פסק-דין בתיק עא 001311/01

1. ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל-אביבי-יפו ( כב' השופטת ד"ר דפנה אבניאלי) בת.א. 36273/94, ות.א. 44665/94 מיום 4/1/01 לפיו נדחתה תביעתה הכספית של המערערת והתקבלה התביעה הנגדית בחלקה, באופן שהמערערת חויבה לשלם למשיבה 1, סך של 41,600 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6/4/94.

עובדות

2.  בין המערערת למשיבות 1-5 נכרתו בחודשים מאי-יוני 1993 ארבעה הסכמים לפיהם הושכרו שמונה כלי רכב למשיבות הנ"ל, לתקופה של 8 חודשים ממועד ההסכם , עבור תשלום דמי-שכירות חודשיים בסכום שנקבע בהסכם.

למשיבות הנ"ל הוענקו בהסכמים אופציה לפיה בסיום תקופת שמונה החודשים, אם יעמדו בתנאים הקבועים בהסכמים לצורך מימוש האופציה, יכולות היו לרכוש את כלי הרכב במחיר הקבוע בהסכם, בניכוי הסכומים ששולמו כדמי שכירות.

קודם לחתימת ההסכמים וגם במהלך תקופת חלותם, שכרו המשיבות הנ"ל כלי רכב שונים עבורם שילמו או היו אמורות לשלם בנפרד וללא כל קשר לתשלומים על פי ההסכמים.

המשיב 7 חתם ביום 14/3/93 על שובר תשלום באמצעות כרטיס אשראי.

המשיבה 8 חתמה באופן אישי על הסכם שכירות של רכב אחד מתוך שמונת כלי הרכב.

משלא שולמו תשלומים בגין דמי השכירות או בגין מימוש אופציית רכישת הרכבים פעלה המערערת על מנת לתפוס חזקה ברכבים ולפיכך, פנו המשיבות לביהמ"ש השלום בת"א בעתירה לצו מניעה על מנת למנוע מהמערערת לעשות כן. במסגרת הדיון בבקשה לצו מניעה זמני בתיק זה, החליטה כב' השופטת ברוש ביום 27/2/94 כי לאור הסכמתה של המערערת יינתן צו מניעה זמני כנגד הפקדת סך 298,816 ש"ח ע"י המשיבות. אם לא תופקד הערבות תוך 15 יום מתאריך הדיון, יפקע הצו מאליו. כן נקבע, כי עם הפקדת סך של 41,164 ש"ח, תוחזר למשיבות המכונית מסוג סיטרואן שנלקחה על ידי המערערת.

ביום 10/3/94 נחתם הסדר בין המערערת למשיבות לפיו ישלמו המשיבות למערערת סך של 241,000 ש"ח תוך 10 ימים, כאשר היתרה תבורר בין הצדדים ובכל מקרה לא תועבר בעלות באף כלי רכב עד שיתרת החוב לא תוסדר.

המשיבות החלו לפעול על פי ההסדר, אך שיק שמסרו למערערת בחתימת המשיבה 6 על סך של 100,000 ש"ח חזר, ולאחר מכן לא שילמו המשיבות למערערת כל סכום נוסף.

משנוכחה המערערעת כי המשיבות לא עומדות בהסדר, פעלה לתפוס חזקה בכלי הרכב ובמקביל הגישה תביעה כספית ביום 17/5/94 על סך 284,355 ש"ח כנגדן.

המערערת הצליחה לתפוס חזקה בכל המכוניות רק בחודש אוגוסט 1995.

פסק דינו של בית משפט השלום

3. רו"ח אפל מונה על ידי בית המשפט על מנת לערוך את ההתחשבנות בין הצדדים. איש מהצדדים לא ביקש לחקור את רו"ח על חוות דעתו וסכומי החוב שנקבעו בה לא נסתרו ואינם שנויים במחלוקת. כמו כן, אין מחלוקת כי המשיבות שילמו למערערת סך של 267,437 ש"ח.

ביהמ"ש לא קיבל את טענת המשיבות כי המערערת הייתה חייבת לפעול על פי הודעתם ולזקוף מלכתחילה כל תשלום ששולם לה על חשבון מימוש זכות האופציה, ולא על חשבון דמי השכירות השוטפים. ביהמ"ש מוסיף, כי מדובר בהודעה חד-צדדית אשר, גם אם ניתנה לנציגי המערערת, אין בה כדי לחייב את הצדדים.

ביהמ"ש קובע כעובדה כי באותה עת הייתה המערערת במעמד של שוכרת, ולכן לא היתה רשאית לזקוף תשלומים על חשבון הרכישה, אשר טרם נתגבשה וטרם נעשתה. נדחתה גם  טענת המשיבות כי המערערת פעלה שלא כדין כאשר זקפה מלכתחילה את התשלומים על חשבון דמי השכירות ולא על חשבון מימוש זכות האופציה. ביהמ"ש מוסיף כי אפשר היה לזקוף תשלומים אלה על חשבון הרכישה העתידית, אם הצדדים היו מגיעים להסכמה בדבר מימוש האופציה.

פסק הדין מפרט כי זכות האופציה לא מומשה בסופו של דבר ולפיכך, אין מקום לחייב את המשיבות בתשלום הסכום הנקוב בחוות דעתו של רו"ח אפל בגין מימוש האופציה.

אשר לסכום החוב הנדרש בגין דמי השכירות, שלא שולמו במועדם, נקבעו בפסה"ד שאין מקום לפסוק לזכות המערערת סכום זה, מכיוון שזו מכרה את כלי הרכב ושילשלה את התמורה לכיסה. ביהמ"ש מוסיף כי ניתן היה לצפות כי המערערת תואיל לקזז מיתרת סכום החוב את התמורה שהתקבלה ממכירת כלי הרכב, אך היא נמנעה מלעשות כן, ואף מנעה מביהמ"ש ומהצד שכנגד את קבלת המידע בנוגע לתמורה שהתקבלה מהמכירה. בנסיבות אלה, נקבע שאין כל הצדקה לדרישתה הכספית של המערערת לתשלום יתרת דמי השכירות.

לאור המסקנות האמורות נדחתה תביעת המערערת.