פסק-דין בתיק עא 1003/06

1.                   לפני ערעור על החלטת כב' הרשמת ע. קויפמן מיום 1.2.06, בה דחתה את בקשת המערערת להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד, על כספים וזכויות של המשיבה, להבטחת תביעה כספית שהגישה המערערת נגד המשיבה.

הערעור הוגש ונדון במעמד צד אחד עפ"י הוראת תקנה 406א' לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984.

החלטתי לדחות את הערעור כאמור להלן.

2.                   המערערת הגישה נגד המשיבה תביעה לתשלום סך של 163,160 ש"ח.

בכתב התביעה טענה המערערת בין היתר כדלקמן:

המערערת הגישה יחד עם המשיבה הצעה משותפת במסגרת מכרז שערכה החברה הכלכלית לערד בע"מ (להלן: "המזמינה"), לצורך שיפוץ משרדיה.

לטענת המערערת הסכימו הצדדים, כי יגישו הצעה משותפת, אשר תוגש באמצעות המשיבה, כאשר המערערת תבצע את עבודות ההנדסה האזרחית ואילו המשיבה תבצע את עבודות החשמל. המשיבה התחייבה במסגרת הסכמה זו, לשלם למערערת את התמורה שתקבל עבור עבודות שתבצע המערערת.

לטענת המערערת, אישרה המזמינה ביום 16.1.06, תשלום חלקי ע"ח תמורת העבודות, כאשר מתוך הסכום האמור, היתה זכאית המערערת לקבל סך של 163,160 ש"ח, בגין עבודות שביצעה במסגרת הפרויקט.

המערערת פנתה על כן אל המשיבה, ודרשה לקבל את חלקה בתמורה, אלא שהמשיבה טענה כי טרם קיבלה תמורה כלשהי מן המזמינה.

פניה של המערערת אל המזמינה העלתה, כי המזמינה אכן שילמה למשיבה חלק מן התמורה כאמור, בהתאם לתנאי המכרז, ובהתאם להצעה שהגישו הצדדים.

המערערת פנתה בשנית אל המשיבה, והפעם אישרה המשיבה, כי אכן קיבלה כספים אך הודיעה כי אין בכוונתה לשלם למשיבה, אלא אם תיטול על עצמה את כל ההתחייבויות בפרויקט, לרבות ביצוע עבודות החשמל, אותן כזכור היה על המשיבה לבצע. לחילופין, הודיעה המשיבה, כי אם לא תיטול על עצמה המערערת ביצוע עבודות החשמל, תשלם לה המשיבה עבור חלקה בפרויקט, רק עם סיום העבודות. המערערת טענה על כן, כי המשיבה הפרה את ההסכם שכרתה עם המערערת, ומכאן תביעתה לחייבה בתשלום הסכום הנתבע.

3.                   יחד עם התביעה, הגישה המערערת בקשה להטיל עיקול זמני במעמד צד אחד, על כספים וזכויות של המשיבה. הבקשה נתמכה בתצהיר מנהל המערערת ובמסמכים שונים, המלמדים לכאורה, על קיום ההסכם בין הצדדים ועל זכאותה של המערערת לקבלת הסכום הנתבע.

לעניין קיום חשש להכבדה על ביצוע פסק הדין מקום שתתקבל התביעה, שהינו תנאי להטלת עיקול זמני, נטען בתצהיר מנהל המערערת רק זאת:

"16.      הכספים שנטלה המשיבה ושאינם מועברים למבקשת הינם כספי המבקשת והברחתם ע"י המשיבה מצביעה על רצונה להתחמק מתשלום התמורה המגיעה למבקשת ומהווה אף שליחת יד בכספים לא לה.

17.   בנסיבות העניין כפי שמפורטות בתצהיר לפיהם שיקרה המשיבה והציגה בפני המבקשת מצג שקרי לפיה לא נתקבלו כספי התשלום מהחכ"ל בעת שכספים אלה שולמו לידה, ההפסדים הצפויים לה בביצוע העבודה מעלים חשש כבד כי המבקשת עלולה למצוא עצמה בעת מתן פסק הדין מול שוקת שבורה ולא תצליח לגבות מהמשיבה את הכספים המגיעים לה בגין עבודתה.

18.   המשיבה אף הודתה כי אכן התמורה בגין העבודות... הועברו לחשבון של המשיבה, זה מכבר, עפ"י החשבון המאושר  כאמור לעיל, אך אין בכוונתה להעביר את הכסף לידי המבקשת, ואף יותר מזאת, המשיבה מציבה בפני המבקשת תנאים בכל הנוגע להמשך העבודות בפרויקט בניגוד להסכם בע"פ בין הצדדים."

4.                   כב' הרשמת דחתה את הבקשה ונימקה את ההחלטה:

"מעיון בבקשה ובתצהיר לא שוכנעתי כי קיימות ראיות לכאורה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין".

5.                   בכתב הערעור טענה המערערת, כי החלטת כב' הרשמת אינה נכונה. לטענתה, במעשיה הנטענים, הבריחה המשיבה כספים שהגיעו למערערת. המערערת טענה, כי האמור בתצהיר מנהל המערערת לעניין זה, הינו בגדר ראיה לכאורה המקימה חשש סביר, שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין.