פסק-דין בתיק עא 002917/01

1.         ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופטת ניצה מימון - שעשוע), בתיק אזרחי 3426/98, לפיו נדחתה תביעת המערערים לחלוקת השימוש ברכוש המשותף, בניית  גדר הפרדה, וקביעת שביל פרטי בבית המשותף נשוא הערעור.

2.         עובדות

ענייננו בבנין בו 4 דירות 2 בכל קומה. דירת המערערים בקומת הקרקע, ודירת המשיב מעליה.

אין מחלוקת כי עובר לרכישת הדירה על ידי המערערים בשנת 1994, נפגשו הצדדים והסכימו ביניהם על ביצוע תוספות בניה בשתי הדירות בכיוון האחורי- צפוני של החצר המשותפת. דירת המערערים שבמקורה היתה 40 מ"ר הוסכם כי תוגדל ל- 120 מ"ר, ודירת המשיב תוגדל באותו אופן. כמו כן הוסכם כי המשיב יוסיף וינצל אחוזי בניה של 30 מ"ר בחלל הגג המהווה רכוש משותף. כן הוסכם על בנית גרם מדרגות בחצר האחורית מדירת המשיב בקומה א' לחצר.

בהסכמה ביקשו הצדדים גם להוסיף בניה של חניה ומחסן לכל אחת מהדירות בחלק האחורי של החצר.

הסכמות אלו מצאו את ביטוין בבקשות להיתרי בניה, ת/3 למערערים ו-ת/4 למשיב.

שלושה חודשים לאחר סיום בניית תוספת הדירה, נערך ונחתם על ידי המשיב ת/5, שהיא תכנית פיתוח של החצר הנמצאת בבעלות משותפת, עליה כתב מנהל מח' התשתיות בעירית כפר סבא הערות, שלצורך וידוא הודעתם למשיב חתם זה האחרון על המסמך ת/5 על גביו מופיעה הפרדה על ידי גדרות בין הכניסה לבין לבין החצר.

הבקשות נערכו בהסכמה על ידי המערערת, (הנדסאית בניין), ועליהן חתמו כאמור הן המערערים והן המשיב.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום בכפר סבא, טענו המערערים כי ההסכם שנכרת בינם לבין המשיב כלל גם הסכמות בדבר אופן השימוש בחצר הבית המשותף, המהווה רכוש משותף. על  פי ההסכמות החצר הקדמית של הצד המערבי תהא בשימושם הבלעדי של המערערים וכן כי הם יוכלו להקים גדר הפרדה בין שביל המעבר לרכב, לחניות ולמחסנים בחצר האחורית, לבין שביל הגישה הרגיל לכניסה לדירת המערערים, מה שמצא את ביטויו בת/5 ובחתימת המשיב עליו כמפורט לעיל.

המשיב חלק על ההסכמה האמורה בדבר ויתור על זכות שימוש בחלק כלשהו בחצר. על בניית גדר ההפרדה המופיעה בת/5, טען כי גדר זו הוספה על ידי המערערים בשלב מאוחר יותר, ללא ידיעתו ובחוסר תום לב, כדי לשרת את האינטרס האישי שלהם לספח ולהשתלט על החצר הקדמית, תוך יצירת מתחם סגור אליו לא תהא למשיב גישה.

המשיב הצביע על פסק דין שניתן בשנת 1975 בינו ובין קודמיהם של המערערים, שם ניתן תוקף להסכמות, שפרט לחניות בצד הצפוני של החצר, כל השטח הנותר יהווה רכוש משותף של כלל הדיירים, ואף אחד מהם לא יתפוס חזקה בלעדית בשטח, ללא קבלת הסכמת יתר השותפים.

אין מחלוקת כי פסק דין זה הוצג למערערים על ידי המשיב עובר לרכישת דירתם.

על אף ההסכמות כאמור, בנה המשיב בחצר האחורית במקום מחסן, דירה שהוא מתעתד להשכירה. המערערים, התלוננו בעניין זה לעירית כפר סבא, ובגין כך הוגש כנגד המשיב כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בכפר סבא, והוא הורשע בדין.

במהלך הדיון בבית משפט השלום, זומנו בעלים של שתי הדירות באגף המזרחי של הבנין, וידעו אותם בדבר האפשרות להצטרף כצד לתביעה שכן ענייננו כאמור השימוש הייחודי בחלק מהחצר המשותפת לכלל הדיירים.

בעלים של דירה אחת הודיעו לבית המשפט כי הינם מסכימים לחלוקת השימוש בחצר. הבעלים של הדירה השניה לא הביע עמדתו לכאן ולכאן.

3.         פסק הדין של בית משפט השלום

בית משפט השלום דחה את טענת המערערים באשר להסכמות בעל פה, וקבע כי זוהי טענה אבסורדית, שכן מדובר בהסכם הדן בנושאים רבי ערך מבחינת שני הצדדים, זאת חרף טענות המערערים כי אלמלא ההסכמות האמורות לא היו רוכשים את הדירה.

בית המשפט דחה את גירסת המערערים וקבע כי לא ניתן כל הסבר מטעמם מדוע הסכמות אלה לא מצאו את ביטוין בכתב, בהסכם משפטי מחייב. כן נקבע כי החתימה על הבקשות לתוספות הבניה ת/3 ו- ת/4 אינן מלמדות דבר באשר להסכמה לחלוקת הרכוש המשותף. גם ההתייחסות לתשריט שצורף לבקשות ההיתר, בו צוינה הגדר הקדמית בגבול המגרש והמדרכה וכן גדר צדדית קצרה בחלקו הקדמי של שביל הגישה לבית ממערב, נדחתה.

בית המשפט קבע גם כי לא ניתן לסמוך על חתימות המשיב על העמוד הראשון של הבקשה כראיה להסכמה לבניית גדר הפרדה " או  לייחוד שביל הכניסה לשימושם הבלעדי של המערערים".