פסק-דין בתיק עא 003394/02

זהו ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב (כב' השופט דן מור), מיום 28.10.02, בת"א 76724/00, שבו נדחתה, בשל התיישנות, תביעת המערער לסילוק יד המשיב מחלק מחלקה 126 בגוש 6996 שבבעלות המדינה (להלן:- " הנכס").

1.          רקע

(א)       המערער הגיש לבית משפט קמא תביעה לסילוק ידו של המשיב מהנכס. בכתב התביעה נטען שהמשיב תפס חזקה, ללא רשות ושלא כדין, בחלק מהנכס שסומן בתרשים שצורף לכתב התביעה כנספח "ב", גידר אותו ועושה בו שימוש ללא רשות וללא הסכמה, ומעשיו מהווים הסגת גבול במקרקעי המדינה.

(ב)       בכתב הגנה לקוני שהגיש ב"כ המשיב, טען הוא שהמערער אינו בעל דין נכון בתביעה; שהמשיב ובני משפחתו החזיקו בנכס ברציפות מאז שנות ה-30 של המאה הקודמת, ו"דין זכותם בנכס כדין בעלות" ושהתביעה התיישנה ודינה להדחות על הסף.

2.          פסק-דינו של בית משפט קמא

(א)            בית משפט קמא קבע שאין מחלוקת כי הנכס בבעלות המדינה, וכי המשיב מחזיק בו. השופט הנכבד דן בטענות שהעלה המשיב בדבר העדר יריבות והעדר תכלית מעשית לתובענה, ודחה אותן.

(ב)             עיקר הדיון התמקד בטענת המשיב בדבר התיישנות וחזקה נוגדת. המשיב טען עובדתית שבני משפחתו והוא מחזיקים בנכס משנות ה-30 של המאה הקודמת. בית משפט קמא קבע שאם טענת המשיב תוכח, הרי שתביעת המערער התיישנה עוד לפני שחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 (להלן:- " חוק המקרקעין") נכנס לתוקפו, וזאת לפי סעיף 159(ב) לחוק המקרקעין וסעיף 22 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן:- " חוק ההתיישנות").

(ג)             בית משפט קמא ניתח את חומר הראיות וקבע שהוכחה חזקה נוגדת מאז שנות ה-30, ומטעם זה התיישנה התביעה. אומנם המשיב נולד ביום 1.3.41, אך אביו נרשם כבעלים של בניין הסמוך לנכס עוד ביום 3.8.42, כשאין חולק שהמשיב הוא חליפו (להלן נתייחס לחזקה הרצופה של האב ושל המשיב - כחזקת המשיב). המשיב טען בתצהירו שהוא מחזיק בנכס משנות ה-30, ומשלא נסתרה טענתו - הוכח יסוד החזקה. מבחינת אופייה של החזקה - קבע השופט שהוכח כי מדובר בחזקה נוגדת, ללא רשות הבעלים. בית המשפט קבע שיש ללמוד זאת מהודאת המערער בכתב התביעה כי " הנתבע תפס חזקה בנכס ... ומחזיק בו שלא כדין, ללא רשות התובע וללא הסכמתו." (סע' 3.2 לכתב התביעה; ההדגשות כאן ולהלן הוספו); " הנתבע גידר השטח, וזאת ללא קבלת רשותו של התובע וללא הסכמתו..." (סע' 4 לכתב התביעה); " הנתבע מחזיק בנכס מבלי הסדר חוקי כמתחייב בניגוד להסכמת התובע וללא קבלת אישורו..." (סע' 6 לכתב התביעה). דברים אלה מלמדים, כך נקבע, כי המשיב לא קיבל מעולם אישור להימצא בשטח, והימצאו בו אינו אלא פלישה. לכך צורפה העובדה שמדובר בתקופה של כ-60 שנה, ושהמשיב ובני משפחתו נהגו בשטח מנהג בעלים. עוד קבע השופט, שגם אם המערער לא היה ער לחזקת המשיב בנכס עד לשנים האחרונות - הרי שהוא לא טען  טענה זו בכתבי הטענות, ולכן היא לא הוכחה.

אשר על כן, דחה בית משפט קמא את התביעה.

3.          טענות המערער

(א)        המערער טוען שלא הוכחו לפני בית משפט קמא התנאים המצטברים הנדרשים להוכחת חזקה נוגדת. אחד התנאים הוא שעל החזקה הנוגדת לנבוע מזכות בעלות של המחזיק במקרקעין. זאת לא הוכיח המשיב, שלא טען לזכות קניינית עצמאית בנכס.

(ב)        שגה בית משפט קמא בקובעו שהמשיב הוכיח את מניין השנים הדרוש לשכלול תקופת ההתיישנות. לטענת המערער, תצהיר המשיב אינו תומך באופן חד-משמעי במועד תפיסת החזקה, ולא הוצגה, בנוסף לתצהיר, כל ראיה נוספת. עוד נטען שבית משפט קמא לא הפריד בין הנכס נושא התובענה, שאליו פלש המשיב, לבין בית אביו של המשיב, שרשום בבעלותו כדין.

(ג)         לבסוף טוען ב"כ המערער שלא הוכח שחזקת המשיב הייתה נוגדת. לפי הנטען, המערער לא ידע אודות הפלישה לפני שנת 1995, ועצם נקיטת הליכים לפינוי במועד זה מהווה ראייה נסיבתית המעידה על מועד הידיעה. לטענת המערער, בית משפט קמא לא ייחס לכך את המשקל הראוי.

4.          טענות המשיב

(א)        המשיב טוען שיש ללמוד מכתבי הטענות שמקור חזקתו במקרקעין - בטענת בעלות. לטענתו, הפסיקה קובעת שטענת חזקה נוגדת היא טענת בעלות העומדת בפני עצמה.

(ב)        המשיב טוען שמועד תפיסת החזקה צויין במפורש בתצהירו. המשיב אומנם לא הביא כל ראיה בנוסף לעדותו, אך די בעדותו כדי להרים את הנטל. במצב דברים זה היה על המערער להביא ראיות לסתור, והוא לא עשה כן.

(ג)         המשיב טוען שאין כלל צורך להידרש לטענת חזקה נוגדת בנסיבות העניין, שכן הנטל להוכיח טענה זו מוטל על הנתבע במקום שבו הוכיח התובע שמקור חזקת הנתבע במקרקעין נובע מרשות הבעלים, ולא זה המצב בענייננו.

(ד)        המשיב טוען שהמערער הודה בכתב התביעה שמעולם לא ניתנה למשיב רשות לתפוס חזקה במקרקעין, ודי בכך כדי להוות הודאה בחזקה נוגדת; הודאה שפוטרת את המשיב מן הצורך להוכיחה.