפר ואם לא יעמדו על קיום דרישת סעיף 8 לחוק הערבות ירוקן מושג זה מכל תוכן.

ח. מר רוטנברג מנהל המשיבה העיד כי דיבר עם המערער רק פעם אחת ומכאן שלא ייתכן שדרש ממנו לקיים את החוב כמה וכמה פעמים;

ט. העובדה שהמערער הוא גם מנהלה של חברת פריפר אינה שוללת את זכויותיו כערב;