פסק-דין בתיק עא 003050/01

1.         ערעור וערעור שכנגד על פסק-דינו של בית-משפט השלום (כב' השופטת שריר, ס"נ) בת.א. 4216/99 לפיו נפסק למשיבה 1 (להלן: "המשיבה")  פצוי כספי בגין פגיעתה בתאונת-דרכים. המערערת, חברת הביטוח, טוענת כי הסכום שנפסק מוגזם במידה המצדיקה התערבות ערכאת הערעורים, שעה שהמשיבה טוענת כי הסכום נמוך יתר על המידה.

2.         המשיבה, ילידת שנת 1972, נפגעה בתאונת-דרכים ביום 22.1.99 בהיותה כבת 27. הפגיעות היו בצווארה, בגב התחתון, בחזה, בבטן ובברכיים. המומחה מטעם בית-המשפט בתחום האורטופדי , פרופ' הלל, העריך בחוות-דעתו את נכותה הצמיתה של המשיבה בשיעור של 10%, ועמד על קביעתו גם לאחר שעומת עם קלטת וידאו בה הוסרטה המשיבה נוהגת ועולה במדרגות. בחקירתו הנגדית ציין המומחה כי " יש מקום לחשוב על אולי 5% לצוואר" (עמ' 25 לפרטיכל). השופטת המלומדת, שהמשיבה עשתה עליה רושם כן ומהימן ביותר, קבעה כי יש להעמיד את נכותה הרפואית המשוקללת על 14.5% - 10% בגין הפגיעה בברך שמאל ו-5% בשל הפגיעה בצוואר. כמו כן נקבע כי הנכות התפקודית זיהה לזו הרפואית, שכן כל תלונות המשיבה גובו בקביעות המומחה הרפואי, בלא שנעשה מצידה כל נסיון להאדרת נזקיה.  המשיבה עבדה כמנהלת חשבונות ועשתה כל מאמץ שלא להיעדר מעבודתה, וכל זאת כאשר מעבידה הסתכל עליה בעין עויינת בשל ההיעדרויות שנאלצה לעשותן ובשל ישיבתה עם רגל מורמת שהתנפחה לאחר התאונה. לאחר מכן מצאה מקום עבודה אחר באותו תפקיד ואף השביחה את שכרה. על פי קביעת הערכאה הראשונה כרוכה עבודת המשיבה בישיבה ממושכת ליד מחשב וההפרעה בשל הכאבים בברכה ובצווארה משפיעים על תפקודה, דבר שהתאשר גם בחוות-דעת המומחה. כמו כן היא מתקשה מאז התאונה בביצוע עבודות פיסיות בביתה.

אחר כל אלה נפסק לטובתה פצוי בגין הפסד שכר לעבר בסך של 4,000 ש"ח, פצוי גלובלי בגין הפסד כושר השתכרות לעתיד בסך 100,000 ש"ח, פצוי בשל הצורך בעזרת הזולת בעבר ובעתיד בסך 100,000 ש"ח, הוצאות ניידות בסך 30,000 ש"ח ונזק בלתי ממוני בסך 21,643 ש"ח. סכום הפיצויים הכולל הגיע לסך של כ-260,000 ש"ח בתוספת הוצאות ושכ"ט עו"ד.

3.         מטעם המערערת נטען בפנינו כי פיצויים בשיעור כה נכבד, שעה שמדובר למעשה בנכות של 10% בלבד, שכן המומחה לא קבע נכות נוספת מעבר לכך בחוות-דעתו הכתובה, הינם מופרזים מעבר לכל מידה. כל זאת כאשר לא הוכחו נזקים וכאשר מדובר בעדות יחידה. המשיבה לא הוכיחה כי אינה מסוגלת לעבוד ולהתפרנס באותו היקף כבעבר ואף הוכח שרמת תפקודה לא פחתה בעקבות התאונה.

מטעם המשיבה-מערערת שכנגד נטען כי אין מקום להתערבות בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית וכי הסכום שנפסק הינו נמוך בהתחשב בנכותה של המשיבה שעבודתה כרוכה בישיבה מרובה ובנוסף לכך מוטל עליה עול עבודות הבית. לטענת המשיבה נכותה התפקודית עולה על הנכות הרפואית לאור עדות המומחה המאשש את הקשיים בהליכה ובעמידה ממושכת וכן הקשיים בנהיגה. היה מקום לפסוק פיצוי בשל עזרת הזולת בעבר ולהגדיל את הפצוי בפריט זה לגבי העתיד שכן חישוב אריתמטי היה מביא לפיצוי כפול מהסכום הגלובלי שנפסק בפועל.

4.   לאחר שקילת כל הנסיבות המסקנה היא כי זהו מקרה שבו אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית, ואין אנו נדרשים להציג פסק-דין משלנו, העונה על מכלול השאלות שהתעוררו, לצד פסק-דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין ( ע"א 323/89 קוהרי נ' מ"י פ"ד מה(2) 142, 168; ע"א 478/88 בקר נ' שטרן פ"ד מב(3) 679,680 ; א. גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה שביעית מעודכנת תשס"ג, עמ' 523).

ההלכה היא שהבקורת של בית משפט שלערעור על ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מ"י פ"ד נד(4) 632). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית-המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92 חב' אלטריפי נ' סלאיימה פ"ד נ(5)  407).

ועוד מצינו כי : " כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה". (ע"א 2989/95 קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר פ"ד נא(4) 687)

לגבי הטענה כי מדובר בעדות יחידה של בעל-דין, יש לציין כי אמנם לפי סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש] אם פוסק בית-המשפט על פי עדות יחידה של בעל דין, ולעדות זו אין סיוע, אזי עליו לפרט בהחלטתו מה הניעו להסתפק בעדות זו. עם זאת כאשר בית-המשפט נותן אמון רב בעדות כזו די בכך כדי להוות הנמקה מספקת ( ע"א 295/89 רוזנברג נ' מלאכי פ"ד מו(1) 738,733; ע"א 231/72 עזבון אלמליח נ' זוטא פ"ד כז(1) 679, 681).  במקרה זה נתנה השופטת הנכבדה אמון מלא ומוחלט בעדות המשיבה.

לענין נכותה הרפואית של המשיבה - בסופו של דבר בית-המשפט סמך ידו על ממצאיו וקביעותיו של המומחה שמונה על ידו ואשר תמך בדבריו בתלונות המשיבה. הכלל הוא כי מקום שהערכאה הראשונה מצאה לנכון לאמץ את דעת המומחה שמונה על ידה ולפסוק על פיה, מצומצמת מידת ההתערבות של ערכאת הערעור והיא לא תתערב אלא אם כן נראה לה שהמומחה שגה עד כדי כך שאפילו ביתהמשפט, החסר ידע מקצועי באותו תחום, יוכל לומר שדעתו של המומחה מופרכת ( ע"א 680/87 הנ"ל, בעמ' 161; ע"א 605/88 תבורי בע"מ נ' מעינות הגליל המערבי פ"ד מה(2)1, 11). העובדה שהנכות הנוספת בצוואר ל א אוזכרה בחוות-הדעת הכתובה, אלא מצאה בטוי רק בעת חקירתו הנגדית של המומחה נשקלה כדבעי ע"י בית-המשפט ואין מקום להתערב במסקנתו.    מכל פנים בסופו של דבר הקביעה גם לענין הנכות הרפואית מסורה לשיקולו של בית-המשפט שהוא המכריע גם בענין שבמומחיות (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ פ"ד מז(5) 114, 128 ; ד"נ 20/85 בחרי נ' פדלון פ"ד לט(4) 463).

לענין שיעור הפיצויים - אף כאן לא מצאנו מקום להתערבות בסכומים שנפסקו.

נראה היה לנו כי במקרה זה נפסקו הפיצויים ביד נדיבה, ולפיכך גם העלינו בפני הצדדים הצעת פשרה ברוח זו, אלא שבחינה מדוקדקת של הממצאים העובדתיים והמסקנות אליהם הגיעה השופטת קמא, מוליכה למסקנה כי אין מדובר במידת נדיבות כה מופרזת עד שיש הצדקה להתערב בה.

כלל פסוק הוא כי " אין בית-משפט שלערעור מתערב בהערכת הנזק של הערכאה הראשונה ולא ימיר את הערכתה של הדרגה הראשונה בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר, או משנתגלתה טעות בולטת בשיקולי בית-המשפט" (ע"א 2904/92 עיריית ת"א נ' עזבון לטרהויז פ"ד נ(1) 754; ע"א 2245/91 ברנשטיין נ' עטיה פ"ד מט(3) 709, 724; ע"א 778/83 סעידי נ' פור פ"ד מ(4) 628). "אף במקרים בהם נראה לבית משפט שלערעור כי בפריט זה או אחר הוא היה קוצב סכום שונה במעט מזה שנפסק, עדיין לא יתערב, כאשר אין לגלות פגם בולט בשיקוליה של הערכאה הראשונה (ע"א 18/81 קלייר נ' גולדנברג פ"ד לז(4) 656). אין להפוך כל פריט נזק נושא לפלוגתא בדרגת ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בכגון דא (ע"א 663/84 עטיה נ' הסנה פ"ד מד(3) 720).

5.  לאחר בחינת פסק-הדין נשוא הערעור לאור אמות המידה האמורות הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את הערעור ואת הערעור שכנגד, ללא צו להוצאות.

ניתן היום 7.2.05 בהעדר.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לבאי כוח הצדדים.